סין אינה נטולת מזומנים: תיירים יכולים לשלם במזומן ביואן, אבל כרטיסים זרים מתקבלים רק בחלק מהמקומות.
הצורך בוויזה לסין תלוי בדרכון ובפרטי הנסיעה. התחילו בבדיקת רשימות הפטור, ואז ודאו שהן מתאימות למטרת הביקור, למשך השהייה ולמסלול.
לתיירים זרים נדרש אישור מיוחד לביקור באזור האוטונומי של טיבט; לטיול רגיל בשינג'יאנג אין בדרך כלל אישור אזורי אחיד.
מדיניות המעבר הסינית שכונתה בעבר ״144 שעות״ מאפשרת כיום לנוסעים זכאים לשהות במדינה עד 240 שעות — עשרה ימים — בדרכם למדינה או לאזור אחר.
נכון ל־17 בפברואר 2026, בעלי דרכון רגיל מ־50 מדינות יכולים להיכנס לסין במסגרת הפטור הארצי מוויזה ולשהות בה עד 30 יום.
אחרי העצמאות ב־1965, סינגפור עברה למדיניות של צמיחה מוכוונת יצוא ופעלה למשוך השקעות זרות.
לי קואן יו, עורך דין ממייסדי מפלגת הפעולה העממית, היה ראש הממשלה הראשון של סינגפור וכיהן בתפקיד מ־1959 עד 1990.
עם עצמאותה ב־9 באוגוסט 1965 נדרשה סינגפור ליצור מקומות עבודה, להתמודד עם מצוקת דיור, לחזק את הלכידות החברתית ולבנות מערך הגנה משלה.
סינגפור נפרדה ממלזיה ב 9 באוגוסט 1965, אחרי שמחלוקות פוליטיות וכלכליות החריפו את המתיחות בין הקהילות.
מנהיגי סינגפור תמכו באיחוד כדי להרחיב את השוק, לעודד תיעוש וליצור מקומות עבודה, וגם ראו בו דרך מעשית להתקדם לעצמאות.
סינגפור הצטרפה למלזיה ב־16 בספטמבר 1963, בתקווה ששוק משותף גדול יותר יסייע לתעשייה, לצמיחה וליצירת מקומות עבודה.
ב־3 ביוני 1959 קיבלה סינגפור שלטון עצמי פנימי מלא, אך לא עצמאות מלאה: בריטניה שמרה סמכויות בענייני חוץ, הגנה וביטחון פנים.