האם טראמפ משתמש בטייוואן כקלף מיקוח? פירוש ההאשמות על גניבת תעשיית השבבים

במקביל, טראמפ מתח ביקורת חריפה על שליטתה של טייוואן בשוק השבבים העולמי וקרא ליצרניות טייוואניות להעביר יותר ייצור לארה"ב. הצהרות אלו משתלבות בקו עקבי של מדיניות התעשייה שלו: בנייה מחדש של ייצור השבבים המקומי בארה"ב וצמצום התלות בשרשראות אספקה מעבר לים.

אנליסטים ומשקיפי מדיניות מפרשים את הרטוריקה כמי שפונה למספר קהלים:

• בייג'ין: איתות על נכונות לגמישות בנושאי טייוואן במסגרת משא ומתן רחב יותר.
• טאיפיי וחברות טייוואניות: הפעלת לחץ גובר להשקעה בייצור בארה"ב.
• קהלים פוליטיים בארה"ב: חיזוק המסר לפיו יש להחזיר את התעשייה האמריקאית הביתה.

חשוב לציין: אין ראיה חד-משמעית לכך ששי ג'ינפינג הניע ישירות את ההערות המחודשות של טראמפ. מחקרים על מדיניות ארה"ב כלפי טייוואן מציינים שלמרות שטראמפ מתח ביקורת על הדומיננטיות השבבית שלה, אין בכך בהכרח כדי להעיד על כוונה לנטוש אותה מבחינה מדינית או אסטרטגית.

תגובת טייוואן: דחיית נרטיב ה"גניבה"

ממשלת טייוואן דחתה בתוקף את ההאשמה כי "גנבה" את תעשיית השבבים האמריקאית. גורמים רשמיים מציינים כי מגזר השבבים של האי צמח מתוך עשורים של השקעות מקומיות, מדיניות תעשייתית וחדשנות במגזר הפרטי.

כיום, טייוואן נמצאת במרכז המערכת האקולוגית העולמית של שבבים. היא מייצרת חלק ניכר מהשבבים בעולם ושולטת בייצור המתקדם באמצעות חברות כמו TSMC (Taiwan Semiconductor Manufacturing Company).

מנקודת המבט של טייוואן, עלייתה של התעשייה משקפת אסטרטגיה ארוכת טווח, ולא החלפה של הובלה טכנולוגית אמריקאית.

מה המשמעות של הלחץ על TSMC ויצרניות שבבים טייוואניות

ההשפעה המיידית של הרטוריקה היא ככל הנראה לחץ פוליטי להגדלת ייצור השבבים בתוך ארצות הברית.

TSMC כבר הכריזה על תוכניות ענק להתרחבות בארה"ב. בשנת 2025 החברה התחייבה להשקעה נוספת של 100 מיליארד דולר במתקני מוליכים למחצה בארה"ב, מה שהביא את סך ההשקעה המתוכננת שלה לכ- 165 מיליארד דולר, כולל מפעלי ייצור ומתקני אריזה מתקדמים באריזונה.

הנהלת החברה הדגישה כי השקעות אלה מונעות בעיקר מביקוש מצד לקוחות ולא יחליפו את הפעילות העיקרית שלה בטייוואן.

עם זאת, הסביבה הפוליטית משנה את המשוואה להתרחבות עתידית:

• מיקום ייצור מתקדם בארה"ב מפחית את הסיכון ממכסים או רגולציה.
• קרבה ללקוחות אמריקאים גדולים – כמו אפל ואנבידיה – הופכת לנכס אסטרטגי.
• הפגנת שיתוף פעולה עם מדיניות התעשייה האמריקאית יכולה לסייע בשמירה על הון פוליטי חיובי.

עבור חברות שבבים טייוואניות קטנות יותר, ההשלכות עשויות להיות רחבות יותר. ספקיות, יצרניות ציוד וחברות אריזה עשויות לחוש לחץ לעקוב אחרי לקוחות העוגן, כמו TSMC, אל מרכזי השבבים המתעוררים בארה"ב.

כיצד יחסי ארה"ב-טייוואן בתחום השבבים עשויים להשתנות

למרות הרטוריקה, שבר גדול בשיתוף הפעולה בתחום השבבים אינו סביר. ארצות הברית וטייוואן נותרות תלויות זו בזו עמוקות בשרשת אספקת השבבים העולמית.

עם זאת, הטון של מערכת היחסים עשוי להתפתח בכמה כיוונים:

מדיניות ממוקדת עסקאות יותר. שיתוף הפעולה בתחום השבבים עלול להיות מותנה יותר ויותר בהתחייבויות להשקעה, מכסים או פוליטיקה ביטחונית.

גיוון שרשרת אספקה. וושינגטון לוחצת להגדלת קיבולת הייצור המקומית כדי לצמצם את התלות בייצור הטייוואני.

רגישות גיאופוליטית מוגברת. הקישור בין מדיניות השבבים למשא ומתן בין ארה"ב לסין מגביר את אי-הוודאות עבור חברות הפועלות בשני השווקים.

מה זה אומר עבור החלטות השקעה עתידיות

עבור מגזר השבבים הטייוואני, הדרך הסבירה ביותר היא גיוון, לא העתקה מלאה.

TSMC וחברות דומות כנראה:

• ישאירו את עיקר המחקר, הפיתוח והייצור המתקדם בטייוואן, שם המערכת האקולוגית היא החזקה ביותר.
• ירחיבו קיבולת ייצור נוספת בארה"ב ובאזורים אחרים.
• יתייחסו להשקעות מעבר לים כאל "ביטוח גיאופוליטי" מפני מכסים, חסמי סחר או לחץ פוליטי.

במילים אחרות, הרטוריקה של טראמפ אינה מסמנת בהכרח את סופה של הדומיננטיות השבבית של טייוואן. אבל היא מדגישה כיצד שבבים – שהיו פעם סיפור תעשייתי בלבד – הפכו לאחד הנושאים המרכזיים בגיאופוליטיקה העולמית.

התוצאה היא תעשיית מוליכים למחצה שבה החלטות השקעה מעוצבות יותר ויותר לא רק על ידי טכנולוגיה וכלכלה, אלא גם על ידי דיפלומטיה וביטחון לאומי.