למה מהפכת הבינה המלאכותית לא מצליחה לחלץ את הכלכלה הסינית מהמשבר?

עבור משקיעים וקובעי מדיניות שתוהים אם מחזור-העל הגלובלי של הבינה המלאכותית יכול לאתחל כלכלה שסובלת משפל היסטורי בשוק הנדל"ן, לרפא דפלציה ולהחיות את הביקוש הצרכני, התשובה היא "לא" חד-משמעי . למרות שסין אימצה באגרסיביות את הבינה המלאכותית בשנת 2025, וביססה את מעמדה כמובילה עולמית בפיתוח מודלים ואימוץ AI יוצרת, הטכנולוגיה לא מצליחה לשמש כתרופת פלא מאקרו-כלכלית.

הבעיה המרכזית היא פער בקנה המידה: סקטור ה-AI פשוט קטן מדי, מוגבל מדי וממוקד מדי בנישות צרות כדי לנטרל את הזעזוע האדיר בצד הביקוש שנגרם ממשבר הנדל"ן. כמו שדוד מול גוליית, ההשקעה ב-AI אינה קרובה אפילו לרמות הנדרשות כדי לחולל שינוי.

פערי השקעה: סיפור של דוד וגוליית

הסיבה הישירה ביותר להשפעה המאקרו-כלכלית המוגבלת של ה-AI היא גודל הפער העצום בין ההשקעה הפרטית בסין לזו שבארצות הברית. בשנת 2024, ההשקעה הפרטית ב-AI בארה"ב צמחה ל-109.1 מיליארד דולר, כמעט פי 12 יותר מסך ההשקעה בסין שעמד על 9.3 מיליארד דולר . הפער הזה בולט אפילו יותר במבט מצטבר: משנת 2013 ועד 2024, ארה"ב השקיעה למעלה מ-470 מיליארד דולר מהסקטור הפרטי ב-AI .

ארה"ב גם שולטת ברכיב הפיזי הקריטי להרצת מודלים מתקדמים, עם שליטה על כ-74% מכוח המחשוב העולמי הגבוה ל-AI, בעוד סין מחזיקה ב-14% בלבד . בלי מאגרי הון פרטיים אדירים וגישה לתשתית המחשוב העדכנית ביותר, סקטור ה-AI בסין פשוט לא מסוגל לייצר את סוג מעגל ההשקעות הרחב שמזרים ביקוש מצרפי ברמה הלאומית.

קיר השבבים: מגבלות החומרה כובלות את הידיים

שאיפות ה-AI של סין נתקלות בקיר בטון. כבר יותר מחצי עשור, ארצות הברית מטילה בקרות ייצוא מחמירות על מוליכים-למחצה, במטרה מפורשת להאט את תעשיית השבבים הסינית ולשמר את ההובלה האמריקאית ביכולות המחשוב שהן הבסיס להתקדמות ה-AI . הפיקוח הזה הגביל את הגישה למעבדים גרפיים (GPU) מתקדמים ולציוד הדרוש לייצורם המקומי.

ההשפעה נראית בשטח: למרות הצטיידות מסיבית במעבדי H800 ו-H20 של אנבידיה במהלך 2024, קשה מאוד למצוא שבבים עתירי ביצועים אלה בשירותי הענן הסיניים . בתגובה, בסוף 2025 חייבה בייג'ינג את מיזמי מרכזי הנתונים הממומנים על ידי המדינה להשתמש בשבבי AI מייצור מקומי בלבד .

עם זאת, יצרניות השבבים הסיניות מתמודדות עם צווארי בקבוק ייצור משמעותיים. SMIC, מפעל הייצור המוביל בסין, תקועה עדיין בתהליך ייצור של 7 ננומטר בשל בקרת הייצוא האמריקאית, מה שמקשה לייצר שבבי AI תחרותיים בקנה מידה נרחב . מצב זה מאלץ את סקטור ה-AI הסיני להתמקד באופטימיזציה של יעילות עם חומרה מוגבלת, במקום בהגדלת כוח המחשוב הגולמי כדי להניע צמיחה כלכלית.

המספרים מאחורי הסיפור: AI מוסיף פרומיל, הנדל"ן מוריד אחוזים

הראיות הכמותיות מראות שאפילו סקטור AI פורח לא יכול למלא את הבור העצום שהותיר הנדל"ן. ניתוח של Caixin מצא כי בסין, ה-AI תרם רק כ-~0.3% לתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), חלק זעיר בהרבה מהגרר שיוצר משבר הנדל"ן . ניתוח נפרד של Rhodium Group, המכסה את השנים 2023 עד 2025, מצא כי מגזרים מתפתחים כמו AI, רובוטיקה ורכבים חשמליים תרמו 0.8 נקודות אחוז זעומות לביצועי הכלכלה, בעוד שתעשיות מסורתיות, ובעיקר הנדל"ן, חוו ירידה משולבת של 6 נקודות אחוז .

משבר הנדל"ן הוא פשוט סוג אחר של בעיה כלכלית מזו שה-AI פותר. מיתון בנדל"ן מוחק את העושר של משקי הבית – שכן דירות מהוות חלק עצום מהנכסים של משקי הבית בסין – הורס את הביטחון הכלכלי, ומקפיא את פעילות הבנייה . כל ירידה נוספת של 1% במחירי הדיור יכולה להפחית את הצריכה הפרטית בכ-0.2% מהתמ"ג . AI לעומת זאת, הוא סיפור של פרודוקטיביות והשקעה שעובד דרך שוקי ההון ושרשרות האספקה הטכנולוגיות. הוא לא יכול להחיות במהירות את הביקוש לדיור, לשקם את המאזנים של משקי הבית, או להגביר את אמון הצרכנים בקנה המידה הדרוש כדי להניע התאוששות אמיתית.

בידול כלכלי: פריחה למעטים, לא לכולם

במקום לשמש ככוח כלכלי מאחד, תנופת ה-AI הנוכחית יוצרת סטייה בצורת "K" בכלכלה הסינית . הכלכלה הולכת ומתפצלת לשני סיפורים שונים: מגזר הייטק תחרותי גלובלית שמתקדם במהירות ב-AI ובייצוא, ומגזר מקומי שנאנק תחת הנטל של ירידת מחירי הדירות, צריכה חלשה וחוסר ודאות תעסוקתית .

קולות בולטים בזירה הכלכלית מזהירים מפני סיכון זה. לו טינג, הכלכלן הראשי לענייני סין בנומורה, הזהיר כי AI עלולה להרחיב עוד יותר את הבידול הכלכלי בסין במקום לשמש כתרופת פלא . היתרונות של ה-AI מגיעים קודם כל לחברות, אזורים ועובדים שיש להם גישה להון, למחשוב מתקדם ולכישרונות הנדסיים – המרוכזים בקומץ של מרכזי טכנולוגיה – בעוד שבעלי עסקים קטנים במקומות אחרים נאבקים כשהלקוחות שלהם מצמצמים בהוצאות . אפילו הבנק העולמי ציין כי השינוי הטכנולוגי, כולל AI, דוחק הצידה משרות לא מיומנות תוך הגדלת הביקוש לכישרונות מיומנים מאוד, ומשפיע באופן לא פרופורציונלי על מהגרי עבודה ועובדים בלתי פורמליים .

גם מה שקורה בארה"ב פחות דרמטי ממה שנדמה

חשוב גם לציין שהנרטיב כאילו ה-AI "מניע חצי מהכלכלה האמריקאית" אינו נתמך במלואו בראיות. בעוד שהשקעות הוניות הקשורות ל-AI סיפקו דחיפה משמעותית לצמיחת התמ"ג בארה"ב בשנת 2025, התרומה נטו שלהן קטנה יותר ברגע שמביאים בחשבון את הרכיב המיובא הגבוה של חומרת ה-AI .

מחקר של הפדרל ריזרב של סנט לואיס וכלכלנים נוספים מצביע על כך שלאחר התאמה לייבוא של מחשבים, מוליכים-למחצה וציוד קשור אחר, התרומה נטו הממוצעת מצטמצמת משמעותית, ומתורגמת לכ-20%-25% מצמיחת התמ"ג הריאלי, במקום הנתונים הגבוהים יותר שמופיעים בכותרות . אפילו בארה"ב, שבה ההשקעה גדולה פי תריסר ויותר מזו שבסין, התמורה המאקרו-כלכלית היא משמעותית אך לא דומיננטית – והיא נשענת על מערכת אקולוגית של תכנון שבבים מקומי ושוק הון שסין אינה יכולה לשכפל כיום.

תחזיות לטווח הארוך מחזקות את ההבנה שה-AI הוא מהלך פרודוקטיביות הדרגתי, לא כלי לחילוץ מחזורי. Penn Wharton מעריכה שה-AI יעלה את התמ"ג האמריקאי ב-1.5% בלבד עד 2035, עם עליות משמעותיות יותר של כמעט 3% עד 2055 ו-3.7% עד 2075 . לוחות זמנים כאלה אינם רלוונטיים לכלכלה שזקוקה לתמיכה בביקוש היום. כפי שציין אנליסט אחד, התחזית לטווח הקצר עבור סין נותרת מוצלת על ידי משבר הנדל"ן, חוסר דינמיות בשוק העבודה ואמון נמוך של משקי הבית, מה שהופך את ה-AI לכלי רב-עוצמה אך לא מותאם לתיקון מאקרו-כלכלי מיידי .

בשורה התחתונה

ה-AI, על כל הפוטנציאל הטכנולוגי הגלום בה, אינה התשובה למשבר הכלכלי העמוק של סין. הפער העצום בהיקף ההשקעות לעומת ארה"ב, המגבלות הקשות על חומרה ושבבים, והיעדר מנגנון ישיר לשיקום העושר המשפחתי ואמון הצרכנים – כל אלה מותירים את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם תקועה במציאות של צמיחה דו-קוטבית. בעוד עולם ההייטק והבינה המלאכותית פורח, רוב האזרחים נותרים מאחור.