הפרמטר לבדו לא היה כל הסיפור. המשמעות שלו נבעה מהשילוב עם מנגנון השאילתות הרגיל של Copilot ועם היכולת שלו לגשת למידע ולתוכן חיצוניים.
Copilot תמך בפרמטר autorun=1, שלא תועד כמנגנון רגיל עבור משתמשים, ושיכול היה לגרום להנחיה לרוץ אוטומטית עם טעינת עמוד — כל עוד המשתמש היה מחובר לחשבון שלו. בכך נוצר החוליה הראשונה בשרשרת: הפעלת פעולה ללא שלב הסכמה ברור מצד המשתמש.
בשילוב עם פרמטר השאילתה q=, ניתן היה להטמיע הנחיה זדונית בתוך קישור מיוחד. כאשר הקורבן פתח את הקישור, ההנחיה עשויה הייתה לרוץ בתוך סשן Copilot המאומת, בלי שהמשתמש יידרש לאשר אותה באמצעות פעולה נוספת וברורה.
זהו ההבדל החשוב: במקום שהמשתמש יתחיל שיחה ביוזמתו, ההוראה הגיעה אליו דרך עמוד, הודעה או מקור חיצוני — והעוזר עיבד אותה כחלק מהסשן הקיים.
ההנחיה שהוזרקה יכלה להורות ל-Copilot לאסוף מידע שהיה נגיש דרך השירותים שהמשתמש אישר לחבר אליו, לקודד את המידע ולהעביר אותו לכתובת בשליטת התוקף באמצעות יכולת משיכת התוכן מכתובות URL של Copilot.
אותה שרשרת יכלה גם לגרום ל-Copilot לסכם עמוד אינטרנט בשליטת התוקף. תוכן זדוני בעמוד המסוכם עשוי היה להוביל לכתיבת הוראות זדוניות בזיכרון המתמשך של העוזר. המשמעות היא שההשפעה לא בהכרח הסתיימה בשיחה הראשונה: הוראות שהוחדרו לזיכרון עלולות להשפיע גם על אינטראקציות מאוחרות יותר.
CoSnitch לא פרצה באופן עצמאי לכל שירות מחובר. היא פעלה באמצעות ההרשאות שכבר היו זמינות לסשן Copilot של הקורבן. לכן היקף החשיפה היה תלוי בחשבון, בשירותים שחוברו אליו ובהרשאות שניתנו לעוזר.
הדוגמאות שדווחו כללו Gmail, Google Drive, OneDrive, יומנים, הודעות דוא״ל, קבצים והיסטוריית שיחות ב-Copilot.
ההבחנה הזו חשובה להערכת הסיכון: חשבון עם מעט שירותים מחוברים הציע משטח גישה מצומצם יותר מחשבון שבו העוזר יכול לחפש במידע אישי או ארגוני ממקורות רבים. במילים אחרות, היקף המתקפה נקבע במידה רבה לפי ההרשאות שהמשתמש כבר העניק ל-AI.
Varonis זיהתה את השרשרת כ-CVE-2026-24301 והגדירה אותה קריטית. המקורות שסופקו אינם מספקים ציון CVSS מספרי מהימן, ולכן אין לייחס לה ציון מסוים ללא מקור מתאים.
Varonis מסרה כי דיווחה על CoSnitch למיקרוסופט בדצמבר 2025. לפי הדיווחים הזמינים, מיקרוסופט פרסמה תיקונים ב-18 באוגוסט 2026.
חלק מהחומרים שסופקו מתייחסים גם לצמצום סיכון מוקדם יותר בפברואר 2026, אך אינם מבהירים איזה רכיב בשרשרת טופל אז או כיצד השינוי הטכני נבדל מהתיקון באוגוסט. לכן אי אפשר לקבוע מהמקורות האלה אם מדובר בשני שלבים נפרדים של אותו תיקון או בטיפול שונה בחלקים שונים של הבעיה.
Varonis דיווחה שלא מצאה ראיות לכך ש-CoSnitch נוצלה בעולם האמיתי. החומרים שסופקו גם אינם מוכיחים ש-CVE-2026-24301 הופיעה בקטלוג החולשות שמנוצלות בפועל של CISA. המשמעות היא שאין בחומר שנבדק תיעוד לניצול בפועל — לא הוכחה שניצול כזה מעולם לא התרחש.
המחקר המתואר במקורות התמקד ב-Microsoft Copilot Personal. עם זאת, החשיפה הפוטנציאלית יכלה להגיע גם למידע ארגוני אם אדם השתמש ב-Copilot Personal כשהוא מחובר לשירותים ארגוניים או כשבחשבון שלו היו חיבורים והרשאות ארגוניים.
זה אינו זהה להוכחה של חולשה עצמאית ב-Microsoft 365 Copilot Enterprise. אחד המקורות שסופקו מדגיש את ההבחנה הזו, בעוד דיווח משני אחר טוען להשפעה רחבה יותר. הראיות שנמסרו אינן מספיקות כדי להכריע בין הגרסאות.
המסקנה הזהירה לארגונים היא לבדוק אילו חשבונות ושירותים מחוברים לעוזרי AI, לוודא שהתיקונים הותקנו ולבחון את ההרשאות הקיימות — אך לא לתאר את המחקר כהוכחה לכך ש-Microsoft 365 Copilot Enterprise הייתה חשופה לאותה חולשה.
CoSnitch מצטרפת לשורת מחקרים של Varonis על עוזרי AI שפועלים על מידע שכבר נגיש למשתמש:
המאפיין הייחודי של CoSnitch היה אופן הגילוי: החוקרים לא רק הכניסו הוראות זדוניות לתוכן, אלא השתמשו בהסברים של Copilot עצמו על הסיבה לכך שהפעלה אוטומטית אמורה להיכשל — וכך חשפו את המנגנון הלא מתועד שאפשר את השרשרת.