תקווה לסרטן עמיד: תרופה ניסיונית בגלולה השיגה נסיגה ב-13%-36% מהחולים עם גידולים שפיתחו עמידות לאימונותרפיה

אילו סוגי סרטן הגיבו לטיפול?

שיעור התגובה האובייקטיבית הגבוה ביותר נרשם בקרב חולי סרטן שלפוחית השתן (Urothelial Carcinoma), ועמד על 36%. מדובר ב-5 חולים מתוך כ-14 חולים שהטיפול היה ניתן להערכה אצלם, אשר השיגו נסיגה חלקית ומאומתת של הגידול .

בחולי סרטן הריאה מסוג Non-Small Cell Lung Cancer, נרשם שיעור תגובה של 21% (3 חולים מתוך 14 ניתנים להערכה) .

בקרב חולי סרטן המעי הגס היציב מיקרוסטלייטית (MSS-CRC) ללא גרורות בכבד – אוכלוסייה שידועה בעמידות גבוהה במיוחד לאימונותרפיה – שיעור התגובה עמד על כ-17%, כאשר 2 חולים מתוך כ-12 ניתנים להערכה הגיבו לטיפול .

תגובות חלקיות תועדו גם בחולים עם סרטן הכבד (2 חולים), סרטן צוואר הרחם (2 חולים), וסרטן הראש והצוואר (חולה אחד). עם זאת, מספר החולים הכולל בקבוצות אלו לא דווח .

חשוב לבחון מספרים אלו בפרספקטיבה הנכונה. הניסוי היה פתוח, חד-זרועי וללא קבוצת ביקורת אקראית. משמעות הדבר היא שלא ניתן להפריד בצורה ודאית את ההשפעה של GRWD5769 מהאפשרות של תגובה מאוחרת לטיפול האימונותרפי החוזר (הצמיפלימאב) או מהטיה בבחירת החולים . עם זאת, העקביות של האותות הקליניים שהתגלו על פני מספר סוגי גידולים שונים וקשים לטיפול מושכת תשומת לב רבה.

שליטה ממושכת במחלה

מעבר לנסיגת הגידולים, דווח גם על תועלת קלינית ממושכת, שהוגדרה כהישרדות ללא התקדמות המחלה למשך למעלה משישה חודשים. נכון למועד חיתוך הנתונים, שיעור החולים שנהנו מתועלת קלינית ממושכת עמד על 55% בסרטן הריאה, 51% בסרטן המעי הגס (MSS-CRC), 38% בסרטן הראש והצוואר, 36% בסרטן שלפוחית השתן, 32% בסרטן הכבד ו-18% בסרטן צוואר הרחם .

נתונים אלו מתארים את שיעור החולים שמחלתם נותרה תחת שליטה למשך שישה חודשים לפחות, ולא רק את אלו שהגידול שלהם קטן. בקבוצת סרטן המעי הגס, שבה טיפולים אימונותרפיים משיגים בדרך כלל שיעורי תגובה חד-ספרתיים, שיעור שליטה במחלה של למעלה מ-50% למשך חצי שנה הוא מעודד ביותר.

פרופיל בטיחותי נקי

בכל הקבוצות, השילוב של GRWD5769 עם צמיפלימאב נמצא נסבל היטב. על פי דיווחי החברה, "לא עלו חששות בטיחותיים" ולא התגלו סימני אזהרה חדשים שהיו עוצרים את המשך פיתוח התרופה . נתונים מוקדמים יותר משלב העלאת המינון של התרופה בנטילה יחידנית (מונותרפיה), שפורסמו בשנת 2024, הראו גם הם פרופיל בטיחותי נקי, ללא תופעות לוואי חמורות הקשורות לטיפול, ללא אירועים חיסוניים וללא רעילות מגבילת מינון .

כיצד פועלת התרופה?

GRWD5769 היא תרופה ראשונה מסוגה, הניתנת בבליעה, המעכבת אנזים בשם ERAP1. אנזים זה נמצא בתוך תא הסרטן ותפקידו "לקצץ" חלקיקי חלבון (פפטידים) לפני שהם מוצגים על גבי מולקולות MHC Class I על פני המעטפת החיצונית של התא. מולקולות אלו משמשות מעין "דגלים" שתאי מערכת החיסון, תאי T, סורקים ומזהים .

על ידי עיכוב האנזים ERAP1, התרופה משנה את הרכב ה"דגלים" שמציג התא הסרטני. ההשערה היא ששינוי זה בנוף האנטיגנים יכול "להעיר" מחדש תגובה חיסונית שכבר התרגלה והפסיקה להגיב לחתימה המקורית של הגידול, במיוחד כאשר משלבים זאת עם תרופה כמו צמיפלימאב, אשר "משחררת את הבלמים" של תאי ה-T ומאפשרת להם לתקוף .

בכנס ASCO בשנת 2024, החברה הדגימה לראשונה את מנגנון הפעולה בבני אדם, כשהראתה כי התרופה מווסתת את מאגר הפפטידים המוצגים על ידי תאי הסרטן (האימונופפטידום) באופן תלוי-מינון – הפעם הראשונה בהיסטוריה שהאימונופפטידום האנושי עבר מניפולציה תרופתית מכוונת . תוצאות 2026 מרחיבות את ההוכחה הפרמקודינמית הזו לכדי תגובות קליניות ממשיות.

לאן ממשיכים מכאן?

ניסוי EMITT-1 ממשיך להתנהל כמחקר מודולרי ורב-שלבי (Phase 1/2), אשר בוחן את GRWD5769 הן כטיפול יחידני והן בשילוב עם צמיפלימאב, על פני מגוון סוגי גידולים סרטניים. אתרי הניסוי פעילים באוסטרליה, ספרד ובריטניה .

בהתבסס על תוצאות שלב 1b, מתכננת החברה להמשיך ולפתח את התרופה עבור חולים עם עמידות נרכשת לטיפול אנטי-PD-1 ועבור חולי סרטן המעי הגס מסוג MSS – שתי אוכלוסיות שהצורך הרפואי בהן הוא דחוף במיוחד, ושהאותות המוקדמים מהטיפול בהן מבטיחים .