המטוס, שנרשם תחת הקוד F-WULR ונושא את המספר הסידורי 707, המריא מנמל התעופה של מלבורן בשעה 17:27 לפי השעה המקומית ב־27 ביולי . הוא טס מזרחה מעל האוקיינוס השקט, המשיך מעל ארצות הברית וקנדה, חצה את האוקיינוס האטלנטי ונחת בנמל התעופה טולוז–בלניאק בסביבות 09:52 ב־28 ביולי .
לפי נתוני איירבוס ו־Flightradar24, המטוס עבר מרחק של כ־23,076 קילומטרים (14,339 מייל) — מסלול שחצה שלוש יבשות ושני אוקיינוסים, ובמהלכו עבר המטוס שני שקיעות ושתי זריחות . מקורות המעקב דיווחו על משך טיסה שנע בין 24 שעות ו־23 דקות ל־24 שעות ו־25 דקות, בעוד שאיירבוס מסרה שהטיסה נמשכה 24 שעות ו־24 דקות .
על המטוס היו ארבעה טייסי ניסוי של איירבוס וחמישה מהנדסי ניסויי טיסה, שבדקו את מערכות המטוס לאורך המסע הממושך .
קוואנטס השיקה את Project Sunrise ב־2017 במטרה לחבר את ערי החוף המזרחי של אוסטרליה — סידני, מלבורן ובריזביין — ישירות ללונדון, לניו יורק וליעדים נוספים באירופה ובארצות הברית .
ה־A350-1000ULR, כאשר ULR הם ראשי התיבות של Ultra Long Range, כלומר «טווח ארוך במיוחד», הוא המרכיב המרכזי בתוכנית. המטוס כולל מכל דלק נוסף שתוכנן במיוחד עבורו וכן התאמות מבניות שנועדו לאפשר טיסות שאורכן עשוי להגיע לכ־22 שעות . טיסת הניסוי ממלבורן לטולוז נועדה לבחון את ההתאמות האלה בתנאים מציאותיים ולסייע בהשלמת דרישות ההסמכה של המטוס .
קוואנטס הזמינה 12 מטוסי A350-1000ULR . מסירת המטוס הראשון צפויה באפריל 2027, והחברה מתכננת להתחיל להפעיל טיסות ישירות מסידני ללונדון לקראת סוף אותה שנה — ככל הנראה באוקטובר .
אם התוכנית תצא לפועל, הקו מסידני ללונדון צפוי להפוך לטיסת הנוסעים המסחרית הישירה הארוכה בעולם .
הטיסה עוררה עניין חריג בקרב חובבי תעופה והציבור הרחב. היא הפכה לאחת הטיסות הנצפות ביותר ב־Flightradar24 ובפלטפורמות מעקב נוספות, כאשר מיליוני אנשים עקבו בזמן אמת אחר מיקומו של המטוס מעל האוקיינוס השקט, צפון אמריקה והאוקיינוס האטלנטי .
השילוב בין טיסה שנמשכה יותר מיממה לבין האפשרות שבעתיד ניתן יהיה לטוס מאוסטרליה לאירופה ללא עצירה הפך את הניסוי לאירוע תעופתי שעורר תשומת לב עולמית.