לא רק איסור: כך סינגפור מתכננת רשתות חברתיות מותאמות גיל לילדים

מקרה שדווח ב-The Straits Times המחיש את החששות מפני שימוש מופרז, השוואה חברתית ודימוי עצמי: אחת האמהות סיפרה שבנותיה בילו כארבע שעות ביום ברשתות חברתיות כשהיו מתחת לגיל 12.

מה תוכנן ל-25 ביולי?

MDDI ו-The Straits Times תכננו לקיים ב-25 ביולי 2026, בין 8:45 ל-13:00, קבוצת דיון שהתמקדה בהורים. המפגש נועד לאסוף עמדות על הצעות הממשלה להגנה על ילדים, ובמקביל להעלות את המודעות לשאלה מה צריכה לכלול סביבה דיגיטלית בטוחה לילדים. האירוע תוכנן להתקיים במרכז NTUC, בכתובת 1 Marina Boulevard.

השאלות המרכזיות היו מעשיות ומותאמות לשלבי גיל שונים:

• האם יש לאפשר לילדים מתחת לגיל 13 גישה לפלטפורמות של רשתות חברתיות?
• אילו אמצעי הגנה צריכים לחול על ילדים גדולים יותר, כולל משתמשים עד גיל 18?
• כיצד אפשר להפוך את החוויה המקוונת למותאמת גיל, במקום להתייחס לכל המשתמשים הצעירים באותו אופן?

בפאנל שתוכנן להשתתף נכללו שרת הפיתוח הדיגיטלי והמידע ג'וזפין טאו, שרת המדינה רחאיו מחזאם, ד"ר לים צ'ון גואן, ראש המחלקה לפסיכיאטריה התפתחותית במכון לבריאות הנפש, וג'יימס טאן, מנכ"ל TOUCH Community Services. את הדיון הייתה אמורה להנחות קאראמג'יט קאור, עורכת המשנה של The Straits Times.

המפגש היה חלק מסדרת קבוצות דיון רחבה יותר שקיים MDDI עם הורים וצעירים ביוני וביולי. המפגשים אורגנו יחד עם שותפים קהילתיים, במטרה לאסוף משוב ולבנות מודעות לגישה כלל-חברתית להגנה על ילדים ברשת.

הכיוון המסתמן: גישה לפי גיל ועיצוב בטוח יותר

MDDI הציג גישה מדורגת — או גישה לפי גיל — כאפשרות שמכירה בכך שצרכי הילדים משתנים עם ההתבגרות. השרה טאו אמרה שמתחת לגיל מסוים, ייתכן שהיעדר גישה כלל יהיה הפתרון הטוב ביותר. עם זאת, ככל שהילדים מתבגרים וצוברים בגרות ומודעות, ייתכן שיידרשו להם אמצעי הגנה שונים בהדרגה, ולא בהכרח הרחקה אוטומטית מכל שירות.

הדיון הטיל אחריות גם על הפלטפורמות עצמן. לפי MDDI, סביבה דיגיטלית בטוחה יותר צריכה לטפל בשלושה מישורים: בתכנים שילדים יכולים לראות, באנשים שאיתם הם יכולים ליצור קשר ובמשך הזמן שהם מבלים בשירותים האלה. עמדת הממשלה, כפי שדווחה לאחר הפורום, היא שחסימת גישה אינה התוצאה המועדפת — אך אפשר לשקול אותה נגד פלטפורמות שלא יספקו אמצעי הגנה חיוניים.

עבור הורים, ההבדל משמעותי: המסגרת המוצעת אינה מסתכמת בקביעת גיל שבו הגישה פשוט “נדלקת”. היא מעלה שאלות על אימות גיל, עיצוב המוצר, פיקוח על תכנים, הגבלת קשרים ואינטראקציות, וכן על התאמת חוויית השימוש לילדים צעירים יותר.

אילו כללים כבר קיימים בסינגפור?

ההתייעצויות התקיימו על רקע מסגרת רגולטורית שהולכת ומתרחבת.

שירותי רשתות חברתיות

קוד ההתנהלות לבטיחות מקוונת — שירותי רשתות חברתיות, שנכנס לתוקף ב-2023, מחייב שירותי רשתות חברתיות מוגדרים להפעיל מערכות ותהליכים שנועדו לצמצם את חשיפת המשתמשים, ובמיוחד ילדים, לתוכן מזיק.

חנויות אפליקציות

קוד שירותי הפצת האפליקציות, שהושק במרץ 2025, מחייב חנויות אפליקציות מוגדרות לצמצם חשיפה לתוכן מזיק ולהשתמש באמצעי אימות גיל כדי למנוע ממשתמשים מתחת לגיל 18 להוריד אפליקציות שאינן מתאימות לגילם.

סעד לנפגעים מפגיעה מקוונת

הוועדה לבטיחות מקוונת החלה לפעול ביוני 2026. היא מספקת ערוץ לנפגעי פגיעה מקוונת המבקשים סעד מהיר, והורים או אפוטרופוסים יכולים להגיש דיווח בשם ילדים מתחת לגיל 18.

ביחד, הצעדים האלה מעבירים חלק מהנטל מהמשפחות אל השירותים שמתכננים, מפיצים ומפעילים מוצרים דיגיטליים. הם אינם מבטלים את הצורך בהכוונת הורים, אך נועדו להפוך אותה לאפשרית ויעילה יותר.

איך השתתפו מומחים, צעירים והציבור?

ב-17 ביולי קיימו MDDI והמכון ללימודי מדיניות (IPS) את פורום MDDI–IPS בנושא יצירת סביבות דיגיטליות בטוחות לילדים ברשתות חברתיות. בפורום השתתפו רגולטורים מרחבי העולם, שותפים מהקהילה ומהתעשייה, אנשי אקדמיה ומומחים נוספים. הדיונים עסקו במתח שבין קביעת גיל מינימום, עיצוב בטוח יותר של פלטפורמות, אוריינות דיגיטלית והאחריות של הורים, חברות ומקבלי החלטות.

MDDI ביקש לשמוע גם את קולם של הצעירים. במפגש שנערך ב-4 ביולי השתתפו כ-75 אנשים בגילי 13 עד 35, ודנו בשאלה האם גישה מדורגת יכולה להפוך את הרשתות החברתיות לבטוחות יותר עבור משתמשים צעירים, ומהי רמת הגישה המתאימה לכל קבוצת גיל.

בנוסף, הורים לילדים בגילי 0 עד 17 יכלו להשתתף עד סוף יולי בסקר הציבורי “שמירה על בטיחות ילדים ברשת” (Keeping Children Safe Online), שנערך באמצעות Singpass — מערכת הזיהוי הדיגיטלית של סינגפור. הסקר ביקש לקבל עמדות על שיפורים מוצעים לבטיחות המקוונת. MDDI מסר כי ממצאי ההתייעצות יסייעו לדייק את מדיניותו ולזהות פערים במודעות הציבורית ובציפיות של משפחות.

השאלה הגדולה של המשפחות

הגישה של סינגפור מתעצבת סביב מודל של אחריות משותפת: ההורים מדריכים את הילדים, הפלטפורמות בונות שירותים בטוחים יותר, מומחים בוחנים סיכונים התפתחותיים ונפשיים, והממשלה קובעת הגנות בסיסיות וערוצים לקבלת סעד.

השאלה שעדיין נותרה פתוחה היא כיצד לאזן בין הגנה משמעותית לבין המציאות שבה הרשתות החברתיות כבר משולבות בחייהם של צעירים רבים. לכן, ההתייעצויות התמקדו פחות בשאלה אם ילדים צריכים להיות ברשת באופן כללי, ויותר במה שהם צריכים לראות, לעשות ולחוות בכל גיל — ובאילו אמצעי הגנה יש לשלב ישירות בתוך השירותים עצמם.