הדמעות שניצחו את המונדיאל: הסיפור האנושי מאחורי ההופעה ההיסטורית של שוער כף ורדה

עבור אמו של ווזיניה, לא ניתן היה לגייס את העלות המשולבת במהירות הנדרשת. "גם אמא שלי לא יכלה להיות ביציעים," אמר לאחר המשחק. "בגלל בעיות ויזה, היא לא הצליחה לעשות את הנסיעה. פשוט לא יכולנו לשלם את אגרת הוויזה בזמן" .

העיתון "הגרדיאן" אישר כי דרישת הערבות הפכה את הנסיעה לבלתי אפשרית מבחינה כלכלית, אף על פי שבתיאוריה היא ניתנת להשבה . המדיניות ספגה ביקורת חריפה במהלך המונדיאל הזה, שכן משפחות ואפילו אוהדים ממדינות אפריקאיות מתמודדים עם חסמים דומים רק כדי לצפות בשחקניהם מתחרים במשחקים המתקיימים בארה"ב . אמו של ווזיניה הפכה לפנים האנושיות של מדיניות זו, כשהיא צופה בהישג הגדול ביותר של בנה ממרחק של אוקיינוס.

הסבים והסבתות שהעניקו לו את שמו

אם סיפור הוויזה מסביר מי נעדר מהיציע, סיפור הכינוי של ווזיניה מסביר מי הפך אותו לאדם שהוא היום. הוא גדל לא אצל הוריו, אלא אצל סבו וסבתו. אביו שירת בצבא, ואמו נאלצה לעבוד כדי לפרנס את המשפחה . כך גדל ז'וסימאר הצעיר בבית הורי אמו באי סאו ויסנטה.

כילד, שיחק כדורגל עם נערים מבוגרים יותר שנהגו להציק לו ולדחוף אותו. תגובתו הקבועה הייתה לאיים שיספר לסבו וסבתו. הילדים אימצו זאת בחיבה, והדביקו לו את הכינוי "ווזיניה" — מונח חיבה בפורטוגזית שמשמעותו "סבתא קטנה" או פשוט "סבתא" . השם דבק. שנים לאחר מכן, כשהגיע למועדון באנגולה וגילה שיש שוער נוסף בשם ז'וסימאר, הוא סירב לשים "ז'וסימאר 2" על החולצה. "אם כולם הכירו אותי כווזיניה בכף ורדה, זה מה שאני אשתמש בו," החליט .

שני הסבים והסבתות נפטרו לפני מספר שנים.
"סבי וסבתי גידלו אותי," אמר. "הם כבר לא איתנו, ובכיתי על המגרש כשחשבתי עליהם" . החולצה שלו, הנושאת על גבה את השם "ווזיניה", הייתה ההוקרה שהוא נשא איתו אל הבמה הגדולה ביותר בספורט.

דרך בת 40 שנה אל במה עולמית לא צפויה

הקריירה של ווזיניה לא ניבאה קשת של גיבור מונדיאל. הוא בילה את רובה באנונימיות יחסית, כשהוא משחק במועדונים ברחבי פורטוגל, יוון וטורקיה. בזמן המשחק נגד ספרד, הוא שיחק בשורות צָ'אבֶשׁ, קבוצה בליגה השנייה בפורטוגל . הוא מעולם לא היה שם דבר, אפילו בקרב אוהדים שרופים של כדורגל אפריקאי.

מה שקרה אחר כך היה תוצר לוואי של הופעתו ושל הבמה הגלובלית של המונדיאל. לפני שריקת הפתיחה, היו לו כ-50,000 עוקבים באינסטגרם. במהלך המשחק, ערוץ סטרימינג ברזילאי בשם CazéTV פתח בקמפיין שהפציר בצופים לעקוב אחרי השוער כמחווה לגבורתו. המספר זינק אל מעבר ל-265,000 במחצית, חצה את רף המיליון בזמן שהמשחק עוד התנהל, וחצה את ה-2 מיליון תוך שעות משריקת הסיום .

בגיל 40, הפך ווזיניה לשוער המבוגר ביותר אי פעם שעורך הופעת בכורה במונדיאל, ולאחד השחקנים המבוגרים ביותר שנבחרו לשחקן המצטיין בתולדות הטורניר .

המשמעות מאחורי הדמעות ההם

אחרי המשחק, ווזיניה לא ניסה להפריד בין האישי למקצועי. מילותיו שילבו את שלושת הכאבים יחד:

"כששריקת הסיום נשמעה, כל הרגשות האלה חזרו והציפו אותי. חשבתי על סבי וסבתי, על אמא שלי שצופה מרחוק, ועל הקורבנות שהמשפחה שלי הקריבה כדי שאוכל לעמוד על הבמה הזו. הדמעות האלה לא היו רק דמעות של עצב. הן היו דמעות של אהבה, הכרת תודה וגעגוע לאנשים שהפכו אותי למי שאני, אבל לא יכלו להיות כאן כדי לראות למה הפכתי" .

כל הופעת הבכורה של כף ורדה במונדיאל נבנתה על אותה רוח של אנדרדוג שווזיניה גילם. "הכרישים הכחולים", המדינה האפריקאית הקטנה ביותר שהעפילה אי פעם למונדיאל גברים, התמודדו מול 27 ניסיונות הבקעה מצד אלופת אירופה — ולא נשברו . ההגנה העקשנית והבלתי שבירה של הקבוצה — כשהיא מובלת מהשער על ידי הקפטן בן ה-40 — הפכה למטאפורה לחוסן של אומה מול חסמים, על המגרש ומחוצה לו.

"גאה מאוד," אמר ווזיניה. "זה רגע היסטורי למדינה שלנו, לאפריקה, לכל האומות הקטנות" .

השוער הידוע בכינוי "סבתא" הגיע כאלמוני ועזב כסמל: של אהבה שחוצה גבולות גם כשהמדיניות לא, של סבים וסבתות שגידלו ילד להיות קפטן, ושל אומה שסירבה להיות מוגדרת על פי גודלה.