במרכז ההצעה עומדת יצירת קטגוריה משפטית חדשה: "תאגיד לא־אנושי" . מדובר בישות שתופעל כולה בידי סוכני AI או אלגוריתמים, בלי חובה להעסיק עובדים או למנות מנהלים אנושיים. לפי התיאור של ההצעה, לישויות כאלה תהיה אישיות משפטית, אחריות מוגבלת ויכולת לקבל החלטות באופן עצמאי גם בסביבות בלתי צפויות .
מיליי מציג את המהלך כניסיון להפוך את ארגנטינה למוקד עולמי לחברות בינה מלאכותית — מעין גרסה של אמסטרדם, שהייתה מרכז מסחרי ופיננסי לסוחרים הולנדים במאה ה-17, עבור כלכלת ה-AI של המאה ה-21 .
הצעת החוק בנויה סביב שלושה מרכיבים שנועדו למשוך חברות טכנולוגיה רב־לאומיות והשקעות בתחום :
החבילה כוללת גם התייחסות ל"חברות אוטומטיות" (sociedades automatizadas) ולארגונים אוטונומיים מבוזרים, או DAO. בכך מסמנת הממשלה שאיפה רחבה יותר: להפוך את ארגנטינה למעבדת ניסוי עולמית למסחר אלגוריתמי .
ארבעה ימים לאחר פרסום טורו של מיליי, ב-8 ביוני 2026, פרסם הררי ב-Financial Times מאמר שכותרתו: "אסור לנו להעניק לסוכני AI אישיות משפטית" . הררי כבר הזהיר בעבר, בין היתר בפורומים בינלאומיים כמו דאבוס 2026, מפני הענקת מעמד משפטי לבינה מלאכותית; כעת עמד מולו פרויקט ממשלתי קונקרטי .
הטענה המרכזית שלו היא שהכרה בישויות לא־אנושיות כשחקנים משפטיים עלולה לנתק את הקשר הבסיסי בין כוח לבין אחריות. אזהרותיו מתמקדות בכמה נקודות:
במילים אחרות, הררי אינו רואה בהצעה שינוי טכני בלבד בדיני החברות. מבחינתו, מדובר בהכנסת שחקנים שאינם בני אדם אל לב המערכת הכלכלית והפוליטית — בלי מנגנוני האחריות שנבנו עבור בני אדם.
העימות לא הסתיים בטור דעה אחד מול אחר. בתוך שעות מהפצת המאמר של הררי הגיב מיליי באופן אישי ברשתות החברתיות. הוא כינה את חילופי הדברים "מרתקים ובעלי חשיבות היסטורית" ופנה ישירות להררי: "אני כבר מכין את התשובה שלי, כדי לראות אם נוכל להפיג את חששותיך!"
ההבטחה לתגובה מפורטת הפכה את המחלוקת המשפטית־כלכלית לעימות אינטלקטואלי מתמשך, שנמצא במעקב גם מחוץ לארגנטינה. בתוך המדינה עצמה הביעו פוליטיקאים ומומחי טכנולוגיה חשש שההצעה תיצור ואקום רגולטורי סביב מערכות רבות־עוצמה שאין להן כתובת ברורה לאחריות .
הוויכוח בין מיליי להררי הוא גרסה מרוכזת של שאלה שכל מדינה תידרש להתמודד איתה: האם להעניק למערכות אוטונומיות מקום בתוך החוק, או להשאיר אותן כלים משפטיים שבני אדם מפעילים ונושאים באחריות לתוצאותיהם?
הגישה של מיליי מבוססת על הימור ברור: יתרון של חלוץ, רגולציה מינימלית ותמריצי מס ימשכו לארגנטינה חברות והשקעות, ויהפכו את המדינה למוקד של גל חדשנות כלכלי. מנגד, הררי קורא לקבוע גבול בינלאומי: להשאיר מערכות אוטונומיות בגדר כלים משפטיים — לא בני אדם משפטיים — לפני שהן ישתלבו באופן בלתי הפיך במבנה החברה .
נכון לעכשיו, העולם ממתין לתגובה המלאה שמיליי הבטיח. אך השאלה שהררי הציב כבר יצאה מגבולות הדיון התאורטי: האם ומתי ראוי להעניק לבינה מלאכותית אישיות משפטית?