ב-28 ביולי 2026 הציג סגן שר החוץ האיראני כאזם ע'ריבבאדי את עמדת טהרן בראיון לטלוויזיה הממלכתית . ההצעה כוללת שלושה עקרונות מרכזיים:
בפועל, טהרן דורשת את חלק הארי של השליטה — ומבקשת להרחיב את אזור השליטה שלה לכיוון הצד העומאני, במקום לקבל את החלוקה הצפונית-דרומית השווה שהציעה עומאן . ע'ריבבאדי טען כי התוכנית העומאנית אינה נותנת מענה לחששות הביטחוניים של איראן כל עוד לא תושג יציבות אזורית ארוכת טווח .
דחיית התוכנית עצרה למעשה את מאמצי התיווך של עומאן. ע'ריבבאדי הגדיר את ההצעה האיראנית כ"סופית" והזהיר כי מיצר הורמוז יישאר סגור אם מוסקט תדחה אותה .
הפער בין הצדדים אינו טכני בלבד: עומאן מבקשת מנגנון של ניהול משותף, בעוד שאיראן מתעקשת על שליטה דומיננטית בנתיבי השיט. בכך נשחק גם מעמדה של עומאן כמתווכת ניטרלית בין טהרן לבין מדינות האזור וארצות הברית.
העמדה האיראנית מעמיקה את העימות הרחב יותר מול וושינגטון. התנועה במיצר הורמוז נחסמה במידה רבה מאז 28 בפברואר 2026, אז פתחו ארצות הברית וישראל במערכה אווירית נגד איראן . משמרות המהפכה האיראניים משתמשים בכוח כדי לשמר את הסגירה דה-פקטו של המיצר .
סירובה של טהרן למנגנון ניהול משותף מצביע על כך שהיא רואה בשליטה במיצר מנוף אסטרטגי במשא ומתן מול ארצות הברית — ולא רק סוגיה טכנית של בטיחות וניווט. גם לאחר חתימת מזכר הבנות בין ארצות הברית לאיראן מוקדם יותר ב-2026, איראן סירבה להסדר שיפגע בסמכותה החד-צדדית .
מיצר הורמוז נותר חסום למעשה "עד להודעה חדשה". משמרות המהפכה הודיעו כי כלי שיט מסחריים או צבאיים לא יורשו לעבור ללא אישור מטהרן . נכון לסוף יולי 2026, לא מסתמן הסכם, ושיבוש התנועה בנתיב הימי ממשיך להכביד על שוקי האנרגיה בעולם.