האולטימטום של איראן לשכנותיה: שלושה שלבים של לחץ ונקמה

2. הפיכת המשתתפות לאויבות ופגיעה באינטרסים שלהן

אם מדינה שכנה תבחר בכל זאת להצטרף למערכה, רזאאי אמר שטהרן תגדיר אותה כעוינת ותפגע באינטרסים שלה. הדיווחים הזמינים אינם מפרטים אילו נכסים או פעילויות עלולים להיות יעד, ולכן מדובר באיום תגמול רחב — לא בתוכנית מבצעית מפורטת. ^LC

3. הרחבת העימות לנתיבי הנפט

השלב החריף ביותר נוגע למשלוחי האנרגיה. רזאאי אמר שאם המדינות הסובבות את איראן יצטרפו למערכה האמריקאית, "לא תצא טיפת נפט" מהמפרץ הפרסי וממצר הורמוז. הוא הוסיף כי איראן עשויה לפגוע גם בנתיבי יצוא נפט אחרים מהמפרץ — לרבות נתיבים שנועדו לעקוף את המצר. ^I

הדיווחים אינם מזהים באופן מהימן לאילו נתיבים חלופיים התכוון רזאאי, ואינם מסבירים איזו פעולה עשויה איראן לנקוט נגדם. לכן, בשלב זה, מדובר באיום על שיבוש רחב יותר של היצוא — ולא בתוכנית טקטית פומבית ומגובשת.

מדוע מצר הורמוז נמצא במרכז

האזהרה מגיעה על רקע המלחמה שהחלה בתקיפות אמריקאיות וישראליות נגד איראן ב-28 בפברואר 2026. לאחר מכן איראן ביקשה לבסס שליטה במצר הורמוז, בעוד שהתקיפות וההגבלות צמצמו מאוד את התנועה המסחרית בו. לפי מכון ברוקינגס, הביטוח לספינות רבות הפך לבלתי זמין או יקר באופן prohibitive, ואנשי צוות ימיים לא היו מוכנים לבצע את ההפלגה — כך שהמצר נסגר למעשה לתנועה מסחרית. ^CB

הורמוז אינו רק נקודת לחץ בעימות בין ארצות הברית לאיראן. זהו השער הימי המרכזי למפרץ הפרסי ונתיב חיוני להובלת אנרגיה לשווקים בעולם. אם איראן תנסה להרחיב את ההגבלות גם למסלולי יצוא נוספים, ההשלכות הכלכליות עלולות לחרוג הרבה מעבר לעימות הישיר בין שתי המדינות.

כיצד טהרן מגדירה את הסנקציות האמריקאיות

דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בגהאי, כינה את הצעדים המאיימים "טרור כלכלי". הוא דחה את הניסיון האמריקאי ללחוץ על בנקים, חברות ותשתיות תחבורה במדינות אחרות כדי שיפסיקו לסחור עם איראן, וטען כי סנקציות משניות הן ניסיון להחיל סמכות אמריקאית מחוץ לגבולות ארצות הברית על מדינות עצמאיות. ^RYK

שר החוץ עבאס אראקצ'י דחה גם את השימוש של טראמפ בביטוי "יום ה-D הכלכלי", וטען שלחץ כפייתי לא יגרום לטהרן לוותר על עמדותיה. גורמים איראניים ממשיכים לומר שדיפלומטיה אפשרית בתנאים המקובלים על איראן, אך לפי הדיווחים המגעים בין וושינגטון לטהרן נותרו תקועים — בין היתר סביב עתידו של מצר הורמוז. ^GN

הגישה האמריקאית: "איתנו או נגדנו"

המערכה האמריקאית אינה מכוונת רק לגופים איראניים, אלא גם לרשת שמאפשרת לאיראן להמשיך לסחור. שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט אמר שמדינות צריכות לבחור בין תמיכה בוושינגטון לבין התמודדות עם השלכות, בעוד שהממשל מאיים בצעדים נגד ממשלות, חברות ומוסדות פיננסיים שיספקו לאיראן חבל הצלה כלכלי. ^NRB

בסנט תיאר את האסטרטגיה כשילוב של המצור הקיים ושל מה שכינה הסנקציות הקשות ביותר בהיסטוריה. וושינגטון גם קראה לסין לשתף פעולה עם מסע הלחץ. ^R

סין היא מבחן המפתח

תפקידה של סין מקשה במיוחד על הערכת סיכויי המערכה. רויטרס, בהסתמך על נתוני חברת Kpler, דיווחה שסין רכשה יותר מ-80% מהנפט האיראני שנשלח בשנת 2025. ^R אם בייג'ינג תמשיך לרכוש נפט מאיראן, ייתכן שלטהרן יישאר ערוץ מרכזי ליצוא — גם כאשר וושינגטון מכוונת לספנות, למערכת הפיננסית ולמתווכים.

לכן, המחלוקת אינה עוסקת רק בסנקציות על איראן. היא גם מאבק על יכולתה של ארצות הברית לשכנע שותפות מסחריות מרכזיות לאכוף את מגבלותיה, ועל השאלה אם אותן מדינות יהיו מוכנות לשאת במחיר הכלכלי והגיאופוליטי של הצטרפות למערכה.

מה משמעות האזהרה

המסר של רזאאי משלב לחץ דיפלומטי עם סולם הסלמה: תחילה להרחיק את מדינות האזור מהמערכה האמריקאית, לאחר מכן להעניש את מי שיצטרפו, ולבסוף לאיים על נתיבי האנרגיה שמאפשרים את פעילותן. בכך הוא קושר ישירות בין המחלוקת על הסנקציות לבין מצר הורמוז, שכבר מוגבל מאוד לתנועה מסחרית.

המסקנה הברורה ביותר בשלב זה היא שטהרן מאותתת על נכונות להרחיב את שדה המערכה הכלכלי אם ממשלות זרות יסייעו לבודד את איראן. עם זאת, היעדים והשיטות המדויקים לא הוגדרו, המגעים הדיפלומטיים נותרו חסומים, ומסע הלחץ האמריקאי מתקדם לעבר אכיפה רחבה יותר. ^LIG