ההתאחדות הדרום-אפריקאית (SAFA) פרסמה הודעה מאופקת על "אתגרים בנושא ויזות", אך מאחורי הקלעים השתררה מהומה. שר הספורט, גייטון מקנזי, לא הסתיר את זעמו: "גורמים לנו להיראות כמו טיפשים", כתב ברשת X, ותיאר את המצב כ"פיאסקו" מביך שנגרם מ"טעויות אדמיניסטרטיביות" של אנשי ההתאחדות .
רק למחרת, ב-2 ביוני, אישרה ההתאחדות שהוויזות לכל השחקנים הושגו והם ימריאו באיחור של יממה. אבל עוזר המאמן, רופא הנבחרת, קצין הביטחון ואנליסט נותרו עדיין ללא מסמכי נסיעה . הפרשה חשפה אמת מורכבת יותר: המטוס לדרום אפריקה אמנם היה ליעד במקסיקו, אך השחקנים היו זקוקים לויזות לארה"ב – כדי לקיים בה מחנות אימונים ולשחק את משחקם השני בשלב הבתים
. בטורניר תלת-לאומי, כשל בירוקרטי במדינה אחת יוצר אפקט דומינו הרסני.
אם הבעיה של דרום אפריקה הייתה ערימה צפויה מראש, המכשול של שווייץ היה הפוך ומפתיע: שלילה פתאומית של אישור קיים. בוקר ה-2 ביוני החל בשורות טובות עבור חלוץ נבחרת שווייץ, בריל אמבולו, שמשחק במועדון ראן הצרפתי. הוא קיבל אישור כניסה לארה"ב דרך מערכת ESTA (מערכת אישור נסיעות אלקטרוני) המיועדת למבקרים לטווח קצר. שעות ספורות לאחר מכן, מעט לפני השעה 10:30, בעוד חבריו לקבוצה מתאספים בנמל התעופה בציריך לטיסה ללוס אנג'לס, קיבלה ההתאחדות השווייצרית הודעה דרמטית: בקשת ה-ESTA של אמבולו הועברה לבדיקה נוספת, והוא לא יכול לעלות על הטיסה .
שאר חברי הנבחרת המריאו בלעדיו למחנה האימונים בסן דייגו, תשעה ימים בלבד לפני פתיחת הטורניר . הודעת ההתאחדות הייתה לקונית: "אנו בקשר עם הרשויות הרלוונטיות ומצפים שבריל יצטרף בהמשך", אך האירוע המחיש עד כמה הפכפך ורגיש תהליך האישור הפך להיות
.
ESTA, שבאופן שגרתי הוא אישור אוטומטי עבור אזרחי 40 מדינות (רובן אירופאיות), הפך לכלי סינון מחמיר. תחת הכללים החדשים, מבקשי ESTA עשויים להידרש לחשוף חמש שנות היסטוריה ברשתות חברתיות, ועוברים בדיקות קפדניות יותר . עבור שחקן שממריא עם הנבחרת הלאומית, התערבות של הרגע האחרון פירושה התמודדות עם עיכוב אדמיניסטרטיבי שאף אחד לא ראה אותו מגיע.
הסיפור של האיטי הוא הקשה והצורם מכולם. הנבחרת הלאומית העפילה למונדיאל לראשונה מאז 1974, הישג מדהים שהושג בלי לשחק ולו משחק בית אחד או להתאמן על אדמת האיטי, בשל אלימות כנופיות קשה וחוסר יציבות פוליטית . אלא שעבור רובם המוחלט של אזרחי האיטי, הטורניר יישאר מחוץ להישג יד.
תחת הצו הנשיאותי 10998, הרחיבה ארה"ב ב-1 בינואר 2026 את מגבלות הנסיעה שלה לאזרחי 39 מדינות. 19 מהן תחת איסור ויזות מלא ו-20 תחת איסור חלקי . האיטי נמצאת ברשימת המדינות עם איסור כמעט מוחלט על ויזות מהגרים וויזות לא-מהגרים (כולל תיירים)
. קיים פטור ייעודי ל"כל ספורטאי או חבר נבחרת, לרבות מאמנים, אנשי צוות תומך ובני משפחה" – אבל הפטור נגמר שם. הוא אינו חל על אוהדים, עיתונאים, ספונסרים או משפחה מורחבת
.
ב-2 ביוני 2026 הגיעה הבשורה המשמחת (והמרה) היחידה: וודנסקי פייר, שחקן הנבחרת היחיד שעוד התגורר בהאיטי, קיבל סוף-סוף את הוויזה שלו, לאחר חשש ממשי שיחמיץ את הטורניר . האישור שלו מעניק הקלה לנבחרת, אבל החרם הגורף על כל אזרחי האיטי האחרים נותר בעינו. מחלקת המדינה האמריקאית הצהירה כי אוהדים אמנם רשאים להגיש בקשה, אך סביר ש"לא יהיו זכאים להנפקת ויזה" ושחריגים יהיו "נדירים מאוד"
.
התוצאה עגומה ומקוממת: האיטי תשחק את משחקיה הראשונים בגביע העולם מזה חמישה עשורים ביציעים שאזרחיה אינם מורשים להימצא בהם. "פיפ"א היא חבילת צביעות אחת גדולה", ציין פרשן אחד, כשהוא מצביע על הסתירה הבלתי נתפסת בין רטוריקת ה"חגיגה הגלובלית" לבין נבחרות שמתחרות מול יציעים כמעט ריקים מבני עמן .
המקרים הללו אינם תקלות בירוקרטיות אקראיות. הם התוצאה הצפויה מראש של התנגשות בין שלושה כוחות מבניים:
1. הרחבת איסורי הנסיעה האמריקאיים נעשתה על מסלול התנגשות עם אירוע גלובלי. ביוני 2025 חתם הנשיא טראמפ על צו המשהה כניסה מאזרחי 19 מדינות, תוך ציון ליקויים בתהליכי מיון וסינון ביטחוניים. עד ינואר 2026 התרחב האיסור ל-39 מדינות . ארבע מהמדינות המוגבלות – האיטי, איראן, סנגל וחוף השנהב – העפילו למונדיאל
. במקביל, השהה הממשל עיבוד ויזות מהגרים ל-75 מדינות, מהלך שפגע גם בנבחרות כמו ברזיל, קולומביה, מצרים ומרוקו, אך בעיקר בוויזות הגירה, לא תיירות
.
2. רעיון "אגרת הערבות" על סך 15,000 דולר זרע בלבול וחוסר ודאות למשך חודשים. בתחילה דרש הממשל האמריקאי ממבקרים מ-50 מדינות, שהוגדרו כ"סיכון גבוה לחריגת אשרה", להפקיד ערבות כספית של עד 15,000 דולר. צעד זה היה פוגע ישירות באוהדים מחמש מדינות אפריקאיות שהעפילו: אלג'יריה, כף ורדה, חוף השנהב, סנגל ותוניסיה . רק באמצע מאי 2026, לאחר לחץ בינלאומי, ויתרה מחלקת המדינה על הדרישה הזו לאוהדים המחזיקים בכרטיסים מאושרים מפיפ"א
. אבל חודשי חוסר הוודאות כבר גרמו נזק לאמון ולמוכנות הלוגיסטית.
3. שלוש מדינות מארחות, שלוש מערכות הגירה שונות – ומסובכות. הצרה של דרום אפריקה עם ויזות אמריקאיות, למרות שיעד הטיסה היה מקסיקו, ממחישה את מורכבות הקסקדה . קנדה מציגה דרישות משלה, כולל איסורי כניסה לחלק מהמדינות, והבהירה כי עצם החזקת כרטיס למשחק אינה ערובה לכניסה. קנדה אמנם השיקה תוכנית פטור זמנית מהגשת טביעות אצבע לאנשי פיפ"א מ-22 מדינות אירופיות (כולל שווייץ), אך ההקלות הללו מוגבלות בהיקפן ואינן חלות על רוב האוהדים
.
הממד הכואב ביותר של המשבר הוא ההדרה של האוהדים. החרם על האוהדים מהאיטי הוא דוגמה קיצונית, אך לא יחידה. איראן, שגם נבחרתה תחת איסור כניסה מלא, נמצאת במצב דומה . סנגל וחוף השנהב, תחת איסור חלקי, נמצאות בעננת אי-ודאות
.
אבל גם אוהדים ממדינות שאינן תחת אף איסור ניצבים בפני מכשולים כמעט בלתי עבירים. זמני ההמתנה לראיון לויזה תיירים (B1/B2) בקונסוליות אמריקאיות מסוימות עולים על 330 ימים, ובמקרים קיצוניים כמו בוגוטה ומקסיקו סיטי – אף מעבר ל-600 ו-800 ימים . מחלקת המדינה הודתה בפקק והבטיחה לגייס בינה מלאכותית וקציני קונסולריה נוספים, אבל כשהטורניר בפתח – הפתרונות האלה כבר מזמן אינם רלוונטיים
.
הבית הלבן חזר והדגיש שספורטאים ואנשי צוות פטורים מהאיסורים . מחלקת המדינה טענה שהיא נותנת "עדיפות" לעיבוד ויזות למונדיאל
. אך כפי שמוכיחים המטוס הדרום-אפריקאי שלא המריא והחלוץ השווייצרי שנותר על הקרקע, התחייבויות על הנייר אינן תמיד מתורגמות לביצועים בשטח.
עיתון הוושינגטון אקזמינר חזה את הדאגה המוקדמת כבר ביולי 2025: "מחסומים בירוקרטיים מייגעים, בעיות בוויזות ופרוטוקולי אכיפה מאיימים עלולים להרחיק אלפי מבקרים בינלאומיים" . התחזית הזו התגשמה, ומהר. כבר עכשיו, ימים ספורים לפני פתיחת הטורניר, היא משפיעה לא רק על אוהדים – אלא על הנבחרות עצמן. הסתירה הכואבת בליבו של מה שאמור היה להיות המונדיאל הפתוח בהיסטוריה הולכת ומתבררת: טורניר של "כולם" – שרבים כל כך אינם יכולים להגיע אליו.
Comments
0 comments