הפער הגדול: למה קבוצות שעולות לפרמיירליג נאבקות על הישרדות

למה כל כך קשה להישאר בליגה

יש כמה גורמים מבניים שהופכים את החיים של העולות החדשות למסובכים במיוחד.

פער כלכלי עצום

לקבוצות המבוססות בפרמיירליג יש בדרך כלל תקציבי שכר גבוהים בהרבה וסגלים עמוקים יותר. הפער הזה מתורגם ישירות לאיכות על הדשא.

גם קבוצות שעולות ליגה מוצאות את עצמן מוציאות עשרות מיליוני פאונד על רכש רק כדי להיות תחרותיות. מחקרים מצביעים על כך שהישרדות בליגה כיום כמעט תמיד דורשת השקעה משמעותית בשוק ההעברות.

עומק סגל וקצב המשחק

הפרמיירליג מהירה ופיזית יותר מהצ'מפיונשיפ. קבוצות צריכות להתמודד עם 38 משחקים מול יריבות חזקות, עומס משחקים ופציעות.

לעיתים קרובות מתברר שההרכב הראשון של העולה החדשה יכול להתחרות – אבל הספסל שלה קצר מדי.

התאמות טקטיות

בצ'מפיונשיפ קבוצות מצליחות לעיתים לשלוט במשחקים דרך לחץ גבוה או החזקת כדור. בפרמיירליג הן פוגשות יריבות חזקות כמעט בכל שבוע.

קבוצות רבות מסתבכות כשהן נוטשות את הסגנון שהביא להן הצלחה, אך עדיין אין להן את האיכות ההגנתית כדי לשחק בצורה פסיבית בלבד.

מה אפשר ללמוד ממועדונים שהצליחו

למרות הקשיים, יש מועדונים שהצליחו להתבסס בפרמיירליג אחרי העלייה. הסיפורים שלהם מספקים כמה שיעורים חשובים.

ברייטון וברנטפורד: זהות ונתונים

ברייטון וברנטפורד נחשבות לדוגמה למועדונים שמשתמשים בניתוח נתונים כדי לאתר שחקנים undervalued שמתאימים בדיוק לשיטה שלהם. כך הן הצליחו להתחרות בליגה גם עם תקציבי שכר נמוכים יחסית.

אסטון וילה וניוקאסל: השקעה עם מבנה

יש גם מועדונים שבחרו להשקיע סכומים גדולים לאחר העלייה. במקרה של אסטון וילה, השקעה אגרסיבית לאחר העלייה ב‑2019 עזרה לבנות סגל שבסופו של דבר הגיע גם למפעלים אירופיים.

אבל גם כאן, ההצלחה לא נבעה רק מהכסף – אלא מהאופן שבו הוא הושקע.

בורנמות', פולהאם ונוטינגהאם פורסט: אין נוסחה אחת

יש קבוצות ששורדות באמצעות הגנה קומפקטית ומתפרצות, אחרות באמצעות רכש רחב או שינוי טקטי לאורך זמן.

הגורם המשותף כמעט לכולן הוא תכנון ברור: כל החתמה נועדה להתאים לשיטה מסוימת ולא רק "להוסיף שמות" לסגל.

העקרונות שחוזרים שוב ושוב

ניתוח של קבוצות ששרדו בעונת העלייה מגלה כמה דפוסים חוזרים:

• שמירה על המאמן ועל הזהות הטקטית שהובילה לעלייה
• צירוף מספר קטן של שחקני הרכב ברמת פרמיירליג
• חיזוק עמוד השדרה של הקבוצה: שוער, בלם, קשר אחורי וחלוץ
• העדפת אתלטיות ויכולת פיזית
• שמירה על חלק מהשלד המקורי של הסגל

קבוצות שמצליחות לאזן בין המשכיות לחיזוק הן בדרך כלל אלו שמסתגלות מהר יותר לליגה.

מה זה אומר עבור שלוש העולות החדשות

קובנטרי סיטי

קובנטרי חוזרת לפרמיירליג אחרי שנים רבות מחוץ לליגה הבכירה.

כאלופת הצ'מפיונשיפ, היא קיבלה זמן תכנון מוקדם יחסית. האתגר המרכזי שלה יהיה לחזק את ההגנה ואת מרכז המגרש מבלי לפרק את המבנה שהביא לה את האליפות.

תחזית: אם הרכש יהיה מדויק ולא תתרחש מהפכה בסגל, לקובנטרי יש בסיס טוב למאבק הישרדות יציב.

איפסוויץ' טאון

איפסוויץ' עלתה אוטומטית מהמקום השני בצ'מפיונשיפ.

השאלה הגדולה מבחינתה היא האם להמשיך עם הסגנון ההתקפי שהוביל לעלייה או לעבור לגישה פרגמטית יותר. ניסיון העבר מראה שקבוצות עם זהות ברורה – כמו ברייטון וברנטפורד – נוטות להצליח יותר.

תחזית: עם שימור יציבות ורכש ממוקד, איפסוויץ' יכולה להיות תחרותית במאבק ההישרדות.

האל סיטי

האל סיטי הבטיחה את העלייה לאחר ניצחון בגמר הפלייאוף בוומבלי.

לקבוצות שעולות דרך הפלייאוף יש בדרך כלל פחות זמן לתכנן את חלון ההעברות, ולכן הן נאלצות לפעול מהר יותר בשוק – לעיתים עם עסקאות מאוחרות או השאלות.

תחזית: האל עשויה להזדקק לחיזוק משמעותי יותר משתי העולות האחרות ולהסתמך על משחק הגנתי ומתפרצות בתחילת העונה.

הגורם המכריע: בניית סגל חכמה

כסף בהחלט עוזר – אבל הדרך שבה משתמשים בו חשובה יותר.

מחקרים מראים שקבוצות ששרדו בעונת העלייה השקיעו בממוצע הרבה יותר ברכש מאשר אלו שירדו מיד, אך איכות הבחירות והאיזון בסגל היו גורמים מכריעים.

במילים אחרות, העלייה היא רק הצעד הראשון. האתגר האמיתי הוא להפוך סגל שמתאים לצ'מפיונשיפ לסגל שמתאים לפרמיירליג – מבלי לאבד את הזהות שהביאה את הקבוצה לשם מלכתחילה.

עבור קובנטרי, איפסוויץ' והאל סיטי, חלון ההעברות של הקיץ עשוי להיות הגורם שיקבע אם החזרה לליגה הבכירה תהיה תחילתה של תקופה חדשה – או ביקור קצר בלבד.