עיראק מנסה לעקוף את מצרי הורמוז באמצעות נתיבי יצוא חדשים

לפי החלטת הממשלה, עיראק תוכל לחתום על חוזים לתקופה של שלושה חודשים, החל ב-1 בספטמבר, עם חברות מקומיות ובינלאומיות ייעודיות. החברות יסייעו לשווק ולייצא את הנפט העיראקי דרך כמה נקודות יצוא.

בגדד עדיין לא פרסמה את שמות החברות, את כמויות הנפט שיוקצו לכל אחת מהן או את הנתיבים המדויקים. לכן מדובר במסגרת מאפשרת, ולא בלוח יצוא מפורט שכבר פורסם. ההחלטה מעניקה לממשלה מרחב פעולה כדי לארגן במהירות עסקאות ושינוע בהתאם להתפתחויות, אך מהדיווחים הקיימים עדיין לא ניתן לדעת כמה נפט ייוצא בפועל באמצעות המנגנון.

ההבדל חשוב: אישור של הסדר מסחרי או של נתיב יצוא אינו יוצר בן-לילה קיבולת בצינור ואינו מבטיח שמכליות יוכלו להיטען ולהפליג. ההשפעה המעשית תלויה בשאלה אילו נקודות יצוא פעילות, כמה נפט הן מסוגלות לקלוט, והאם קונים וחברות ספנות יסכימו להשתמש בהן.

הציר דרך טורקיה הוא הפתרון הקרוב ביותר

החלופה המוחשית ביותר של עיראק בטווח הקרוב היא הנתיב הצפוני דרך טורקיה. בגדד ואנקרה חתמו על הסכם לשנה להמשך השימוש בצינור הנפט העיראקי–טורקי, המוביל לכיוון נמל ג'ייהאן שבחוף הים התיכון. ההסכם כולל זרימה של לפחות 750 אלף חביות ביום.

הציר הזה מאפשר לנפט העיראקי להגיע לים התיכון בלי לעבור במצרי הורמוז. תוכניות קודמות דיברו על הגדלת הזרימה במערכת כירכוכ–ג'ייהאן מכ-220 אלף חביות ביום לכ-770 אלף חביות ביום בתוך כחודשיים וחצי.

עם זאת, הצינור אינו תחליף מלא למערך היצוא הדרומי המסורתי של עיראק. נכון יותר לראות בו ערוץ נוסף וחיוני, שיכול להחזיר חלק מכושר היצוא שאבד ולהפחית את הסיכון שכל הנפט העיראקי ייאלץ לעבור באותו נתיב ימי פגיע.

שני מסדרונות מערביים מתוכננים לטווח הארוך

בגדד מקדמת גם תשתיות שאמורות להפוך את הפיזור לעמיד יותר לאורך זמן. בין התוכניות שנבחנות:

• בסרה–פישח'בור: צינור מוצע שיחבר בין שדות הנפט בדרום עיראק לבין פישח'בור, סמוך לגבול הטורקי, וייתכן שיתחבר למערכת היצוא לג'ייהאן.
• חדית'ה–בניאס: נתיב מוצע ממערב עיראק, דרך סוריה, אל נמל בניאס שבחוף הים התיכון. עיראק וסוריה חתמו על מזכר הבנות לקידום הפרויקט.

אין לבלבל בין הפרויקטים האלה לבין קיבולת יצוא זמינה באופן מיידי. הנתיב העיראקי–סורי נמצא עדיין בשלבים מוקדמים, ומקורות שצוטטו ברויטרס העריכו שבנייתו עשויה להימשך כארבע שנים ולעלות לפחות 15 מיליארד דולר. גם מחקרי ההיתכנות של נתיבים אסטרטגיים חלופיים עדיין ראשוניים, ואינם מהווים התחייבות מסחרית או פיננסית סופית.

העברת הנפט לנתיב אחר אינה הגדלת התפוקה

המנגנון הזמני משנה בעיקר היכן וכיצד משווקים ומשנעים את הנפט העיראקי. כשלעצמו, הוא אינו קובע שעיראק תגדיל את התפוקה הלאומית.

ההבחנה הזו חשובה במיוחד משום שעיראק דיווחה על יצוא ממוצע של כ-2 מיליון חביות ביום באוגוסט, ובמקביל קידמה מסדרונות יצוא חדשים. התאוששות במשלוחים עשויה לשקף שיקום או ניתוב מחדש של נפט קיים — ולא תוספת תפוקה משדות הנפט העיראקיים.

בפועל, בגדד מנסה לפתור שתי בעיות שונות:

1. הבעיה המיידית: למצוא מספיק נקודות יצוא פעילות כדי למכור ולשנע נפט במהלך השיבושים במצרי הורמוז.
2. הבעיה המבנית: לבנות די חלופות של צינורות ומסופים, כך שסגירה עתידית של נתיב ימי אחד לא תנתק שוב את עיראק משוקי הנפט העולמיים.

המתווה שייכנס לתוקף בספטמבר מטפל בבעיה הראשונה במהירות, אך באופן זמני. ההסכם עם טורקיה מציע מסדרון קרוב ומוגדר יותר, ואילו הפרויקטים לפישח'בור ולבניאס הם חלק מהניסיון ארוך הטווח להפחית את תלותה של עיראק בשיט מהמפרץ.