מדוע יורגן הארדט קורא לסנקציות אירופיות על איתמר בן גביר?

באותו ראיון תמך בן גביר גם בעידוד פלסטינים לעזוב את עזה לצמיתות, וטען שיש לראות בשטח כולו חלק מישראל. דיווחים קישרו עמדות אלה לתמיכתו בהקמת התנחלויות ישראליות ברצועה.

מבחינת הארדט, המחלוקת אינה נסובה אפוא סביב ציטוט מקומם אחד בלבד. לדבריו, ההתבטאויות משלבות הסלמה של האלימות, שפה השוללת מקבוצה את אנושיותה, דחיקת פלסטינים ממקומם והרחבת ההתיישבות — עמדות שאינן עולות בקנה אחד עם העקרונות שהסנקציות האירופיות אמורות להגן עליהם.

כיצד הארדט קושר בין בן גביר ליחסי ישראל–אירופה

הארדט טען טענה פוליטית רחבה יותר: ממשלה ישראלית ללא בן גביר וללא שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שר נוסף מהימין הקיצוני, תעניק לאירופה ולישראל סיכוי טוב יותר לשקם יחסים בונים.

הטענה הזו מבחינה בין מדינת ישראל לבין שני שרים מסוימים, שעמדותיהם הפומביות הפכו לנטל דיפלומטי עבור הממשלה. במובן הזה, הארדט מציג סנקציות אפשריות כאמצעי המכוון להתנהלותם של בעלי תפקידים יחידים — ולא בהכרח כצעד נגד ישראל כולה.

איזה לחץ מופעל על ממשלת גרמניה

לעמדתו של הארדט יש משקל משום שהוא מייצג את סיעת CDU/CSU בענייני מדיניות חוץ. הקריאה שלו מגבירה את הלחץ על הקנצלר פרידריך מרץ ועל שר החוץ יוהאן ואדהפול לשנות את התנגדותה הקודמת של גרמניה להכללת בן גביר ברשימת הסנקציות, או לכל הפחות שלא לחסום פעולה אירופית משותפת.

עם זאת, המידע הזמין אינו מצביע על שינוי רשמי במדיניות ברלין. דיווחים קודמים הצביעו על התנגדות גרמנית להצעות להכניס שר ישראלי לרשימת סנקציות ולהגביל סחר עם התנחלויות בגדה המערבית. דיווחים מאוחרים יותר תיארו גם התנגדות גרמנית לאיסור סחר עם ההתנחלויות, כאשר ואדהפול טען כי נדרשת הסכמה פה אחד של מדינות האיחוד.

לכן יש לראות בהתערבות של הארדט קריאה פוליטית בעלת השפעה — לא בהחלטת ממשלה, ולא בהוכחה לכך שגרמניה תתמוך בסנקציות.

מדוע קשה לאיחוד האירופי להסכים על סנקציות

האיחוד האירופי כבר דן בסנקציות נגד בן גביר בעקבות יחסו לפעילים שהיו על סיפון המשט Global Sumud Flotilla, משימת סיוע ימית שניסתה להגיע לעזה. בפגישת שרי החוץ ביוני לא הצליחו המדינות להגיע להסכמה. קיה קאלס, הממונה על מדיניות החוץ של האיחוד, אמרה שמדינות רבות הציעו סנקציות, אך ההסכמה הנדרשת לא הושגה.

הקושי הוא גם פוליטי וגם פרוצדורלי: החלטות על סנקציות במסגרת מדיניות החוץ של האיחוד דורשות הסכמה פה אחד של כל המדינות החברות. די בהתנגדות של ממשלה אחת כדי למנוע הכללה של אדם ברשימת סנקציות כלל־אירופית.

כמה מדינות נקטו צעדים עצמאיים. ביוני 2025 הודיעו בריטניה, אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד ונורווגיה על סנקציות נגד בן גביר וסמוטריץ' בשל הסתה לאלימות נגד קהילות פלסטיניות. צרפת ואירלנד גם אסרו על כניסת השרים לשטחן בשנת 2026, אך צעדים לאומיים אלה אינם מהווים משטר סנקציות של האיחוד כולו.

המחלוקת הנפרדת על סחר בהתנחלויות

שרי האיחוד דנו גם בהגבלות על סחר עם התנחלויות ישראליות בגדה המערבית הכבושה. בין האפשרויות שנבחנו היו שיטת רישיונות יבוא, מכסי ענישה ואיסור סחר. איסור קיבל את התמיכה הרחבה ביותר בפגישה שנערכה ביולי, אך המדינות נותרו חלוקות והגבלה משותפת לא אושרה.

הדיון הזה קשור לקריאתו של הארדט, אך אינו אותו צעד. סנקציות נגד בן גביר מכוונות לשר יחיד; הגבלת הסחר בהתנחלויות תשפיע על קשרים מסחריים הקשורים להתנחלויות. שתי ההצעות נתקלות באותו מכשול פוליטי: הצורך להשיג הסכמה בין כל מדינות האיחוד.

מה צפוי עכשיו

הצהרת הארדט מגבירה את הלחץ על השמרנים השותפים לממשלת גרמניה ומעניקה תנופה חדשה לקריאות לפעולה נגד בן גביר. גם במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית נשמעו ביקורות על השרים הישראלים, וסגן הקנצלר לארס קלינגבייל קרא בהמשך לשקול ברצינות סנקציות של האיחוד, לאחר שהגדיר את דבריו של בן גביר בלתי אנושיים.

אולם הקריאה של הארדט, וגם הגינויים שנשמעו בעקבותיה, אינם מבטיחים הטלת סנקציות. המידע הקיים מצביע על מחלוקת מתמשכת בברלין ובבריסל. עד שגרמניה תשנה את עמדתה וכל מדינות האיחוד יאשרו את המהלך, דבריו של בן גביר יישארו מוקד ללחץ פוליטי — ולא החלטת סנקציות אירופית שהושלמה.