פברואר 2025 – הקיצוץ הגדול הראשון: הסדקים המשמעותיים הראשונים הופיעו בתחילת 2025, כאשר אקווינור הורידה את יעד קיבולת האנרגיה המתחדשת ל-10–12 ג'יגה-ואט וזנחה לחלוטין את יעד הקצאת ההוצאות ההוניות של 50% . החברה קיצצה בחצי את ההשקעות המתוכננות באנרגיה מתחדשת לשנתיים, לכחמישה מיליארד דולר, והתוותה תוכנית להגביר את תפוקת הנפט והגז ביותר מ-10%
.
יוני 2026 – המחיקה הסופית: הזניחה המוחלטת הגיעה ביוני 2026, כאשר אקווינור הסירה כליל את יעד 10–12 ג'יגה-ואט שנותר. ההקצאה המתוכננת לחטיבת החשמל – הכוללת את האנרגיות המתחדשות – קוצצה דרמטית ל-10% בלבד מסך ההשקעות, ירידה מ-50% . במקום היעד, הציגה החברה "תחזית רחבה יותר לייצור חשמל", הכוללת טכנולוגיות ייצור שאינן מתחדשות. המנכ"ל, אנדרס אופדל, מיסגר את המהלך כהרחבה אסטרטגית: "איננו מחליפים עסק אחד באחר. תחת זאת, אנו מפתחים מספר מסלולים במקביל: נפט וגז, חשמל ואנרגיות מתחדשות, ופתרונות דלי-פחמן חדשים"
.
השפה במסמכים הרשמיים השתנתה בהתאם. תוכנית המעבר האנרגטי של 2025 כבר החלה להחליף יעדי מגה-ואט ספציפיים בשפה המדגישה "יצירת ערך" ו"הקצאת הון ממושמעת". תוכנית המעבר של יוני 2026 השלימה את הפנייה הלשונית הזו, תוך הסרת כל אזכור ליעד קיבולת אנרגיה מתחדשת מספרי .
הנהלת אקווינור ציינה מספר לחצים שהתכנסו והפכו את שאיפותיה הירוקות לבלתי-ישימות. החברה הצביעה על תחזית לביקוש "גבוה יותר ולאורך זמן" לנפט וגז, שהפכה השקעות בדלקים מאובנים לאטרקטיביות יותר ויותר בהשוואה לאנרגיות מתחדשות . שוק אנרגיית הרוח הימית, שהיה בעבר מרכזי באסטרטגיה של אקווינור, התערער עקב אינפלציה בשרשרת האספקה, אתגרי רישוי ותשואות נמוכות מהצפוי
.
הסכסוך במזרח התיכון בשנים 2025-2026 האיץ עוד יותר את עליית מחירי הנפט והגז, והפך את הפנייה לכיוון דלקים מאובנים למשתלמת אף יותר. כפי שהסביר המנכ"ל אנדרס אופדל בפברואר 2025, "אנו מצמצמים את ההתחייבויות הפיננסיות שלנו לאנרגיות מתחדשות וטכנולוגיות דלות-פחמן מכיוון שאיננו צופים את הרווחיות הנדרשת בעתיד" . מסמך האסטרטגיה של אקווינור עצמה קבע כי התוכנית החדשה "משקפת מהלכים דומים של מתחרות", מה שמאותת על מנטליות עדר בקרב ענקיות הנפט האירופיות
.
הנסיגה מהאנרגיות המתחדשות לוותה בהרחבה אגרסיבית של התשואות לבעלי המניות, ויצרה ניגוד חריף שמבקרים כינו "Greenwashing הפוך" . ב-16 ביוני 2026, הודיעה אקווינור כי:
העיתון "וול סטריט ג'ורנל" ציין כי התוכנית "מכוונת לצמיחת דלקים מאובנים" ומתעדפת תשואות לבעלי המניות על פני השקעות ירוקות . החברה הדגישה שהשיגה תשואה כוללת לבעלי המניות של קרוב ל-1,800% במשך 25 שנים כחברה ציבורית, תוך שהיא מדגישה את מחויבותה לתשלומים למשקיעים מעל ליעדי מעבר אנרגטי
.
אקווינור אינה לבד. האסטרטגיה שלה תואמת נסיגה רחבה ומסונכרנת של ענקיות נפט אירופיות, המתעדפות מחדש את עסקי הנפט והגז הליבתיים שלהן:
חברת המחקר מורנינגסטאר (Morningstar) ציינה כי התוכנית של אקווינור "משקפת מהלכים דומים של BP ושל" . הפנייה הקולקטיבית משקפת הכרה בתעשייה לכך שהבטחות ירוקות מתוקשרות שניתנו מוקדם יותר בעשור קשות למימוש ברווחיות בסביבה של אנרגיה מתחדשת עתירת עלויות ודלת רווחים.
המקרה של אקווינור הוא כעת הדוגמה הקיצונית ביותר למגמה זו. היא התפתחה מהצבת כמה מהיעדים השאפתניים בתעשייה ב-2021, למחיקתם המוחלטת ב-2026, כל זאת תוך הזרמת עשרות מיליארדי דולרים בחזרה לבעלי המניות. "תחזית ייצור החשמל" שהחליפה את יעד הקיבולת המספרי שלה היא כעת קליפה ריקה: מציין מקום המאותת שלחברה אין כל התחייבות מדידה ופומבית לבניית אנרגיה מתחדשת בקנה מידה משמעותי.
Comments
0 comments