בעלות הברית באירופה דחו נחרצות. הדרישה המרכזית היא שארה"ב חייבת להשיג תחילה הפסקת אש יציבה ומתמשכת עם איראן לפני שספינות מלחמה אירופיות ייכנסו למצר . צרפת ובריטניה התחייבו לסייע באבטחת נתיב המים, אך רק לאחר שתושג הפסקת אש . גורמים אירופיים זהירים לגבי הצבת כוחות ימיים בסכנה כל עוד הלחימה נמשכת .
ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, קאיה קאלאס, הבהירה את העמדה: "אף אחד לא מוכן לסכן את חייליו במצר הורמוז" . האיחוד האירופי דחה לחלוטין את קריאותיו של טראמפ לסיוע צבאי, ומדינות אירופה שמרו על עמדתן הזהירה מתחילת הסכסוך במרץ 2026 .
מחלוקת עמוקה יותר מתנהלת מתחת לפני השטח: מי נושא בעלות ובסיכון של שמירת נתיבי הסחר העולמיים פתוחים? טראמפ אמר למדינות לטפל באבטחת הנפט שלהן בעצמן, בעוד הגסת' לוחץ על אירופה ואסיה "להגביר את המאמצים" . העמדה האירופית משקפת חשש רחב יותר מהגישה של וושינגטון. פוליטיקו תיארה את המבוי הסתום כ"הסימן האחרון לכך שליקויי וושינגטון החוזרים ונשנים נגד חברותיה הקרובות ביותר גרמו לתוצאות" .
מצר הורמוז נותר סגור ללא הגבלת זמן נכון לסוף יולי 2026 . אין פתרון צבאי או דיפלומטי מיידי. גורמים אמריקנים ובריטיים שאפו לכנס ועידה בינלאומית בלונדון, אך אפילו צעד זה לא הושלם . המבוי הסתום הדיפלומטי מראה כיצד הסכסוך ארה"ב-איראן העמיס על היחסים הטרנס-אטלנטיים עד כדי כך שבעלות הברית הקרובות ביותר של אמריקה אינן מוכנות לסכן את הציים שלהן ללא נתיב ברור יותר לשלום.
בעוד ארה"ב ניהלה מסע אווירי ומצור ימי משלה מאז מרץ 2026 , היעדר תמיכה ימית של בעלות הברית מקשה על פתיחה מחודשת מתמשכת של המיצר. המבוי הסתום מותיר את שוקי הנפט העולמיים פגיעים ואת צוואר הבקבוק האנרגטי החשוב בעולם במצב של אי-ודאות מסוכנת.