למה בדיוק מתחייבים הצדדים במזכר ההבנות

המתווה מצומצם במתכוון ונועד לשמש כאמצעי לבניית אמון לפני שיחות טכניות מפורטות. ההתחייבויות המרכזיות, כפי שדווח במספר מקורות, הן:

• פתיחת מצר הורמוז מחדש: איראן תסיים את המצור מיד עם החתימה, ולא תותר גביית אגרות מעבר. שתי המדינות ישתפו פעולה בפינוי מוקשים ובהבטחת חופש השיט .
• מיסוד הפסקת האש: הפסקת האש מאפריל 2026 תוארך ותוקפא באופן רשמי למשך 60 ימים נוספים, מה שייצור חלון זמן לשיחות מקיפות .
• הקלה מיידית בסנקציות אמריקאיות: וושינגטון תסיר את ההגבלות על נמלי איראן, תשחרר נכסים איראניים המוחזקים במוסדות פיננסיים בינלאומיים ותעניק פטורים מסנקציות ליצוא הנפט האיראני .
• הקפאת תוכנית הגרעין: איראן תשהה או תחל בפירוק אלמנטים מתוכנית העשרת האורניום שלה ותתחייב לשלוח את מצבורי האורניום המועשר הקיימים אל מחוץ למדינה .
• הגבלות על תוכנית הטילים: חלק מהדיווחים מצביעים על כך שאיראן תסכים למגבלות לא מפורטות על פיתוח הטילים הבליסטיים, אך התנאים נותרו עמומים ושנויים במחלוקת .

על פי ההסכם, תיפתח תקופת משא ומתן בת 60 ימים, שבמהלכה ינסו הצדדים לפתור את התנאים הקבועים לעתיד תוכנית הגרעין של איראן ולהסרת שאר הסנקציות .

הפערים שמדאיגים את המבקרים

דווקא קוצרו של מזכר הבנות בן עמוד אחד מבליט את מה שחסר בו לא פחות ממה שכתוב בו. הפערים האלה הם לב ההתנגדות הישראלית והספקנות הרחבה יותר לגבי עמידות העסקה.

• אין פירוק גרעיני קבוע: מזכר ההבנות הוא מפורשות זמני. ההפסקה הסופית וניתנת לאימות של יכולת הנשק הגרעיני של איראן נדחית לשיחות מאוחרות יותר, ללא מנגנון מחייב במסמך הראשוני .
• אין הפסקה מוחלטת של תוכנית הטילים: אף על פי שדווח על הכללת מגבלות מסוימות, ההסכם איננו צפוי לעצור או לפרק לחלוטין את פיתוח הטילים הבליסטיים באיראן .
• אין הוצאת האורניום המועשר: מקורות מדיניים בישראל הזהירו כי המתווה עלול להחליש את יכולתה של וושינגטון לכפות את הוצאתו או דילולו של האורניום המועשר שכבר נמצא בתוך איראן .
• אין צמצום פעילות רשת השלוחים: התמיכה האיראנית במיליציות אזוריות, כולל חזבאללה, החות'ים וארגונים בסוריה, אינה מטופלת כלל. ההסכם גם אינו מגביל העברות כטב"מים וטילים לרוסיה .
• סיכון תזמון: ההקלה הכלכלית היא חזיתית – הסנקציות מוסרות והנכסים מופשרים בשלב מוקדם. ציותה של איראן לסוגיות הרגישות ביותר בנושאי הגרעין והטילים יאומת רק בשלב מאוחר יותר, מה שיוצר סיכון שטהראן תקבל מזומנים מראש מבלי שתבצע ויתורים בני-קיימא .

מדוע ישראל מכנה את ההסכם המתגבש 'אסון'

ככל שפרטי מזכר ההבנות נחשפים, התסכול הישראלי הפך לפומבי וחריף. גורם בכיר שצוטט ב-Ynet כינה את ההסכם "אסון לישראל" והזהיר ש"קולה של המדינה אינו נשמע" . החששות הישראליים מתמקדים בחמישה תחומים עיקריים.

1. איום הליבה הביטחוני נותר על כנו. ישראל רואה באיראן איום קיומי. מזכר ההבנות מותיר את תוכנית הטילים וחלק ניכר מתשתית הגרעין על מכונן, כלומר הסכנה הצבאית הבסיסית לא השתנתה .

2. איראן מקבלת תשלום מראש. ארצות הברית מעניקה גישה מיידית לכספים מוקפאים ולמכירות נפט, בעוד שצעדי האימות והפירוק הקשים ביותר נדחקים לעתיד מעורפל. בירושלים חוששים שאיראן תשלשל את הכסף לכיסה ותמשוך זמן בנסיגה הגרעינית .

3. כוח המיקוח האמריקאי מתפוגג. בישראל מאמינים כי ברגע שהסנקציות יוסרו ומצר הורמוז ייפתח, תיוותר לוושינגטון מעט מאוד יכולת לכפות ויתורים איראניים נוספים בתחומי ההעשרה או התוקפנות האזורית .

4. ישראל הושארה מחוץ לתמונה. גורמים ישראליים מדווחים על התייעצות מוגבלת בלבד במהלך תהליך המשא ומתן. התוצאה היא חוסר יכולת לעצב תנאים המשפיעים במישרין על ביטחונה הלאומי .

5. התוקפנות האזורית זוכה לאור ירוק. מזכר ההבנות אינו עושה דבר כדי לרסן את ההתחמשות של חזבאללה, את הפעילות האיראנית בתימן ובסוריה, או את התמיכה הצבאית ברוסיה – את כל אלה רואה ישראל כאיומים ישירים ומיידיים .

במתכונתו הנוכחית, מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן הוא מבנה ביניים – סחר חליפין של הפסקת אש בתמורה להקלה בסנקציות, אשר דוחה את השאלות הקשות ביותר למועד לא ידוע. הוא מציע את הסיכוי לפתיחתו מחדש של מצר הורמוז ולחזית צבאית שקטה יותר, אך במחיר שנראה בעיני ההנהגה הישראלית כגבוה בצורה מסוכנת וכנאיבי מבחינה אסטרטגית.

למה בדיוק מתחייבים הצדדים במזכר ההבנות

המתווה מצומצם במתכוון ונועד לשמש כאמצעי לבניית אמון לפני שיחות טכניות מפורטות. ההתחייבויות המרכזיות, כפי שדווח במספר מקורות, הן:

• פתיחת מצר הורמוז מחדש: איראן תסיים את המצור מיד עם החתימה, ולא תותר גביית אגרות מעבר. שתי המדינות ישתפו פעולה בפינוי מוקשים ובהבטחת חופש השיט .
• מיסוד הפסקת האש: הפסקת האש מאפריל 2026 תוארך ותוקפא באופן רשמי למשך 60 ימים נוספים, מה שייצור חלון זמן לשיחות מקיפות .
• הקלה מיידית בסנקציות אמריקאיות: וושינגטון תסיר את ההגבלות על נמלי איראן, תשחרר נכסים איראניים המוחזקים במוסדות פיננסיים בינלאומיים ותעניק פטורים מסנקציות ליצוא הנפט האיראני .
• הקפאת תוכנית הגרעין: איראן תשהה או תחל בפירוק אלמנטים מתוכנית העשרת האורניום שלה ותתחייב לשלוח את מצבורי האורניום המועשר הקיימים אל מחוץ למדינה .
• הגבלות על תוכנית הטילים: חלק מהדיווחים מצביעים על כך שאיראן תסכים למגבלות לא מפורטות על פיתוח הטילים הבליסטיים, אך התנאים נותרו עמומים ושנויים במחלוקת .

על פי ההסכם, תיפתח תקופת משא ומתן בת 60 ימים, שבמהלכה ינסו הצדדים לפתור את התנאים הקבועים לעתיד תוכנית הגרעין של איראן ולהסרת שאר הסנקציות .

הפערים שמדאיגים את המבקרים

דווקא קוצרו של מזכר הבנות בן עמוד אחד מבליט את מה שחסר בו לא פחות ממה שכתוב בו. הפערים האלה הם לב ההתנגדות הישראלית והספקנות הרחבה יותר לגבי עמידות העסקה.

• אין פירוק גרעיני קבוע: מזכר ההבנות הוא מפורשות זמני. ההפסקה הסופית וניתנת לאימות של יכולת הנשק הגרעיני של איראן נדחית לשיחות מאוחרות יותר, ללא מנגנון מחייב במסמך הראשוני .
• אין הפסקה מוחלטת של תוכנית הטילים: אף על פי שדווח על הכללת מגבלות מסוימות, ההסכם איננו צפוי לעצור או לפרק לחלוטין את פיתוח הטילים הבליסטיים באיראן .
• אין הוצאת האורניום המועשר: מקורות מדיניים בישראל הזהירו כי המתווה עלול להחליש את יכולתה של וושינגטון לכפות את הוצאתו או דילולו של האורניום המועשר שכבר נמצא בתוך איראן .
• אין צמצום פעילות רשת השלוחים: התמיכה האיראנית במיליציות אזוריות, כולל חזבאללה, החות'ים וארגונים בסוריה, אינה מטופלת כלל. ההסכם גם אינו מגביל העברות כטב"מים וטילים לרוסיה .
• סיכון תזמון: ההקלה הכלכלית היא חזיתית – הסנקציות מוסרות והנכסים מופשרים בשלב מוקדם. ציותה של איראן לסוגיות הרגישות ביותר בנושאי הגרעין והטילים יאומת רק בשלב מאוחר יותר, מה שיוצר סיכון שטהראן תקבל מזומנים מראש מבלי שתבצע ויתורים בני-קיימא .

מדוע ישראל מכנה את ההסכם המתגבש 'אסון'

ככל שפרטי מזכר ההבנות נחשפים, התסכול הישראלי הפך לפומבי וחריף. גורם בכיר שצוטט ב-Ynet כינה את ההסכם "אסון לישראל" והזהיר ש"קולה של המדינה אינו נשמע" . החששות הישראליים מתמקדים בחמישה תחומים עיקריים.

1. איום הליבה הביטחוני נותר על כנו. ישראל רואה באיראן איום קיומי. מזכר ההבנות מותיר את תוכנית הטילים וחלק ניכר מתשתית הגרעין על מכונן, כלומר הסכנה הצבאית הבסיסית לא השתנתה .

2. איראן מקבלת תשלום מראש. ארצות הברית מעניקה גישה מיידית לכספים מוקפאים ולמכירות נפט, בעוד שצעדי האימות והפירוק הקשים ביותר נדחקים לעתיד מעורפל. בירושלים חוששים שאיראן תשלשל את הכסף לכיסה ותמשוך זמן בנסיגה הגרעינית .

3. כוח המיקוח האמריקאי מתפוגג. בישראל מאמינים כי ברגע שהסנקציות יוסרו ומצר הורמוז ייפתח, תיוותר לוושינגטון מעט מאוד יכולת לכפות ויתורים איראניים נוספים בתחומי ההעשרה או התוקפנות האזורית .

4. ישראל הושארה מחוץ לתמונה. גורמים ישראליים מדווחים על התייעצות מוגבלת בלבד במהלך תהליך המשא ומתן. התוצאה היא חוסר יכולת לעצב תנאים המשפיעים במישרין על ביטחונה הלאומי .

5. התוקפנות האזורית זוכה לאור ירוק. מזכר ההבנות אינו עושה דבר כדי לרסן את ההתחמשות של חזבאללה, את הפעילות האיראנית בתימן ובסוריה, או את התמיכה הצבאית ברוסיה – את כל אלה רואה ישראל כאיומים ישירים ומיידיים .

במתכונתו הנוכחית, מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן הוא מבנה ביניים – סחר חליפין של הפסקת אש בתמורה להקלה בסנקציות, אשר דוחה את השאלות הקשות ביותר למועד לא ידוע. הוא מציע את הסיכוי לפתיחתו מחדש של מצר הורמוז ולחזית צבאית שקטה יותר, אך במחיר שנראה בעיני ההנהגה הישראלית כגבוה בצורה מסוכנת וכנאיבי מבחינה אסטרטגית.