במצבה הנוכחי, Goose מסוגלת להתחבר ל-WHOOP 5.0 באמצעות Bluetooth Low Energy (BLE) ולקרוא נתוני חיישנים גולמיים, בהם:
בנוסף, האפליקציה יכולה לעקוב מקומית אחר פעילות גופנית ושינה, ולייצא את המידע שנאסף ל-Apple Health. כך ניתן להשתמש בנתונים גם באפליקציות אחרות, בלי לעבור דרך האפליקציה הרשמית של WHOOP .
המהירות שבה הפרויקט נבנה היא חלק מרכזי מהסיפור. Bennett ביצע הנדסה לאחור של פרוטוקול ה-Bluetooth Low Energy של WHOOP 5.0 בתוך כ-23.5 שעות . לאורך התהליך הוא פרסם ב-X (לשעבר טוויטר) עדכונים שהציגו את המעבר מניתוח חבילות המידע של הצמיד לאפליקציית Swift עובדת .
קוד המקור הועלה ל-GitHub תחת המאגר b-nnett/goose, והפרויקט זכה במהירות לחשיפה באתרי טכנולוגיה, בהם Android Authority ו-Numerama . הוא גם ממשיך סדרה של ניסיונות דומים: my-whoop הוא לקוח iOS פתוח עבור WHOOP 4.0, ו-GoWhoop הוא פרויקט נוסף שנועד לחלץ נתונים מאותו דור של הצמידים .
המודל העסקי של WHOOP שונה מזה של רוב יצרניות החומרה הלבישה. הצמיד עצמו עשוי להימכר במחיר התחלתי נמוך, אך כדי לגשת לנתונים שלו נדרש מנוי פעיל. בדור WHOOP 5.0, תוכנית WHOOP One הבסיסית עולה 199 דולר לשנה, תוכנית WHOOP Peak עולה 299 דולר לשנה, ותוכנית WHOOP Life — המיועדת יחד עם צמיד WHOOP MG — עולה 399 דולר לשנה .
לצמיד אין מסך, ולכן בלי האפליקציה והשירות בתשלום אין למשתמש ממשק אינטראקטיבי על גבי המכשיר עצמו . Goose מדגישה את ההבדל בין שתי שכבות של המוצר: החיישנים שמודדים את הנתונים, והענן של WHOOP שמנתח אותם ומפיק מהם תובנות .
במילים אחרות, Goose שואלת שאלה לא נוחה: כמה מהתשלום השנתי נדרש עבור החומרה והחיישנים — וכמה עבור האלגוריתמים שממירים את הנתונים ל-Strain Score, ל-Recovery Score ולהמלצות אימון?
חשוב להדגיש: Goose אינה תחליף מוכן לצרכן לאפליקציית WHOOP. זהו פרויקט הוכחת היתכנות בשלבי טרום-אלפא, עם מגבלות משמעותיות.
Goose אינה זמינה ב-App Store. כדי להתנסות בה, המשתמשים יידרשו ככל הנראה לבנות את האפליקציה מקוד המקור או להתקין אותה בצד — תהליך שמצריך ידע טכני .
הערך המרכזי של השירות הרשמי נמצא בניתוחים של WHOOP: ציוני עומס האימון (Strain), ההתאוששות (Recovery), ביצועי השינה והמלצות האימון האישיות. המדדים האלה מחושבים בשרתי החברה, ואינם מתקבלים פשוט כחלק מזרם נתוני החיישנים הגולמיים .
לכן Goose מספקת את חומרי הגלם, אך לא את המתכון. מי שמסתמך על הציונים של WHOOP כדי לקבל החלטות אימון לא יקבל באמצעותה את אותה חוויה.
המידע נשאר במכשיר, אלא אם המשתמש מייצא אותו ידנית. אין כרגע גיבוי בענן, סנכרון בין מכשירים או לוח בקרה מקוון .
הנדסה לאחור של פרוטוקול תקשורת במוצר מסחרי עלולה לעורר שאלות בנוגע לתנאי השימוש או לקניין רוחני. חלק מהתגובות המוקדמות לפרויקט כבר העלו אפשרות ש-WHOOP תנקוט צעדים משפטיים . קובץ ה-README של Goose מציג את הפרויקט כמחקר אישי, אך ההשלכות המשפטיות עדיין לא נבחנו בפועל.
האפליקציה נבדקה על WHOOP 5.0 בלבד. התאימות לגרסת WHOOP MG אינה מאושרת, והיא פועלת ב-iOS וב-Bluetooth LE — לא באנדרואיד.
הפרויקט אינו מקרה בודד. בשנים האחרונות נוצרה סביב מכשירים לבישים קהילת קוד פתוח שמנסה להחזיר למשתמשים שליטה על החומרה ועל הנתונים שלהם.
Gadgetbridge היא אחת הדוגמאות הבשלות ביותר: אפליקציית אנדרואיד חינמית וללא ענן שמחליפה אפליקציות רשמיות של יצרניות כמו Xiaomi, Amazfit ו-Pebble. היא מאפשרת לקבל התראות, לסנכרן נתוני כושר ולהגדיר מכשירים בלי חשבון אצל היצרן ובלי להעביר את המידע לשרתים חיצוניים .
Wasp-os הולכת צעד נוסף ומחליפה את הקושחה עצמה. מערכת ההפעלה מבוססת MicroPython ופועלת בשעונים עם בקרי nRF52, בהם PineTime של PINE64. היא משתלבת עם Gadgetbridge ויוצרת שכבה שאינה תלויה בתוכנה של יצרן השעון . PineTime תוכנן מלכתחילה להריץ תוכנה פתוחה, לצד פרויקטים כמו InfiniTime ו-Wasp-os .
גם חומרה חדשה נבנית סביב הרעיון הזה. UNA Watch הוא שעון GPS ספורטיבי מודולרי ובר-תיקון של מותג עצמאי מסקוטלנד, שהושק ללא מנוי ועם אפשרות לשדרוגים שהמשתמש מתקין בעצמו, למשל אחסון מוזיקה ומודול מיקרופון. במקביל, נפתחו הזמנות מוקדמות לשעוני Pebble Core המחודשים — סימן לעניין מחודש במכשירים שהמשתמשים באמת יכולים להחזיק בהם .
המכנה המשותף לכל היוזמות האלה פשוט: החיישנים מייצרים נתונים על הגוף של האדם שעונד את המכשיר. דמי המנוי אינם נגבים עבור עצם קיומם של הנתונים, אלא עבור שכבת הפרשנות, הניתוח וההמלצות שמגיעה מעליהם.
בשלב זה Goose עדיין רחוקה ממוצר מוגמר. מדובר באב-טיפוס גולמי, שנבנה בידי מפתח אחד בתוך פחות מיממה. אבל דווקא משום כך היא מעוררת עניין: היא הופכת לגלויה את האפשרות שהחומרה שכבר נמצאת על פרק היד מסוגלת לעשות יותר — אם רק לא נועלים את הגישה אליה מאחורי תשלום חודשי או שנתי.
במצבה הנוכחי, Goose מסוגלת להתחבר ל-WHOOP 5.0 באמצעות Bluetooth Low Energy (BLE) ולקרוא נתוני חיישנים גולמיים, בהם:
בנוסף, האפליקציה יכולה לעקוב מקומית אחר פעילות גופנית ושינה, ולייצא את המידע שנאסף ל-Apple Health. כך ניתן להשתמש בנתונים גם באפליקציות אחרות, בלי לעבור דרך האפליקציה הרשמית של WHOOP .
המהירות שבה הפרויקט נבנה היא חלק מרכזי מהסיפור. Bennett ביצע הנדסה לאחור של פרוטוקול ה-Bluetooth Low Energy של WHOOP 5.0 בתוך כ-23.5 שעות . לאורך התהליך הוא פרסם ב-X (לשעבר טוויטר) עדכונים שהציגו את המעבר מניתוח חבילות המידע של הצמיד לאפליקציית Swift עובדת .
קוד המקור הועלה ל-GitHub תחת המאגר b-nnett/goose, והפרויקט זכה במהירות לחשיפה באתרי טכנולוגיה, בהם Android Authority ו-Numerama . הוא גם ממשיך סדרה של ניסיונות דומים: my-whoop הוא לקוח iOS פתוח עבור WHOOP 4.0, ו-GoWhoop הוא פרויקט נוסף שנועד לחלץ נתונים מאותו דור של הצמידים .
המודל העסקי של WHOOP שונה מזה של רוב יצרניות החומרה הלבישה. הצמיד עצמו עשוי להימכר במחיר התחלתי נמוך, אך כדי לגשת לנתונים שלו נדרש מנוי פעיל. בדור WHOOP 5.0, תוכנית WHOOP One הבסיסית עולה 199 דולר לשנה, תוכנית WHOOP Peak עולה 299 דולר לשנה, ותוכנית WHOOP Life — המיועדת יחד עם צמיד WHOOP MG — עולה 399 דולר לשנה .
לצמיד אין מסך, ולכן בלי האפליקציה והשירות בתשלום אין למשתמש ממשק אינטראקטיבי על גבי המכשיר עצמו . Goose מדגישה את ההבדל בין שתי שכבות של המוצר: החיישנים שמודדים את הנתונים, והענן של WHOOP שמנתח אותם ומפיק מהם תובנות .
במילים אחרות, Goose שואלת שאלה לא נוחה: כמה מהתשלום השנתי נדרש עבור החומרה והחיישנים — וכמה עבור האלגוריתמים שממירים את הנתונים ל-Strain Score, ל-Recovery Score ולהמלצות אימון?
חשוב להדגיש: Goose אינה תחליף מוכן לצרכן לאפליקציית WHOOP. זהו פרויקט הוכחת היתכנות בשלבי טרום-אלפא, עם מגבלות משמעותיות.
Goose אינה זמינה ב-App Store. כדי להתנסות בה, המשתמשים יידרשו ככל הנראה לבנות את האפליקציה מקוד המקור או להתקין אותה בצד — תהליך שמצריך ידע טכני .
הערך המרכזי של השירות הרשמי נמצא בניתוחים של WHOOP: ציוני עומס האימון (Strain), ההתאוששות (Recovery), ביצועי השינה והמלצות האימון האישיות. המדדים האלה מחושבים בשרתי החברה, ואינם מתקבלים פשוט כחלק מזרם נתוני החיישנים הגולמיים .
לכן Goose מספקת את חומרי הגלם, אך לא את המתכון. מי שמסתמך על הציונים של WHOOP כדי לקבל החלטות אימון לא יקבל באמצעותה את אותה חוויה.
המידע נשאר במכשיר, אלא אם המשתמש מייצא אותו ידנית. אין כרגע גיבוי בענן, סנכרון בין מכשירים או לוח בקרה מקוון .
הנדסה לאחור של פרוטוקול תקשורת במוצר מסחרי עלולה לעורר שאלות בנוגע לתנאי השימוש או לקניין רוחני. חלק מהתגובות המוקדמות לפרויקט כבר העלו אפשרות ש-WHOOP תנקוט צעדים משפטיים . קובץ ה-README של Goose מציג את הפרויקט כמחקר אישי, אך ההשלכות המשפטיות עדיין לא נבחנו בפועל.
האפליקציה נבדקה על WHOOP 5.0 בלבד. התאימות לגרסת WHOOP MG אינה מאושרת, והיא פועלת ב-iOS וב-Bluetooth LE — לא באנדרואיד.
הפרויקט אינו מקרה בודד. בשנים האחרונות נוצרה סביב מכשירים לבישים קהילת קוד פתוח שמנסה להחזיר למשתמשים שליטה על החומרה ועל הנתונים שלהם.
Gadgetbridge היא אחת הדוגמאות הבשלות ביותר: אפליקציית אנדרואיד חינמית וללא ענן שמחליפה אפליקציות רשמיות של יצרניות כמו Xiaomi, Amazfit ו-Pebble. היא מאפשרת לקבל התראות, לסנכרן נתוני כושר ולהגדיר מכשירים בלי חשבון אצל היצרן ובלי להעביר את המידע לשרתים חיצוניים .
Wasp-os הולכת צעד נוסף ומחליפה את הקושחה עצמה. מערכת ההפעלה מבוססת MicroPython ופועלת בשעונים עם בקרי nRF52, בהם PineTime של PINE64. היא משתלבת עם Gadgetbridge ויוצרת שכבה שאינה תלויה בתוכנה של יצרן השעון . PineTime תוכנן מלכתחילה להריץ תוכנה פתוחה, לצד פרויקטים כמו InfiniTime ו-Wasp-os .
גם חומרה חדשה נבנית סביב הרעיון הזה. UNA Watch הוא שעון GPS ספורטיבי מודולרי ובר-תיקון של מותג עצמאי מסקוטלנד, שהושק ללא מנוי ועם אפשרות לשדרוגים שהמשתמש מתקין בעצמו, למשל אחסון מוזיקה ומודול מיקרופון. במקביל, נפתחו הזמנות מוקדמות לשעוני Pebble Core המחודשים — סימן לעניין מחודש במכשירים שהמשתמשים באמת יכולים להחזיק בהם .
המכנה המשותף לכל היוזמות האלה פשוט: החיישנים מייצרים נתונים על הגוף של האדם שעונד את המכשיר. דמי המנוי אינם נגבים עבור עצם קיומם של הנתונים, אלא עבור שכבת הפרשנות, הניתוח וההמלצות שמגיעה מעליהם.
בשלב זה Goose עדיין רחוקה ממוצר מוגמר. מדובר באב-טיפוס גולמי, שנבנה בידי מפתח אחד בתוך פחות מיממה. אבל דווקא משום כך היא מעוררת עניין: היא הופכת לגלויה את האפשרות שהחומרה שכבר נמצאת על פרק היד מסוגלת לעשות יותר — אם רק לא נועלים את הגישה אליה מאחורי תשלום חודשי או שנתי.