משבר ההגירה מסאוטה הפך לעימות ישיר בין איטליה לספרד — ולמבחן עבור שנגן

האירוע הפך במהירות לבעיה כלל-אירופית: מי שמגיע לשטח ספרדי עשוי, בתנאים מסוימים, להמשיך למדינות אחרות באזור שנגן. שרי הפנים של האיחוד האירופי קראו בתגובה להגביר את המאבק ברשתות הברחת אנשים, לשפר את מדיניות ההחזרה ולחזק את שיתוף הפעולה עם מדינות המוצא והמעבר.

מה עשתה איטליה?

איטליה החזירה ביקורת זמנית על נוסעים שהגיעו מספרד. הצעד נכנס לתוקף ב-1 באוגוסט ונקבע לחודש, עד 1 בספטמבר. לפי התיאור הרשמי, הבדיקות התמקדו בנוסעים שאינם אזרחי האיחוד האירופי, ולא הוחלו באותה צורה על אזרחים ספרדים או על אזרחי מדינות אחרות באיחוד. רומא הסבירה שהיא חוששת מתנועה בלתי-סדירה של אנשים מסאוטה למדינות נוספות ומאיומים על הסדר הציבורי והביטחון הפנימי.

במקביל, בכירי הממשלה האיטלקית החריפו את השיח הפוליטי. ראש הממשלה ג'ורג'ה מלוני, סגן ראש הממשלה מתאו סלביני ושר החוץ אנטוניו טג'אני קראו להשעות את השתתפותה של ספרד בשנגן או לבחון מחדש את מעמדה באזור חופש התנועה.

בהמשך דחה טג'אני את הטענה שאיטליה מנהלת מאבק בספרד. לדבריו, מדריד צריכה "לדאוג למרוקו", משום שלטענתו שם נעוצים שורשי הבעיה.

ספרד השיבה בצעדי נגד

לאחר שרומא סירבה לבטל את הבדיקות, ספרד הודיעה על ביקורת בנמלי תעופה ובנמלי ים עבור נוסעים שהגיעו מאיטליה. הצעדים החלו ב-8 באוגוסט ונקבעו עד 7 בספטמבר. מרשם הבקרות בגבולות של הנציבות האירופית מציין את הסיבות שהציגה ספרד: איומים על הסדר הציבורי והביטחון הפנימי, וכן קשיים בניהול זרמי הגירה בעקבות תנועה רחבת היקף של אזרחי מדינות שלישיות והחשש להמשך תנועה בתוך שנגן.

התגובה הספרדית רחבה יותר מהגישה הממוקדת שאימצה איטליה בתחילה, והיא חלה על הגעה אווירית וימית מאיטליה. ביום הראשון לבדיקות בדקה המשטרה הספרדית כ-200 נוסעים בשישה מנמלי התעופה המרכזיים במדינה, לפי רויטרס.

מדריד הציגה את המהלך כתגובה להחלטת רומא וללחץ המתמשך של הגירה בלתי-סדירה. שר החוץ האיטלקי כינה את הצעד הספרדי "בלתי מובן ובלתי מתקבל לחלוטין".

מדוע מרוקו נמצאת במרכז הוויכוח?

פרשת סאוטה הדגישה עד כמה ניהול הגבולות באירופה תלוי בשיתוף פעולה עם מרוקו. ספרד נשענת על הרשויות המרוקאיות לאכיפת הגבול ולהחזרת אנשים, ואילו גורמים איטלקיים טוענים שהאיחוד האירופי צריך להפעיל לחץ רב יותר על מדינות המעבר — ובמקביל לבנות איתן שיתוף פעולה מסודר יותר.

דיווחים על מעצר אנשים שניסו להגיע לסאוטה לאחר גל הכניסה ההמוני המחישו את התפקיד המרכזי של רבאט בשליטה בתנועת האנשים לעבר המובלעת.

לכן המחלוקת אינה עוסקת רק בנוסעים המגיעים לאיטליה או לספרד. היא נוגעת גם לשאלה מה צריכה להיות מדיניות ההגירה האירופית: האם להתמקד בהעברת אכיפת הגבולות למדינות מעבר, בהרחבת ההחזרות, או בהסדרים רחבים יותר ברמת האיחוד.

שני מודלים פוליטיים מתחרים

ממשלת איטליה משתמשת במשבר כדי לקדם הרתעה, הידוק של הגבולות החיצוניים והגבלות נוקשות יותר על הגירה בלתי-סדירה. טג'אני תקף גם את גישתו של ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס, להסדרת מעמדם של מהגרים ללא מעמד חוקי, וכינה אותה מוטעית מיסודה.

ממשלת ספרד, המזוהה עם המרכז-שמאל, דוחה את הרעיון שיש להעניש אותה לאחר שהתמודדה עם מצב חירום פתאומי בגבול. תגובתה שילבה פריסת כוחות, החזרות למרוקו ובדיקות הדדיות על נוסעים מאיטליה.

כך הפך העימות למבצעי ואידיאולוגי כאחד: רומא דוחפת למדיניות אירופית קשוחה וממוקדת יותר בגבולות החיצוניים, בעוד מדריד מתנגדת להטלת אחריות חד-צדדית עליה ומגינה על גישה אחרת לניהול ההגירה.

מה המשמעות עבור שנגן?

ההשפעה המיידית היא החזרה של בדיקות במסלולים פנימיים מסוימים בין שתי מדינות באיחוד האירופי, שבדרך כלל אינן מקיימות ביקורת גבולות שגרתית ביניהן. לפי מרשם הנציבות האירופית, הבדיקות האיטלקיות נקבעו מ-1 באוגוסט עד 1 בספטמבר, והבדיקות הספרדיות מ-8 באוגוסט עד 7 בספטמבר.

ההבחנה הזו חשובה: לפי המידע הקיים, אין מדובר בהשעיה קבועה של שנגן או בהוצאת ספרד מהאזור. מדובר בהחזרה זמנית של ביקורת גבולות במסגרת הכללים המאפשרים צעדי חירום כאלה. הבדיקות הממוקדות של איטליה לא חלו על אזרחי האיחוד האירופי, לפי תיאור הצעד הרשמי.

עם זאת, המשמעות הפוליטית גדולה יותר מההפרעה המעשית לנסיעות. אם הבדיקות יישארו מוגבלות ויפקעו במועד, העימות עשוי להיזכר כתגובה קצרת-טווח למשבר חריג. אך אם ממשלות יתחילו להשתמש שוב ושוב בביקורת גבולות הדדית כדי ללחוץ זו על זו, הדבר עלול לפגוע באמון בחופש התנועה ולהפוך את הגבולות הפנימיים לכלי פוליטי שגרתי יותר.

השאלה האירופית הרחבה

העימות סביב סאוטה חשף קו שבר מוכר במדיניות ההגירה האירופית: ממשלות לאומיות רוצות לשלוט בגבולותיהן, אך תנועה בלתי-סדירה יכולה להפוך בתוך זמן קצר לבעיה משותפת של אזור שנגן. לכן שרי האיחוד הדגישו את המאבק בהברחות, את מדיניות ההחזרות ואת השותפויות עם מדינות מחוץ לאיחוד.

איטליה וממשלות בעלות עמדות דומות מקדמות גם רעיונות כמו מרכזי החזרה במדינות שלישיות, במימון או בתמיכה אירופיים. ההצעות שנויות במחלוקת, בין היתר בשל שאלות משפטיות, הומניטריות ומעשיות.

לעת עתה, המבחן המרכזי הוא אם איטליה וספרד יאפשרו לצעדים הזמניים לפקוע, או יהפכו אותם לעימות ממושך. גם אם הבדיקות ייעלמו, המחלוקות שבבסיסן יישארו: תפקידה של מרוקו, האחריות על הגבולות החיצוניים, היחס למהגרים ללא מעמד והגבולות שמציב מנגנון שנגן לצעדי חירום.