טילי פטריוט לאוקראינה: מדוע רישיון ייצור עדיין רחוק — למרות המחסור החמור

הפער בין לוח הזמנים המדיני לצורך המבצעי הולך ומתרחב: אוקראינה כמעט אזלה ממלאי המיירטים שלה, בעוד שהביקוש העולמי למערכות פטריוט — בין היתר במזרח התיכון — מגביל את היכולת לספק לה מיירטים חדשים .

ההבטחה של טראמפ ב־8 ביולי

ב־8 ביולי, במהלך פסגת נאט״ו באנקרה, אמר נשיא ארה״ב דונלד טראמפ לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כי ארה״ב תעניק לקייב רישיון לייצר מיירטי פטריוט באופן מקומי.

״אנחנו הולכים לתת לכם רישיון לייצר פטריוטים. די מגניב, נכון? ככה לא תוכלו להתלונן שאנחנו לא נותנים לכם מספיק״, אמר טראמפ . הוא הוסיף כי ארה״ב ״תראה להם איך לעשות זאת״ .

בקייב נתפסה ההצהרה כפריצת דרך משמעותית, לאחר שנים של בקשות לקבלת גישה לטכנולוגיה הרגישה. מערכת פטריוט היא המערכת היחידה בצי האוקראיני שנחשבת מסוגלת ליירט באופן אמין טילים בליסטיים רוסיים .

אולם כבר בעת ההכרזה לא נמסרו פרטים מרכזיים: לא היה ברור אילו חברות אוקראיניות יהיו מעורבות, איזה חלק מהייצור ייעשה באוקראינה, ומה יהיה לוח הזמנים. מומחי ביטחון העריכו כי גם במקרה של אישור רשמי, תחילת ייצור בפועל עשויה להימשך לפחות שנה .

הנסיגה ב־31 ביולי

ב־31 ביולי שינה טראמפ את הטון. במהלך ישיבת קבינט בקמפ דייוויד אמר: ״לא הסכמנו לזה. אנחנו מדברים על כך, אבל קשה למסור טכנולוגיה מהסוג הזה״ .

הוא הדגיש כי מדובר במערכת מתקדמת ושארה״ב חייבת להיות ״זהירה מאוד כשמאפשרים למישהו לבנות אותה״ . הניו יורק טיימס, ה־BBC, רויטרס, ABC News וכלי תקשורת מרכזיים נוספים תיארו את הדברים כחזרה ברורה מההבטחה הקודמת .

הנסיגה הייתה בולטת במיוחד משום שטראמפ אירח את זלנסקי בבית הלבן ימים ספורים קודם לכן . מבחינת קייב, המשמעות הייתה שהצהרה פומבית של הנשיא האמריקאי אינה שקולה עדיין להחלטת רישוי מחייבת.

השיחות נמשכות — אך בערוצים נמוכים יותר

למרות דבריו של טראמפ, לא ניתנה הוראה לעצור את המגעים. ויטאקר מוביל את המאמץ האמריקאי, וביולי נסע לקייב כדי להיפגש עם זלנסקי, גורמים רשמיים ונציגים מתעשיית הביטחון .

ויטאקר אמר שהדיונים עם אוקראינה ועם שותפות אירופיות פעילים, אך הבהיר שהעדיפות המיידית היא לספק לקייב מיירטים מוכנים — לא להקים במהירות מפעלי ייצור חדשים בתוך אוקראינה . לדבריו, מיירטי PAC-3 עדיין כפופים לפיקוח אמריקאי הדוק על הייצוא: ״אנחנו לא מאפשרים לאף אחד מלבד יצרנים אמריקאים לייצר אותם״ .

האפשרויות שנבחנות

לפי דיווח רויטרס מ־5 באוגוסט, השיחות כוללות כמה מודלים אפשריים :

• ייצור רכיבים באוקראינה והרכבה בגרמניה: התעשייה האוקראינית תייצר חלק מהרכיבים, אך ההרכבה הסופית ושילוב המערכות ייעשו במפעל בגרמניה. כך ניתן להשאיר את הטכנולוגיה האמריקאית הרגישה ביותר מחוץ לאוקראינה.
• שילוב בתוכנית אמריקאית־אירופית קיימת: במקום להעניק לקייב רישיון עצמאי, אוקראינה עשויה להצטרף לתוכנית ייצור משותפת שכבר פועלת בין ארה״ב לשותפות אירופיות .
• ייצור גרסה זולה יותר של PAC-3: נבחנת גם אפשרות לייצר גרסה זולה יותר של המיירט, שניתן יהיה לייצר במהירות ובהיקף גדול יותר מהגרסה המלאה של מיירט הפטריוט .

דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, בריאן יוז, אמר כי ״שום דבר לא סוכם סופית״, אך הדגיש שארה״ב מחויבת לסייע לאוקראינה לענות על צורכי ההגנה האווירית שלה .

המחסור הדחוף: אוקראינה אוזלת ממיירטים

הוויכוח על ייצור עתידי מתנהל על רקע משבר מיידי. זלנסקי אמר ב־5 באוגוסט כי בעלות בריתה של אוקראינה סיפקו ב־2026 רק כשליש מכמות טילי ההגנה האווירית שסיפקו ב־2025 .

באותו יום, במהלך מטח רוסי על קייב, אוקראינה לא הצליחה ליירט אף טיל רוסי, לאחר שמלאי מיירטי הפטריוט שלה אזל . זלנסקי כתב: ״מיירטים נגד טילים בליסטיים היו יכולים להציל את חייהם של ההרוגים היום״ .

המחסור מושפע גם מהביקוש הגובר במזרח התיכון. לפי זלנסקי, המלחמה באזור הגדילה את התחרות על מיירטי פטריוט והסיטה חלק מכושר הייצור העולמי מאוקראינה . בסוף יולי הוא הזהיר כי למדינה כמעט לא נותרו מיירטים וביקש מטראמפ ״חבילת חורף״ חירומית שתאפשר להתמודד עם התקפות רוסיות על תשתיות האנרגיה .

מה קייב עושה בינתיים?

עד לקבלת החלטה על ייצור משותף, אוקראינה מנסה לקצר את הדרך באמצעות פתרונות אחרים:

• חוזי רכישה ארוכי טווח: קייב מבקשת לחתום על חוזים רב־שנתיים ישירות עם יצרניות אמריקאיות, בהן ריית׳און ולוקהיד מרטין, כדי להבטיח מקומות ייצור עתידיים . ב־23 ביולי אמר זלנסקי כי ריית׳און הביעה עניין בייצור משותף .
• החלפת משלוחים עם מדינות אחרות: אוקראינה בוחנת הסדרים שבהם תקבל מערכות פטריוט שיועדו במקור למדינות אחרות, ואותן מדינות יקבלו משלוחים מאוחרים יותר מפסי הייצור האמריקאיים . המטרה היא להכניס מיירטים לשירות מהר יותר, בלי להמתין להקמת יכולת ייצור חדשה.
• רכש ומימון של בעלות בריתה: במקביל, קייב מסתמכת על מנגנוני נאט״ו שבאמצעותם מדינות בעלות ברית מממנות רכישת ציוד אמריקאי עבור אוקראינה, בהם יוזמת PURL .

מדוע הרישיון עדיין רחוק?

החסם המרכזי הוא לא רק הקמת מפעל. רישיון ייצור מלא יחייב את ארה״ב להחליט אילו רכיבים, תהליכים וידע הנדסי ניתן להעביר; כיצד להגן על טכנולוגיה צבאית רגישה; ואיך לשלב את הייצור האוקראיני בשרשרת אספקה אמריקאית ואירופית שכבר מתמודדת עם ביקוש גבוה.

לכן וושינגטון מנסה למצוא נוסחת ביניים: להרחיב את בסיס הייצור ולתת לתעשייה האוקראינית תפקיד, אך להשאיר את השלבים הרגישים ביותר בשליטה אמריקאית או אירופית. ויטאקר אמר כי ארה״ב בוחנת ״הזדמנויות לייצור משותף״ עם אוקראינה ועם האיחוד האירופי כדי להגדיל את בסיס התעשייה הביטחונית .

אלא שההזדמנויות הללו לא צפויות לספק תוצאה מעשית לפני חורף 2026 לכל המוקדם . עד אז, אוקראינה תיאלץ להסתמך על משלוחי חירום, התחייבויות רכישה והחלפת משלוחים — פתרונות שעשויים להקל על המחסור, אך עדיין אינם מדביקים את קצב התקיפות הרוסיות.