אמבפה חתם לראשונה עם נייקי בילדותו, וב-2019 חתם על חוזה שנחשב לעסקה לעשר שנים . שווי העסקה הוערך בכ-14 מיליון אירו בשנה — כ-15–20 מיליון דולר — והיא הפכה אותו לפנים של קו נעלי הכדורגל Mercurial ולכוכב הכדורגל הגלובלי המרכזי של נייקי בעידן שאחרי רונאלדו ומסי .
אולם המגעים להארכת החוזה מתוארים כ"תקועים" מאז תחילת 2026. כמה כלי תקשורת בצרפת, בהם Le Parisien, L'Équipe ו-RMC, דיווחו כי אמבפה לא צפוי לחתום מחדש . לפי Le Parisien, הסיכוי לתקן את מערכת היחסים עם נייקי "כמעט אינו קיים" .
במשך חודשים הוצגו אדידס ואנדר ארמור כשתי המועמדות המרכזיות, לאחר שעל פי הדיווחים ניסו לפתות את אמבפה ב"הצעות חסרות תקדים" . אדידס נראתה כמועמדת טבעית במיוחד: היא מלבישה את ריאל מדריד, וחברו של אמבפה לקבוצה, רודריגו, עבר לאחרונה מנייקי לאדידס .
אך ביוני 2026 התמונה השתנתה. לפי L'Équipe, אדידס ציננה את התעניינותה משום שאינה מוכנה לעמוד בדרישות הכספיות עבור שחקן שמתקרב לגיל 28 . אנדר ארמור עדיין נמצאת בתמונה, אך לפי הדיווחים היא ופומה אינן המובילות .
המועמדת האמיתית היא, כך נטען, חברה שאינה פעילה כיום כלל בכדורגל. בניגוד לחוזה חסות מסורתי, היא מציעה לאמבפה שותפות בסגנון של בעלות: חלק מההכנסות, ותפקיד משמעותי בבניית חטיבת הכדורגל של המותג .
המודל מזכיר את העסקה של רוג'ר פדרר עם On, שבה קיבל הטניסאי חלק מההכנסות ומעורבות בפיתוח תחום נעלי הריצה של החברה, וכן את הסדר חלוקת הרווחים המזוהה עם מייקל ג'ורדן ונייקי . עבור אמבפה, מדובר במעבר אפשרי מקבלת דמי חסות קבועים לבעלות על חלק מהעסק.
שווי חוזה נייקי הנוכחי של אמבפה מוערך באופן עקבי בכ-14 מיליון אירו בשנה . מקורות אחרים מציינים סכומים מעט שונים, בהם 14 מיליון ליש"ט או 18.7 מיליון דולר, בין היתר בשל תנודות מטבע והבדלים בפרטי העסקה .
החוזה שנחתם ב-2019 הוערך בכ-140 מיליון ליש"ט לאורך תקופה של עשר שנים . יחד עם שיתופי פעולה נוספים — בהם Hublot, Dior, EA Sports, Oakley ו-Sorare — הכנסותיו השנתיות של אמבפה מחסויות מוערכות בכ-35 מיליון דולר .
לפי הדיווחים, נייקי הכינה הצעה נגדית של כ-20 מיליון אירו בשנה. אם תתקבל, היא תהפוך את אמבפה לשחקן בעל הכנסות החסות הגבוהות ביותר בתחום נעלי הכדורגל, לפני ארלינג הולאנד, שהכנסותיו מוערכות בכ-16 מיליון אירו .
למרות זאת, ההצעה המבוססת על בעלות עשויה להתאים יותר לכיוון שאמבפה מנסה לבנות לעצמו: פחות תשלום חד-פעמי על שימוש בתדמיתו, ויותר ערך ארוך טווח מהעסק עצמו.
העזיבה האפשרית של נייקי אינה מהלך מבודד. היא משתלבת באסטרטגיה מסחרית רחבה יותר, שמעדיפה השקעות, בריאות, אופנה ושותפויות בתחום סגנון החיים על פני חוזי ציוד ספורט מסורתיים בלבד.
בין המהלכים האחרונים של אמבפה:
ניתוח מאי 2026 תיאר את האסטרטגיה של אמבפה כתיק בעל שלוש שכבות: מותגים גלובליים מסורתיים, מותגים שמעניקים לו אמינות בשוק המקומי, והימורים בתחומי טכנולוגיה ובעלות . ההצעה של המותג המסתורי משתלבת היטב בשכבה השלישית.
העיתוי רגיש במיוחד. מונדיאל 2026 ייערך במהלך יוני ויולי, כך שהוא חופף ישירות למועד פקיעת החוזה ב-31 ביולי .
נבחרת צרפת לובשת מדים של נייקי, ולכן מעבר מיידי של אמבפה למותג אחר במהלך הטורניר עלול ליצור בעיה שיווקית לשני הצדדים . כדי למנוע את הפער, נייקי והתאחדות הכדורגל הצרפתית הסכימו לפי הדיווחים על הארכה קצרה של חודש, שתשאיר את אמבפה עם המותג במהלך המונדיאל .
לאחר הטורניר צפויה לחול תקופת המתנה מקובלת של שישה חודשים, המכונה לעיתים "garden leave" בחוזי חסות. בתקופה זו לא ניתן יהיה להכריז על חוזה חדש לנעלי כדורגל, ולכן ההודעה על המותג הבא עשויה להגיע רק בתחילת 2027 .
הסיפור של אמבפה אינו עוד מקרה של שחקן חופשי בשוק החסויות. הוא משקף שינוי רחב יותר באסטרטגיה העסקית של ספורטאים בכירים: מעבר מתפקיד של שגריר המקבל תשלום קבוע, לתפקיד של שותף שמעורב בבניית המוצר ובצמיחת החברה.
אם העסקה עם המותג המסתורי תצא לפועל, היא עשויה להפוך לתבנית עבור ספורטאים שירצו להמיר חלק מדמי החסות הקבועים באחוזי בעלות, חלוקת הכנסות ומעורבות בפיתוח קטגוריה חדשה.
נייקי עדיין מחזיקה, לפי L'Équipe, בסיכוי של כ-50% להאריך את ההתקשרות, והיא עשויה לנצח באמצעות הצעה משופרת . אבל הכיוון האסטרטגי של אמבפה מצביע על אפשרות אחרת: הוא לא רק בוחר את נותנת החסות הבאה שלו — הוא מגדיר מחדש את הערך המסחרי של עצמו.
אמבפה חתם לראשונה עם נייקי בילדותו, וב-2019 חתם על חוזה שנחשב לעסקה לעשר שנים . שווי העסקה הוערך בכ-14 מיליון אירו בשנה — כ-15–20 מיליון דולר — והיא הפכה אותו לפנים של קו נעלי הכדורגל Mercurial ולכוכב הכדורגל הגלובלי המרכזי של נייקי בעידן שאחרי רונאלדו ומסי .
אולם המגעים להארכת החוזה מתוארים כ"תקועים" מאז תחילת 2026. כמה כלי תקשורת בצרפת, בהם Le Parisien, L'Équipe ו-RMC, דיווחו כי אמבפה לא צפוי לחתום מחדש . לפי Le Parisien, הסיכוי לתקן את מערכת היחסים עם נייקי "כמעט אינו קיים" .
במשך חודשים הוצגו אדידס ואנדר ארמור כשתי המועמדות המרכזיות, לאחר שעל פי הדיווחים ניסו לפתות את אמבפה ב"הצעות חסרות תקדים" . אדידס נראתה כמועמדת טבעית במיוחד: היא מלבישה את ריאל מדריד, וחברו של אמבפה לקבוצה, רודריגו, עבר לאחרונה מנייקי לאדידס .
אך ביוני 2026 התמונה השתנתה. לפי L'Équipe, אדידס ציננה את התעניינותה משום שאינה מוכנה לעמוד בדרישות הכספיות עבור שחקן שמתקרב לגיל 28 . אנדר ארמור עדיין נמצאת בתמונה, אך לפי הדיווחים היא ופומה אינן המובילות .
המועמדת האמיתית היא, כך נטען, חברה שאינה פעילה כיום כלל בכדורגל. בניגוד לחוזה חסות מסורתי, היא מציעה לאמבפה שותפות בסגנון של בעלות: חלק מההכנסות, ותפקיד משמעותי בבניית חטיבת הכדורגל של המותג .
המודל מזכיר את העסקה של רוג'ר פדרר עם On, שבה קיבל הטניסאי חלק מההכנסות ומעורבות בפיתוח תחום נעלי הריצה של החברה, וכן את הסדר חלוקת הרווחים המזוהה עם מייקל ג'ורדן ונייקי . עבור אמבפה, מדובר במעבר אפשרי מקבלת דמי חסות קבועים לבעלות על חלק מהעסק.
שווי חוזה נייקי הנוכחי של אמבפה מוערך באופן עקבי בכ-14 מיליון אירו בשנה . מקורות אחרים מציינים סכומים מעט שונים, בהם 14 מיליון ליש"ט או 18.7 מיליון דולר, בין היתר בשל תנודות מטבע והבדלים בפרטי העסקה .
החוזה שנחתם ב-2019 הוערך בכ-140 מיליון ליש"ט לאורך תקופה של עשר שנים . יחד עם שיתופי פעולה נוספים — בהם Hublot, Dior, EA Sports, Oakley ו-Sorare — הכנסותיו השנתיות של אמבפה מחסויות מוערכות בכ-35 מיליון דולר .
לפי הדיווחים, נייקי הכינה הצעה נגדית של כ-20 מיליון אירו בשנה. אם תתקבל, היא תהפוך את אמבפה לשחקן בעל הכנסות החסות הגבוהות ביותר בתחום נעלי הכדורגל, לפני ארלינג הולאנד, שהכנסותיו מוערכות בכ-16 מיליון אירו .
למרות זאת, ההצעה המבוססת על בעלות עשויה להתאים יותר לכיוון שאמבפה מנסה לבנות לעצמו: פחות תשלום חד-פעמי על שימוש בתדמיתו, ויותר ערך ארוך טווח מהעסק עצמו.
העזיבה האפשרית של נייקי אינה מהלך מבודד. היא משתלבת באסטרטגיה מסחרית רחבה יותר, שמעדיפה השקעות, בריאות, אופנה ושותפויות בתחום סגנון החיים על פני חוזי ציוד ספורט מסורתיים בלבד.
בין המהלכים האחרונים של אמבפה:
ניתוח מאי 2026 תיאר את האסטרטגיה של אמבפה כתיק בעל שלוש שכבות: מותגים גלובליים מסורתיים, מותגים שמעניקים לו אמינות בשוק המקומי, והימורים בתחומי טכנולוגיה ובעלות . ההצעה של המותג המסתורי משתלבת היטב בשכבה השלישית.
העיתוי רגיש במיוחד. מונדיאל 2026 ייערך במהלך יוני ויולי, כך שהוא חופף ישירות למועד פקיעת החוזה ב-31 ביולי .
נבחרת צרפת לובשת מדים של נייקי, ולכן מעבר מיידי של אמבפה למותג אחר במהלך הטורניר עלול ליצור בעיה שיווקית לשני הצדדים . כדי למנוע את הפער, נייקי והתאחדות הכדורגל הצרפתית הסכימו לפי הדיווחים על הארכה קצרה של חודש, שתשאיר את אמבפה עם המותג במהלך המונדיאל .
לאחר הטורניר צפויה לחול תקופת המתנה מקובלת של שישה חודשים, המכונה לעיתים "garden leave" בחוזי חסות. בתקופה זו לא ניתן יהיה להכריז על חוזה חדש לנעלי כדורגל, ולכן ההודעה על המותג הבא עשויה להגיע רק בתחילת 2027 .
הסיפור של אמבפה אינו עוד מקרה של שחקן חופשי בשוק החסויות. הוא משקף שינוי רחב יותר באסטרטגיה העסקית של ספורטאים בכירים: מעבר מתפקיד של שגריר המקבל תשלום קבוע, לתפקיד של שותף שמעורב בבניית המוצר ובצמיחת החברה.
אם העסקה עם המותג המסתורי תצא לפועל, היא עשויה להפוך לתבנית עבור ספורטאים שירצו להמיר חלק מדמי החסות הקבועים באחוזי בעלות, חלוקת הכנסות ומעורבות בפיתוח קטגוריה חדשה.
נייקי עדיין מחזיקה, לפי L'Équipe, בסיכוי של כ-50% להאריך את ההתקשרות, והיא עשויה לנצח באמצעות הצעה משופרת . אבל הכיוון האסטרטגי של אמבפה מצביע על אפשרות אחרת: הוא לא רק בוחר את נותנת החסות הבאה שלו — הוא מגדיר מחדש את הערך המסחרי של עצמו.