«הנוסחה הסופית» של ארקצ׳י והערוץ העקיף

בריאיון לרשת הלבנונית אל-מיאדין ב-3 ביוני 2026 אמר ארקצ׳י כי איראן וארה״ב עוברות על מסרים וטקסטים שהועברו באמצעות מתווכים, בניסיון להגיע ל«נוסחה סופית» . עם זאת, הוא הבהיר שהקשר אינו מתנהל במסגרת של משא ומתן רשמי: «כרגע אין מנגנון משא ומתן, אך מסרים מוחלפים עם האמריקנים» .

זהו ערוץ פעיל, אך עמום. ארקצ׳י אישר בעבר כי מועברים מסרים ישירים ועקיפים בינו לבין השליח האמריקני המיוחד סטיב ויטקוף, אך הקפיד להציג את המגעים כמשהו שאינו שיחות רשמיות . השימוש בביטוי «נוסחה סופית» מצביע על כך ששני הצדדים מזהים חלון הזדמנויות חשוב — אך גם על כך שהמחלוקות המרכזיות מצמצמות את מה שהסכם זמני יכול להשיג.

ארקצ׳י קושר כל הבנה להפסקה מלאה של מעשי האיבה בכל החזיתות, ובפרט למערכה הישראלית בלבנון. הוא הזהיר כי מתקפה ישראלית על ביירות תביא לקריסת הפסקת האש כולה . בכך הופכת החזית הלבנונית לגורם שעלול להכשיל את הערוץ האיראני–אמריקני, אף שאינה נמצאת בשליטה מבצעית ישירה של וושינגטון.

מה כוללת מסגרת 60 הימים?

לפי גורמים אמריקניים והדיווחים שפורסמו ב-Axios, באנאדולו ובכלי תקשורת נוספים, ההבנות הזמניות כוללות כמה צעדים מעשיים :

• הארכת הפסקת האש: מזכר ההבנות יאריך את הפסקת האש מעבר להפוגה הזמנית שהחלה בתחילת אפריל 2026, עם אפשרות להארכה נוספת בהסכמה הדדית .
• פתיחת מיצרי הורמוז: תנועת הספינות אמורה להתחדש ללא אגרות וללא הטרדות. איראן תידרש לפנות בתוך 30 יום את כל המוקשים שהציבה במיצר, כדי להחזיר את היקף התנועה לרמות שלפני המלחמה .
• הסרת המצור הימי האמריקני: ארה״ב אמורה להסיר בהדרגה את המצור הימי על נמלי איראן, שהוטל ב-13 באפריל 2026 לאחר קריסת שיחות איסלמבאד .
• הקלה מוגבלת בסנקציות: איראן תקבל אפשרות למכור נפט באופן חופשי יותר, וחלק מהנכסים האיראניים המוקפאים בחו״ל — שהיקפם מוערך בכ-25 מיליארד דולר — עשוי להשתחרר .
• פתיחת שיחות גרעין: תקופת 60 הימים נועדה גם לאפשר משא ומתן רשמי על הגבלת תוכנית הגרעין האיראנית ועל הסכם שלום ארוך טווח .

המסגרת אינה מוצגת כהסכם שלום כולל, אלא כהסכם ביניים: מנגנון להקפאת העימות הצבאי וליצירת תנאים לשיחות קשות יותר .

שלושת המכשולים המרכזיים — ועוד אחד

1. לבנון כתנאי שאי אפשר להתפשר עליו

איראן חוזרת ומבהירה שלא ייתכן הסכם עם ארה״ב כל עוד המערכה הישראלית בלבנון נמשכת וכל עוד הפסקת האש שם אינה מכובדת במלואה . מבחינת טהרן, מדובר בקו אדום. ארקצ׳י הדגיש כי איראן דורשת «סיום מלא של המלחמה ברחבי האזור», ולא הפוגה מפוצלת שבה כל חזית מטופלת בנפרד .

2. סוגיית הגרעין

המחלוקת הקשה ביותר נוגעת למאגר האורניום המועשר של איראן וליכולת ההעשרה שלה. לפי הדיווחים, ארה״ב הציעה להשעות את פעילות ההעשרה למשך 20 שנה, ואילו איראן הציעה הפסקה של 3 עד 5 שנים . קיימת מחלוקת גם על אופן הטיפול באורניום ברמת העשרה גבוהה: וושינגטון דורשת להוציאו מאיראן, בעוד שטהרן הציעה לדלל אותו או להשאירו בפיקוח הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית .

ב-24 במאי הודה טראמפ כי הפערים עדיין גדולים, ואמר שההסכם «אפילו לא נוסח במלואו», תוך דרישה שלא להעניק לאיראן «מסלול ברור ופתוח לנשק גרעיני» . לפי דיווחים, ארה״ב דרשה גם להוציא מאיראן 400 קילוגרמים של אורניום ולהגביל את הפעילות הגרעינית הפעילה למתקן אחד בלבד .

3. הסכם ביניים או הסכם כולל?

לאחר קריסת שיחות איסלמבאד באמצע אפריל 2026, שני הצדדים הורידו את רף הציפיות: במקום לנסות לפתור מיד את כל מרכיבי הסכסוך, הם עברו להתמקד במזכר זמני. הסיבה הייתה שהפערים בתיק הגרעין לא אפשרו להתקדם להסכם שלום מקיף .

התנאים המיוחסים לוושינגטון כוללים הימנעות מפיצוי לאיראן על נזקי המלחמה שנגרמו בידי ארה״ב, שימור חלק ממערך הסנקציות, התניית הפסקת אש אזורית מלאה בהתקדמות בשיחות הגרעין והרחבת ההגבלות על תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן . איראן, מנגד, דורשת הסרה מלאה של הסנקציות ודוחה תנאים שהיא רואה בהם ויתורים חד-צדדיים ללא ערבויות מחייבות .

4. חוסר אמון הדדי

ארקצ׳י אמר בעבר כי יש «אפס אמון בארה״ב» . עמדה זו מסבירה את ההתעקשות האיראנית על ערוץ עקיף, צעדים מדורגים לבניית אמון וערבויות לפני דיון בסוגיות הליבה. וושינגטון, לעומת זאת, משדרת כי הזמן פועל לטובתה וכי המצור הימי יישאר «במלוא תוקפו» עד שהסכם יושג, יאושר וייחתם .

הפער הזה הופך גם מזכר זמני להסדר נפיץ מבחינה פוליטית: כל צד רוצה לקבל הקלות מוחשיות כבר בשלב הראשון, אך חושש שהצד השני ינצל את ההפוגה כדי לשפר את עמדתו ולא לקיים את התחייבויותיו.

מה צפוי עכשיו?

מסגרת 60 הימים המסתמנת היא תחנת ביניים מעשית — ניסיון להקפיא את העימות הצבאי, לפתוח את נתיב השיט ולדחות את השאלות הקשות ביותר לשלב הבא. פתיחת מיצרי הורמוז עשויה להחזיר לפעילות עורק אנרגיה מרכזי של הסחר העולמי; לפי הערכות שפורסמו, חסימת המיצר עולה לאיראן כ-400 מיליון דולר ביום בהכנסות שאבדו . הקלה במצור האמריקני ואפשרות למכור נפט יעניקו לטהרן הקלה כלכלית מיידית . מבחינת וושינגטון, ההסדר יוכל לעגן את ההרגעה, להפחית את האיום המיידי על השיט במפרץ הפרסי וליצור ערוץ ייעודי לשיחות הגרעין .

אולם גורל המסגרת תלוי עדיין באישוריהם של שני מנהיגים שטרם נתנו את הסכמתם הסופית. דבריו של ארקצ׳י על «נוסחה סופית», בשעה שהטקסטים ממשיכים לעבור בין הבירות, מצביעים על כך ששני הצדדים מבינים כי מדובר אולי ביציאה הדיפלומטית האחרונה לפני שהמגעים ימצו את עצמם.

המסגרת הטכנית כבר אינה בהכרח הפער העיקרי. המבחן האמיתי יהיה סדר ביצוע הוויתורים והאישור הפוליטי שלהם: מה יקרה בלבנון, כמה זמן תושעה העשרת האורניום, אילו סנקציות יוסרו ומתי. רק אם ניתן יהיה לפתור את הסוגיות האלה, תוכל הפסקת אש זמנית להפוך לבלימה יציבה של המלחמה — ולא להפוגה קצרה בדרך להסלמה נוספת.

«הנוסחה הסופית» של ארקצ׳י והערוץ העקיף

בריאיון לרשת הלבנונית אל-מיאדין ב-3 ביוני 2026 אמר ארקצ׳י כי איראן וארה״ב עוברות על מסרים וטקסטים שהועברו באמצעות מתווכים, בניסיון להגיע ל«נוסחה סופית» . עם זאת, הוא הבהיר שהקשר אינו מתנהל במסגרת של משא ומתן רשמי: «כרגע אין מנגנון משא ומתן, אך מסרים מוחלפים עם האמריקנים» .

זהו ערוץ פעיל, אך עמום. ארקצ׳י אישר בעבר כי מועברים מסרים ישירים ועקיפים בינו לבין השליח האמריקני המיוחד סטיב ויטקוף, אך הקפיד להציג את המגעים כמשהו שאינו שיחות רשמיות . השימוש בביטוי «נוסחה סופית» מצביע על כך ששני הצדדים מזהים חלון הזדמנויות חשוב — אך גם על כך שהמחלוקות המרכזיות מצמצמות את מה שהסכם זמני יכול להשיג.

ארקצ׳י קושר כל הבנה להפסקה מלאה של מעשי האיבה בכל החזיתות, ובפרט למערכה הישראלית בלבנון. הוא הזהיר כי מתקפה ישראלית על ביירות תביא לקריסת הפסקת האש כולה . בכך הופכת החזית הלבנונית לגורם שעלול להכשיל את הערוץ האיראני–אמריקני, אף שאינה נמצאת בשליטה מבצעית ישירה של וושינגטון.

מה כוללת מסגרת 60 הימים?

לפי גורמים אמריקניים והדיווחים שפורסמו ב-Axios, באנאדולו ובכלי תקשורת נוספים, ההבנות הזמניות כוללות כמה צעדים מעשיים :

• הארכת הפסקת האש: מזכר ההבנות יאריך את הפסקת האש מעבר להפוגה הזמנית שהחלה בתחילת אפריל 2026, עם אפשרות להארכה נוספת בהסכמה הדדית .
• פתיחת מיצרי הורמוז: תנועת הספינות אמורה להתחדש ללא אגרות וללא הטרדות. איראן תידרש לפנות בתוך 30 יום את כל המוקשים שהציבה במיצר, כדי להחזיר את היקף התנועה לרמות שלפני המלחמה .
• הסרת המצור הימי האמריקני: ארה״ב אמורה להסיר בהדרגה את המצור הימי על נמלי איראן, שהוטל ב-13 באפריל 2026 לאחר קריסת שיחות איסלמבאד .
• הקלה מוגבלת בסנקציות: איראן תקבל אפשרות למכור נפט באופן חופשי יותר, וחלק מהנכסים האיראניים המוקפאים בחו״ל — שהיקפם מוערך בכ-25 מיליארד דולר — עשוי להשתחרר .
• פתיחת שיחות גרעין: תקופת 60 הימים נועדה גם לאפשר משא ומתן רשמי על הגבלת תוכנית הגרעין האיראנית ועל הסכם שלום ארוך טווח .

המסגרת אינה מוצגת כהסכם שלום כולל, אלא כהסכם ביניים: מנגנון להקפאת העימות הצבאי וליצירת תנאים לשיחות קשות יותר .

שלושת המכשולים המרכזיים — ועוד אחד

1. לבנון כתנאי שאי אפשר להתפשר עליו

איראן חוזרת ומבהירה שלא ייתכן הסכם עם ארה״ב כל עוד המערכה הישראלית בלבנון נמשכת וכל עוד הפסקת האש שם אינה מכובדת במלואה . מבחינת טהרן, מדובר בקו אדום. ארקצ׳י הדגיש כי איראן דורשת «סיום מלא של המלחמה ברחבי האזור», ולא הפוגה מפוצלת שבה כל חזית מטופלת בנפרד .

2. סוגיית הגרעין

המחלוקת הקשה ביותר נוגעת למאגר האורניום המועשר של איראן וליכולת ההעשרה שלה. לפי הדיווחים, ארה״ב הציעה להשעות את פעילות ההעשרה למשך 20 שנה, ואילו איראן הציעה הפסקה של 3 עד 5 שנים . קיימת מחלוקת גם על אופן הטיפול באורניום ברמת העשרה גבוהה: וושינגטון דורשת להוציאו מאיראן, בעוד שטהרן הציעה לדלל אותו או להשאירו בפיקוח הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית .

ב-24 במאי הודה טראמפ כי הפערים עדיין גדולים, ואמר שההסכם «אפילו לא נוסח במלואו», תוך דרישה שלא להעניק לאיראן «מסלול ברור ופתוח לנשק גרעיני» . לפי דיווחים, ארה״ב דרשה גם להוציא מאיראן 400 קילוגרמים של אורניום ולהגביל את הפעילות הגרעינית הפעילה למתקן אחד בלבד .

3. הסכם ביניים או הסכם כולל?

לאחר קריסת שיחות איסלמבאד באמצע אפריל 2026, שני הצדדים הורידו את רף הציפיות: במקום לנסות לפתור מיד את כל מרכיבי הסכסוך, הם עברו להתמקד במזכר זמני. הסיבה הייתה שהפערים בתיק הגרעין לא אפשרו להתקדם להסכם שלום מקיף .

התנאים המיוחסים לוושינגטון כוללים הימנעות מפיצוי לאיראן על נזקי המלחמה שנגרמו בידי ארה״ב, שימור חלק ממערך הסנקציות, התניית הפסקת אש אזורית מלאה בהתקדמות בשיחות הגרעין והרחבת ההגבלות על תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן . איראן, מנגד, דורשת הסרה מלאה של הסנקציות ודוחה תנאים שהיא רואה בהם ויתורים חד-צדדיים ללא ערבויות מחייבות .

4. חוסר אמון הדדי

ארקצ׳י אמר בעבר כי יש «אפס אמון בארה״ב» . עמדה זו מסבירה את ההתעקשות האיראנית על ערוץ עקיף, צעדים מדורגים לבניית אמון וערבויות לפני דיון בסוגיות הליבה. וושינגטון, לעומת זאת, משדרת כי הזמן פועל לטובתה וכי המצור הימי יישאר «במלוא תוקפו» עד שהסכם יושג, יאושר וייחתם .

הפער הזה הופך גם מזכר זמני להסדר נפיץ מבחינה פוליטית: כל צד רוצה לקבל הקלות מוחשיות כבר בשלב הראשון, אך חושש שהצד השני ינצל את ההפוגה כדי לשפר את עמדתו ולא לקיים את התחייבויותיו.

מה צפוי עכשיו?

מסגרת 60 הימים המסתמנת היא תחנת ביניים מעשית — ניסיון להקפיא את העימות הצבאי, לפתוח את נתיב השיט ולדחות את השאלות הקשות ביותר לשלב הבא. פתיחת מיצרי הורמוז עשויה להחזיר לפעילות עורק אנרגיה מרכזי של הסחר העולמי; לפי הערכות שפורסמו, חסימת המיצר עולה לאיראן כ-400 מיליון דולר ביום בהכנסות שאבדו . הקלה במצור האמריקני ואפשרות למכור נפט יעניקו לטהרן הקלה כלכלית מיידית . מבחינת וושינגטון, ההסדר יוכל לעגן את ההרגעה, להפחית את האיום המיידי על השיט במפרץ הפרסי וליצור ערוץ ייעודי לשיחות הגרעין .

אולם גורל המסגרת תלוי עדיין באישוריהם של שני מנהיגים שטרם נתנו את הסכמתם הסופית. דבריו של ארקצ׳י על «נוסחה סופית», בשעה שהטקסטים ממשיכים לעבור בין הבירות, מצביעים על כך ששני הצדדים מבינים כי מדובר אולי ביציאה הדיפלומטית האחרונה לפני שהמגעים ימצו את עצמם.

המסגרת הטכנית כבר אינה בהכרח הפער העיקרי. המבחן האמיתי יהיה סדר ביצוע הוויתורים והאישור הפוליטי שלהם: מה יקרה בלבנון, כמה זמן תושעה העשרת האורניום, אילו סנקציות יוסרו ומתי. רק אם ניתן יהיה לפתור את הסוגיות האלה, תוכל הפסקת אש זמנית להפוך לבלימה יציבה של המלחמה — ולא להפוגה קצרה בדרך להסלמה נוספת.