Starcloud — חברת סטארט-אפ מרדמונד, וושינגטון, שנחשבת לאחת המתקדמות בתחום. בנובמבר 2025 היא שיגרה את Starcloud-1 עם NVIDIA H100, ה-GPU הראשון ברמת מרכז נתונים שנשלח לחלל. החברה אימנה במסלול את nanoGPT והפעילה את מודל השפה Gemma של Google — ציון דרך ראשון באימון מודל שפה גדול בחלל . במרץ 2026 גייסה Starcloud 170 מיליון דולר בסבב A לפי שווי של כ-1.1 מיליארד דולר
. החברה הציגה גם תוכניות לקונסטלציה של 88 אלף לוויינים
.
Axiom Space — מפתחת רשת של צמתי מרכזי נתונים במסלול, על גבי מודולים של תחנות חלל מסחריות, עבור עומסי AI ולמידת מכונה מסחריים וביטחוניים .
Blue Origin — מקושרת לשאיפות התשתית המסלולית של ג'ף בזוס, והכריזה על קונסטלציית TeraWave הכוללת 5,408 לוויינים .
JAXA, סוכנות החלל היפנית — משתפת פעולה עם NEC ו-NTT בפיתוח תקנים ובאימות טכנולוגיות למרכזי נתונים במסלול .
הבקשה של SpaceX, שמספר התיק שלה הוא SAT-LOA-20260130-00023, היא הפעולה הרגולטורית המשמעותית ביותר שנרשמה עד כה בתחום . החברה מבקשת אישור למערכת לוויינים גדולה במיוחד, שתשמש גם לעיבוד נתונים ומחשוב AI במסלול נמוך סביב כדור הארץ.
ה-FCC — הגוף האמריקאי שמסדיר, בין היתר, שימוש בתדרי תקשורת ומערכות לוויינים — קיבל את הבקשה לבדיקה ופתח אותה לתגובות הציבור עד תחילת מרץ 2026 . קבלת הבקשה לבדיקה אינה שקולה לאישור שיגור או לפריסת מיליון לוויינים בפועל; היא מכניסה את ההצעה להליך בחינה רגולטורי.
SpaceX טוענת כי אנרגיית שמש כמעט רציפה וקירור באמצעות קרינה עשויים לאפשר מחשוב AI זול ויעיל יותר מזה שבמרכזי נתונים בכדור הארץ . מנגד, מדענים מזהירים מפני גידול בסיכון לפסולת חלל ומהפרעה לתצפיות אסטרונומיות
.
Starcloud הגישה בנפרד תוכנית לקונסטלציה של 88 אלף לוויינים , ואילו Blue Origin הכריזה על TeraWave, הכוללת 5,408 לוויינים
.
מרכז נתונים במסלול אינו יכול להסתמך רק על הון סיכון. כדי לממן ציוד יקר באמצעות חוב, החברות זקוקות בדרך כלל לביטוח שיכסה את השיגור, את החומרה ואת הסיכונים התפעוליים. לכן חברות חלל כבר מנהלות מגעים עם חברות ביטוח לפיתוח כיסויים ייעודיים למרכזי נתונים של AI במסלול .
הבעיה היא שמדובר בסוג נכס שעדיין אין עבורו שוק ביטוחי רחב ומבוסס. לפי הערכה אחת, ל-Starship שיעור הצלחה של כ-55% לאחר 11 טיסות, ובעלות חומרה של 300–500 מיליון דולר לכל מגה-ואט, כשל בשיגור יחיד עלול להיות הרסני מבחינה כלכלית. גם אם שיעור ההצלחה יגיע בעתיד ל-98%, ההפסד הצפוי לכל שיגור מוערך ב-6–10 מיליון דולר — סיכון שמצריך מוצרי ביטוח שעדיין אינם קיימים בהיקף משמעותי .
בשוק הרחב יותר, S&P Global Ratings מעריכה שביטוח הקשור למרכזי נתונים עשוי להגיע לפרמיות של 10 מיליארד דולר ב-2026. עם זאת, ביטוח למערכות מסלוליות נמצא עדיין בשלב מוקדם בהרבה . במקביל, Euler ILS Partners, צוות שהוקם על ידי יוצאי Credit Suisse, מכין קרן בהיקף של כמיליארד דולר לנטילת סיכוני ביטוח הקשורים למרכזי נתונים — סימן לעניין גובר במבני הון חלופיים
.
המודל הפיננסי של מרכזי נתונים במסלול עדיין נבנה כמעט מאפס, אך הוא נשען על שוק גדול בהרבה: מרוץ ההשקעות במרכזי נתונים יבשתיים עבור AI.
במילים אחרות, ההון קיים — אך משקיעים ומלווים ידרשו הוכחות לכך שהחומרה יכולה לשרוד במסלול, שהשיגורים ניתנים לביטוח, ושיש לקוחות שישלמו על עיבוד הנתונים בחלל.
הערכה אחת מציבה את שווי שוק מרכזי הנתונים במסלול על כ-1.77 מיליארד דולר עד 2029, עם צפי להגיע ל-39.09 מיליארד דולר עד 2035 — קצב צמיחה שנתי מורכב של 67.4% .
לפי תחזיות שוק אחרות, 2026 עשויה להיות שנת מעבר מהדגמות והוכחות היתכנות לפריסות מסחריות ראשונות בקנה מידה של ארונות שרתים, על גבי תחנות חלל מסחריות ופלטפורמות חופשיות במסלול, במהלך השנים 2026–2028 . אלה עדיין תחזיות, ולא עדות לכך שהפריסות אכן יושלמו במועד.
מרכזי נתונים במסלול עברו בתוך זמן קצר מרעיון עתידני לתחום שמושך חברות חלל, חברות AI ומשקיעים. SpaceX הציבה את הרף הרגולטורי עם בקשה למיליון לוויינים, ו-Starcloud סיפקה את ההדגמה הטכנולוגית הבולטת ביותר עד כה עם GPU ואימון מודל שפה במסלול.
אבל הדרך למרכזי נתונים מסחריים בחלל עדיין רצופה מכשולים: עלות שיגור גבוהה, אמינות לא מספקת, ביטוח שטרם התבסס, צורך במימון בהיקפים גדולים וסיכונים של פסולת חלל והפרעה אסטרונומית. 12–24 החודשים הקרובים עשויים לקבוע אם המחשוב המסלולי יישאר נישה ניסיונית — או יהפוך לרכיב ממשי בתשתית ה-AI העולמית.