התזה המרכזית: משבּר מפנים, לא מחוץ

טענתו המרכזית של אסמוגלו היא שהדמוקרטיה הליברלית שגשגה בדיוק כשסיפקה את ההבטחות המרכזיות שלה: רווחים כלכליים רחבי-בסיס, ממשל דמוקרטי כוללני והחתירה החופשית לידע . היא החלה להיכשל כשלא עשתה זאת. הספר עוקב אחר הדרך שבה הליברליזם — פילוסופיה שנבנתה כדי לאתגר כוח — מעולם לא התאים את עצמו במלואו להפוך לאידיאולוגיה השלטת של המאה ה-20, ולא היה לו את הכושר להתמודד עם הזעזועים של הגלובליזציה והטכנולוגיות הדיגיטליות .

'החניכיים הרך': איך האליטות צמצמו את הדמוקרטיה

אסמוגלו מתאר מנגנון שהוא מכנה 'החניכיים הרך' — לא דיכוי גלוי, אלא היצרות הדרגתית, בהובלת אליטות, של הבחירות הפוליטיות והכלכליות, שצמצמה את השיח הדמוקרטי והדירה באופן שיטתי את דאגות מעמד הפועלים . מנגנון זה התבטא בשלושה כשלים עיקריים:

• נטישת השגשוג המשותף: אליטות ליברליות פיקחו על אי-שוויון גואה ושכר עומד עבור עובדים ללא תואר אקדמי, במיוחד אחרי שנות ה-80, כשהאוטומציה, הגלובליזציה והדה-אינדוסטריאליזציה ניתקו את הקשר בין שכר לפריון .
• עליית אליטה אקדמית מדושנת: המדיניות והתרבות נטו לכיוון סדרי העדיפויות של בעלי מקצועות חופשיים ואנשי תארים, תוך הרחקת מעמד הפועלים שהיה בעבר בסיס התמיכה של הליברליזם הפרוגרסיבי .
• התרחקות מחופש הביטוי ומשלטון עצמי דמוקרטי: מוסדות הפכו פחות מגיבים לרצון העם, תרבות השיח הפתוח נשחקה. אסמוגלו מציין ש-85% מהמצביעים האמריקאים מרגישים ש'נבחרי הציבור לא אכפת להם מאנשים כמוהם' .

'החניכיים הרך' האלו חנקו את ההיענות הדמוקרטית שהעניקה לליברליזם את הלגיטימציה שלו, והפכו אותו לפגיע לתגובת-הנגד הפופוליסטית .

תקלת הבינה המלאכותית כמראה למשבר הדמוקרטיה

אסמוגלו משווה ישירות ומדהימה בין התקלה בפיתוח הבינה המלאכותית למשבר הרחב יותר של הדמוקרטיה הליברלית. בשני התחומים, הוא טוען, הסלמה בהובלת אליטות מחליפה התקדמות deliberative רחבה ומועילה .

הדיון הציבורי על AI, הוא אומר, 'נוטה להסלים הכל', בהובלת אותו הפער בין אליטה משכילה ובעלת תארים לבין כל השאר . במקום לעצב באופן דמוקרטי AI שיסייע לעובדים וישרת צרכים ציבוריים, הטכנולוגיה נפרסת כדי 'לחזק תאגידים וממשלות על חשבון עובדים ואזרחים' . הקיטוב ואובדן האמון בממשל ה-AI משקפים דינמיקות זהות בחיים הפוליטיים .

אסמוגלו מבקר בעקביות את המסלול הנוכחי של AI. הוא מעריך שרק כ-5% מהמשימות יהיו רווחיות לאוטומציה בטווח הקרוב, שיניבו לכל היותר תוספת של 1–1.5% לתמ"ג, ושהעלייה בפריון הכוללת של גורמי הייצור מ-AI תעמוד על כ-0.55% בעשור הקרוב — חלק זעום מהתחזיות הנלהבות בוול סטריט . הבעיה האמיתית, לדבריו, אינה AI כשלעצמה אלא 'השיח חסר-המוח' והריכוזיות של הכוח שהיא מאפשרת .

הפתרון: 'ליברליזם של מעמד הפועלים'

החלופה שאסמוגלו מציע היא 'ליברליזם של מעמד הפועלים' — מסגרת המתוארת בחומרי הקידום כפרויקט 'בסגנון רוזוולט' . מרכיבי הליבה שלה:

• בנייה מחדש של שגשוג משותף: הפניית מדיניות כלכלית לתועלתם של עובדים ללא תואר אקדמי, באמצעות כוח מיקוח חזק יותר, שכר הוגן יותר וצמיחה כוללנית. פירוש הדבר להתרחק מאג'נדה ממוקדת-אליטה ולעבור לאחת שמספקת רווחים מוחשיים לבעלי ההשכלה הנמוכה והמיומנויות הפחותות .
• שיקום דמוקרטי: החייאה של מוסדות השלטון העצמי וחופש הביטוי, כך שהליברליזם יגיב שוב לדרישות העממיות ולא לקונצנזוס אליטיסטי. אסמוגלו מדגיש שלטון עצמי ברמה הקהילתית ובניית קהילות חזקות כיסוד לחירות .
• הפנייה טכנולוגית: עיצוב AI ואוטומציה כדי להגביר יכולות אנושיות ולחזק עובדים, במקום להחליף אותם או לרכז כוח בידיים מעטות. הוא קורא ל-'AI פרו-עובד' ורשת ביטחון חברתית חזקה יותר, כולל תמיכה בכלי AI שמגבירים את פריון העובדים ואת כוח המיקוח שלהם במקום לבטל משרות .

אסמוגלו ממסגר את החזון הזה לא כחזרה לסוציאל-דמוקרטיה של אמצע המאה ה-20, אלא כפילוסופיה פוליטית חדשה שתובעת מחדש את ההבטחה המקורית של הליברליזם — חירות רחבה ושגשוג משותף — לעולם פוסט-תעשייתי מוכה-טכנולוגיה . הוא טוען ש'תיקון הדמוקרטיה הליברלית אינה התשובה' ושנדרשת מהפכה יסודית .

התזה המרכזית: משבּר מפנים, לא מחוץ

טענתו המרכזית של אסמוגלו היא שהדמוקרטיה הליברלית שגשגה בדיוק כשסיפקה את ההבטחות המרכזיות שלה: רווחים כלכליים רחבי-בסיס, ממשל דמוקרטי כוללני והחתירה החופשית לידע . היא החלה להיכשל כשלא עשתה זאת. הספר עוקב אחר הדרך שבה הליברליזם — פילוסופיה שנבנתה כדי לאתגר כוח — מעולם לא התאים את עצמו במלואו להפוך לאידיאולוגיה השלטת של המאה ה-20, ולא היה לו את הכושר להתמודד עם הזעזועים של הגלובליזציה והטכנולוגיות הדיגיטליות .

'החניכיים הרך': איך האליטות צמצמו את הדמוקרטיה

אסמוגלו מתאר מנגנון שהוא מכנה 'החניכיים הרך' — לא דיכוי גלוי, אלא היצרות הדרגתית, בהובלת אליטות, של הבחירות הפוליטיות והכלכליות, שצמצמה את השיח הדמוקרטי והדירה באופן שיטתי את דאגות מעמד הפועלים . מנגנון זה התבטא בשלושה כשלים עיקריים:

• נטישת השגשוג המשותף: אליטות ליברליות פיקחו על אי-שוויון גואה ושכר עומד עבור עובדים ללא תואר אקדמי, במיוחד אחרי שנות ה-80, כשהאוטומציה, הגלובליזציה והדה-אינדוסטריאליזציה ניתקו את הקשר בין שכר לפריון .
• עליית אליטה אקדמית מדושנת: המדיניות והתרבות נטו לכיוון סדרי העדיפויות של בעלי מקצועות חופשיים ואנשי תארים, תוך הרחקת מעמד הפועלים שהיה בעבר בסיס התמיכה של הליברליזם הפרוגרסיבי .
• התרחקות מחופש הביטוי ומשלטון עצמי דמוקרטי: מוסדות הפכו פחות מגיבים לרצון העם, תרבות השיח הפתוח נשחקה. אסמוגלו מציין ש-85% מהמצביעים האמריקאים מרגישים ש'נבחרי הציבור לא אכפת להם מאנשים כמוהם' .

'החניכיים הרך' האלו חנקו את ההיענות הדמוקרטית שהעניקה לליברליזם את הלגיטימציה שלו, והפכו אותו לפגיע לתגובת-הנגד הפופוליסטית .

תקלת הבינה המלאכותית כמראה למשבר הדמוקרטיה

אסמוגלו משווה ישירות ומדהימה בין התקלה בפיתוח הבינה המלאכותית למשבר הרחב יותר של הדמוקרטיה הליברלית. בשני התחומים, הוא טוען, הסלמה בהובלת אליטות מחליפה התקדמות deliberative רחבה ומועילה .

הדיון הציבורי על AI, הוא אומר, 'נוטה להסלים הכל', בהובלת אותו הפער בין אליטה משכילה ובעלת תארים לבין כל השאר . במקום לעצב באופן דמוקרטי AI שיסייע לעובדים וישרת צרכים ציבוריים, הטכנולוגיה נפרסת כדי 'לחזק תאגידים וממשלות על חשבון עובדים ואזרחים' . הקיטוב ואובדן האמון בממשל ה-AI משקפים דינמיקות זהות בחיים הפוליטיים .

אסמוגלו מבקר בעקביות את המסלול הנוכחי של AI. הוא מעריך שרק כ-5% מהמשימות יהיו רווחיות לאוטומציה בטווח הקרוב, שיניבו לכל היותר תוספת של 1–1.5% לתמ"ג, ושהעלייה בפריון הכוללת של גורמי הייצור מ-AI תעמוד על כ-0.55% בעשור הקרוב — חלק זעום מהתחזיות הנלהבות בוול סטריט . הבעיה האמיתית, לדבריו, אינה AI כשלעצמה אלא 'השיח חסר-המוח' והריכוזיות של הכוח שהיא מאפשרת .

הפתרון: 'ליברליזם של מעמד הפועלים'

החלופה שאסמוגלו מציע היא 'ליברליזם של מעמד הפועלים' — מסגרת המתוארת בחומרי הקידום כפרויקט 'בסגנון רוזוולט' . מרכיבי הליבה שלה:

• בנייה מחדש של שגשוג משותף: הפניית מדיניות כלכלית לתועלתם של עובדים ללא תואר אקדמי, באמצעות כוח מיקוח חזק יותר, שכר הוגן יותר וצמיחה כוללנית. פירוש הדבר להתרחק מאג'נדה ממוקדת-אליטה ולעבור לאחת שמספקת רווחים מוחשיים לבעלי ההשכלה הנמוכה והמיומנויות הפחותות .
• שיקום דמוקרטי: החייאה של מוסדות השלטון העצמי וחופש הביטוי, כך שהליברליזם יגיב שוב לדרישות העממיות ולא לקונצנזוס אליטיסטי. אסמוגלו מדגיש שלטון עצמי ברמה הקהילתית ובניית קהילות חזקות כיסוד לחירות .
• הפנייה טכנולוגית: עיצוב AI ואוטומציה כדי להגביר יכולות אנושיות ולחזק עובדים, במקום להחליף אותם או לרכז כוח בידיים מעטות. הוא קורא ל-'AI פרו-עובד' ורשת ביטחון חברתית חזקה יותר, כולל תמיכה בכלי AI שמגבירים את פריון העובדים ואת כוח המיקוח שלהם במקום לבטל משרות .

אסמוגלו ממסגר את החזון הזה לא כחזרה לסוציאל-דמוקרטיה של אמצע המאה ה-20, אלא כפילוסופיה פוליטית חדשה שתובעת מחדש את ההבטחה המקורית של הליברליזם — חירות רחבה ושגשוג משותף — לעולם פוסט-תעשייתי מוכה-טכנולוגיה . הוא טוען ש'תיקון הדמוקרטיה הליברלית אינה התשובה' ושנדרשת מהפכה יסודית .