המטרה היא כפולה: לעזור לחברות מקומיות ליצור תוכן שיכול להגיע לקהלים ולייצר הכנסות בפלטפורמות שבהן הם כבר נמצאים, ובמקביל להבטיח שסיפורים המזוהים עם סינגפור ימשיכו להישמע — גם אם המסך המרכזי עובר מהטלוויזיה לסמארטפון.
הרגלי הצפייה משתנים במהירות. לפי הנתון שדווח, 87% מתושבי סינגפור בני 15 ומעלה משתמשים מדי שבוע בפלטפורמות וידאו חברתיות כמו TikTok ו-Instagram.
עבור חברות מדיה, המשמעות היא שטלוויזיה מסורתית כבר אינה ערוץ ההפצה היחיד — ולעיתים גם לא נקודת הכניסה הראשונה לקהל. יוצרים נדרשים לחשוב על תוכן שמתאים לגלילה, למסך קטן, לצפייה קצרה ולצריכה דרך פלטפורמות דיגיטליות.
תוכנית DCCD מבקשת לסייע לתעשייה לבצע את המעבר הזה בלי לוותר על הייחוד המקומי. הדגש אינו רק על הפקת כמות גדולה יותר של תוכן, אלא על התאמת סיפורים סינגפוריים לפורמטים ולערוצים שבהם הקהל מבלה כיום.
לתוכנית שני מרכיבים מרכזיים: פיתוח תוכן וחיזוק יכולות ההפקה והעבודה בתעשייה.
הסיוע מיועד לפרויקטים המבוססים על סיפורים מסינגפור, תוך ניסיון לפנות לקבוצות קהל שונות — מצעירים ועד צופים מבוגרים.
בין הכיוונים האפשריים נכללים:
הגישה הזו מאפשרת לחברות לבדוק רעיונות במהירות, להתאים את עצמן להתנהגות הקהל ולהפיץ סיפור אחד בכמה ערוצים. במקביל, ההיבט המסחרי של התוכנית מחייב את המציעים לחשוב מראש גם על הפצה ומונטיזציה — ולא להפריד בין שלב ההפקה לבין השאלה מי יצפה בתוכן וכיצד הוא יוכל לייצר הכנסות.
DCCD מעודדת חברות מדיה להתנסות בבינה מלאכותית בשלבים שונים: פיתוח רעיון, הפקה, יצירת תוכן, התאמתו לפלטפורמות שונות ולוקליזציה לקהלים אחרים. שימושים אפשריים כוללים צמצום עבודה חוזרת, בדיקה מהירה של קונספטים וסיוע בהפקת גרסאות שונות של אותו חומר.
עם זאת, התוכנית אינה מציגה את AI כתחליף לאנשי היצירה. בהשקת התוכנית הדגיש שר המדינה הבכיר טן קיאט האו כי הטכנולוגיה אמורה להעצים את היוצרים: היא יכולה לסייע בפיילוטים, באב-טיפוס ובהפקה יעילה יותר, אך סיפורים אנושיים, זהות וחיבור רגשי נשארים הבסיס לתוכן משמעותי.
עבור חברות המדיה, זהו מבחן רחב יותר מאימוץ כלי תוכנה. השאלה היא אם AI יוכל לחזק את הסיפור, לשפר את כלכלת ההפקה ולעזור לתוכן מסינגפור להגיע לקהלים חדשים — בלי למחוק את הקול האנושי ואת הפרטים התרבותיים שמעניקים לו משמעות.
חברות הפקה ותיקות וגם חברות מדיה שנולדו בדיגיטל יכולות להגיש בקשה להסמכה של IMDA. לאחר מכן הן יוכלו להגיב לקולות קוראים להצעות במסגרת תוכנית DCCD. ההסמכה נועדה לבחון אם למועמדת או למועמד יש היכולות הנדרשות לפיתוח ולהפקה של תוכן דיגיטלי.
הערכת הבקשות צפויה להתייחס, בין היתר, ל:
לפי הדיווחים, 117 חברות עברו את סבב ההסמכה הראשון. חשוב להדגיש: הסמכה אינה אישור אוטומטי לקבלת מימון. החברות עדיין צריכות להגיש פרויקטים במסגרת הקול הקורא הרלוונטי, וכל פרויקט ייבחן בנפרד.
NoonTalk Media הוזכרה כדוגמה לחברת מדיה סינגפורית הבוחנת תוכן שנוצר באמצעות AI ואפשרויות נוספות של טרנספורמציה דיגיטלית. ב-30 ביוני 2026 הודיעה החברה על מזכר הבנות שאינו מחייב עם Neusoft Education Technology, לבחינת שיתוף פעולה בתחומי הבינה המלאכותית, תוכן שנוצר באמצעות AI ויוזמות קשורות.
המהלך מתאים לכיוון שאליו DCCD מבקשת לדחוף את התעשייה, אך אין לבלבל בין בחינת שיתוף הפעולה לבין אישור לכך ש-NoonTalk קיבלה מימון מהתוכנית. על בסיס תחומי התמיכה המוצהרים, חברות מסוג זה עשויות להשתמש בסיוע כדי לבחון תהליכי עבודה מבוססי AI, פורמטים דיגיטליים וכלי לוקליזציה תוך הפחתת הסיכון הראשוני. זוהי מסקנה אפשרית מתוך תחומי הזכאות — לא הודעה על מענק שאושר ל-NoonTalk.
הטמעת כלים חדשים אינה משנה לבדה את אופן העבודה של עסקי מדיה. לכן התוכנית משתלבת במאמצים רחבים יותר להקניית מיומנויות AI לאנשי מקצוע בתחום. הכשרות נבחרות במסגרת National AI Impact Programme זמינות באמצעות SkillsFuture Credit, והתוכנית הלאומית שואפת להכשיר יותר מ-100 אלף עובדים שאינם עוסקים בתפקידים טכנולוגיים.
ההכשרות שדווח עליהן עוסקות ביישומים מעשיים, בהם:
הדיווחים שסופקו מתארים קטלוג אוצר של 55 קורסים. עם זאת, הראיות הזמינות אינן מאמתות באופן עצמאי את הרשימה המלאה, את מספר הקורסים בכל שלב או את הליך ההרשמה.
המדד החשוב של DCCD לא יהיה רק מספר הפרויקטים שיאושרו או מספר כלי ה-AI שיוטמעו. הצלחה אמיתית תיבחן ביכולת של חברות לבנות תהליכי הפקה דיגיטליים שחוזרים על עצמם, למצוא קהלים יציבים וליצור פורמטים שמצליחים מסחרית — בלי לאבד את הייחוד של הסיפורים הסינגפוריים.
עבור הצופים, המשמעות עשויה להיות יותר תוכן מקומי במקומות שבהם הם כבר צורכים וידאו: מקטעים קצרים ברשתות החברתיות ועד סיפורים אפיזודיים המותאמים לנייד. עבור היוצרים, התוכנית מציעה מרחב להתנסות ב-AI, תוך שמירה על שיקול דעת אנושי בנוגע לסיפורים, להופעות ולפרטים תרבותיים.
ההימור המרכזי של סינגפור אינו בהכרח שבינה מלאכותית תגדיר את עתיד המדיה במדינה. הרעיון הוא שכלים טובים יותר, מיומנויות חזקות יותר והפצה גמישה יותר יעניקו ליוצרים מקומיים סיכוי טוב יותר לגרום לסיפורים מסינגפור להיראות — בכל מקום שבו הקהל צופה.
המטרה היא כפולה: לעזור לחברות מקומיות ליצור תוכן שיכול להגיע לקהלים ולייצר הכנסות בפלטפורמות שבהן הם כבר נמצאים, ובמקביל להבטיח שסיפורים המזוהים עם סינגפור ימשיכו להישמע — גם אם המסך המרכזי עובר מהטלוויזיה לסמארטפון.
הרגלי הצפייה משתנים במהירות. לפי הנתון שדווח, 87% מתושבי סינגפור בני 15 ומעלה משתמשים מדי שבוע בפלטפורמות וידאו חברתיות כמו TikTok ו-Instagram.
עבור חברות מדיה, המשמעות היא שטלוויזיה מסורתית כבר אינה ערוץ ההפצה היחיד — ולעיתים גם לא נקודת הכניסה הראשונה לקהל. יוצרים נדרשים לחשוב על תוכן שמתאים לגלילה, למסך קטן, לצפייה קצרה ולצריכה דרך פלטפורמות דיגיטליות.
תוכנית DCCD מבקשת לסייע לתעשייה לבצע את המעבר הזה בלי לוותר על הייחוד המקומי. הדגש אינו רק על הפקת כמות גדולה יותר של תוכן, אלא על התאמת סיפורים סינגפוריים לפורמטים ולערוצים שבהם הקהל מבלה כיום.
לתוכנית שני מרכיבים מרכזיים: פיתוח תוכן וחיזוק יכולות ההפקה והעבודה בתעשייה.
הסיוע מיועד לפרויקטים המבוססים על סיפורים מסינגפור, תוך ניסיון לפנות לקבוצות קהל שונות — מצעירים ועד צופים מבוגרים.
בין הכיוונים האפשריים נכללים:
הגישה הזו מאפשרת לחברות לבדוק רעיונות במהירות, להתאים את עצמן להתנהגות הקהל ולהפיץ סיפור אחד בכמה ערוצים. במקביל, ההיבט המסחרי של התוכנית מחייב את המציעים לחשוב מראש גם על הפצה ומונטיזציה — ולא להפריד בין שלב ההפקה לבין השאלה מי יצפה בתוכן וכיצד הוא יוכל לייצר הכנסות.
DCCD מעודדת חברות מדיה להתנסות בבינה מלאכותית בשלבים שונים: פיתוח רעיון, הפקה, יצירת תוכן, התאמתו לפלטפורמות שונות ולוקליזציה לקהלים אחרים. שימושים אפשריים כוללים צמצום עבודה חוזרת, בדיקה מהירה של קונספטים וסיוע בהפקת גרסאות שונות של אותו חומר.
עם זאת, התוכנית אינה מציגה את AI כתחליף לאנשי היצירה. בהשקת התוכנית הדגיש שר המדינה הבכיר טן קיאט האו כי הטכנולוגיה אמורה להעצים את היוצרים: היא יכולה לסייע בפיילוטים, באב-טיפוס ובהפקה יעילה יותר, אך סיפורים אנושיים, זהות וחיבור רגשי נשארים הבסיס לתוכן משמעותי.
עבור חברות המדיה, זהו מבחן רחב יותר מאימוץ כלי תוכנה. השאלה היא אם AI יוכל לחזק את הסיפור, לשפר את כלכלת ההפקה ולעזור לתוכן מסינגפור להגיע לקהלים חדשים — בלי למחוק את הקול האנושי ואת הפרטים התרבותיים שמעניקים לו משמעות.
חברות הפקה ותיקות וגם חברות מדיה שנולדו בדיגיטל יכולות להגיש בקשה להסמכה של IMDA. לאחר מכן הן יוכלו להגיב לקולות קוראים להצעות במסגרת תוכנית DCCD. ההסמכה נועדה לבחון אם למועמדת או למועמד יש היכולות הנדרשות לפיתוח ולהפקה של תוכן דיגיטלי.
הערכת הבקשות צפויה להתייחס, בין היתר, ל:
לפי הדיווחים, 117 חברות עברו את סבב ההסמכה הראשון. חשוב להדגיש: הסמכה אינה אישור אוטומטי לקבלת מימון. החברות עדיין צריכות להגיש פרויקטים במסגרת הקול הקורא הרלוונטי, וכל פרויקט ייבחן בנפרד.
NoonTalk Media הוזכרה כדוגמה לחברת מדיה סינגפורית הבוחנת תוכן שנוצר באמצעות AI ואפשרויות נוספות של טרנספורמציה דיגיטלית. ב-30 ביוני 2026 הודיעה החברה על מזכר הבנות שאינו מחייב עם Neusoft Education Technology, לבחינת שיתוף פעולה בתחומי הבינה המלאכותית, תוכן שנוצר באמצעות AI ויוזמות קשורות.
המהלך מתאים לכיוון שאליו DCCD מבקשת לדחוף את התעשייה, אך אין לבלבל בין בחינת שיתוף הפעולה לבין אישור לכך ש-NoonTalk קיבלה מימון מהתוכנית. על בסיס תחומי התמיכה המוצהרים, חברות מסוג זה עשויות להשתמש בסיוע כדי לבחון תהליכי עבודה מבוססי AI, פורמטים דיגיטליים וכלי לוקליזציה תוך הפחתת הסיכון הראשוני. זוהי מסקנה אפשרית מתוך תחומי הזכאות — לא הודעה על מענק שאושר ל-NoonTalk.
הטמעת כלים חדשים אינה משנה לבדה את אופן העבודה של עסקי מדיה. לכן התוכנית משתלבת במאמצים רחבים יותר להקניית מיומנויות AI לאנשי מקצוע בתחום. הכשרות נבחרות במסגרת National AI Impact Programme זמינות באמצעות SkillsFuture Credit, והתוכנית הלאומית שואפת להכשיר יותר מ-100 אלף עובדים שאינם עוסקים בתפקידים טכנולוגיים.
ההכשרות שדווח עליהן עוסקות ביישומים מעשיים, בהם:
הדיווחים שסופקו מתארים קטלוג אוצר של 55 קורסים. עם זאת, הראיות הזמינות אינן מאמתות באופן עצמאי את הרשימה המלאה, את מספר הקורסים בכל שלב או את הליך ההרשמה.
המדד החשוב של DCCD לא יהיה רק מספר הפרויקטים שיאושרו או מספר כלי ה-AI שיוטמעו. הצלחה אמיתית תיבחן ביכולת של חברות לבנות תהליכי הפקה דיגיטליים שחוזרים על עצמם, למצוא קהלים יציבים וליצור פורמטים שמצליחים מסחרית — בלי לאבד את הייחוד של הסיפורים הסינגפוריים.
עבור הצופים, המשמעות עשויה להיות יותר תוכן מקומי במקומות שבהם הם כבר צורכים וידאו: מקטעים קצרים ברשתות החברתיות ועד סיפורים אפיזודיים המותאמים לנייד. עבור היוצרים, התוכנית מציעה מרחב להתנסות ב-AI, תוך שמירה על שיקול דעת אנושי בנוגע לסיפורים, להופעות ולפרטים תרבותיים.
ההימור המרכזי של סינגפור אינו בהכרח שבינה מלאכותית תגדיר את עתיד המדיה במדינה. הרעיון הוא שכלים טובים יותר, מיומנויות חזקות יותר והפצה גמישה יותר יעניקו ליוצרים מקומיים סיכוי טוב יותר לגרום לסיפורים מסינגפור להיראות — בכל מקום שבו הקהל צופה.