האם איראן מרחיבה את המלחמה לאירופה? זה מה שידוע עד כה

אזהרת משמרות המהפכה: בסיסים המסייעים לארה״ב יהיו יעד לגיטימי

משמרות המהפכה אמרו כי כל בסיס שישמש לשיגור תקיפות נגד שטח איראן יהיה ״יעד לגיטימי״. ביולי התייחסה האזהרה לפעילות אמריקנית מבסיס חיל האוויר המלכותי פיירפורד בבריטניה, ובעקבותיה הודיעה ממשלת בריטניה כי צבאה ערוך להגן על המדינה.

הניסוח מגדיר עמדת הרתעה מוצהרת, אך אין פירושו שכל מדינה המארחת אנשי צבא או מטוסים אמריקניים תותקף אוטומטית. התנאי המרכזי הוא השימוש המבצעי: טהרן מזהירה שמתקנים המסייעים ישירות לתקיפות נגד איראן עלולים להיחשב שונים מבסיסים המארחים כוחות של בעלות ברית בלבד.

עד כמה אמין האיום הטילי על אירופה?

איראן כבר הוכיחה יכולת לאיים על יעדים הנמצאים הרחק מגבולותיה. לפי דיווח ה־BBC על הצהרות של גורמי ממשל בריטיים, שני טילים שוגרו לעבר הבסיס המשותף לארה״ב ולבריטניה בדייגו גרסיה, במרחק של כמעט 4,000 ק״מ מאיראן; אחד מהם נכשל והשני יורט.

האירוע מצדיק דאגה בנוגע לטווח הפעולה של איראן, אך אינו מוכיח יכולת אמינה לבצע לאורך זמן תקיפות מדויקות ברחבי אירופה. אנליסטים שצוטטו ב־Stars and Stripes אמרו כי מרכזים אמריקניים גדולים, כמו בסיס רמשטיין בגרמניה, עשויים להימצא בטווח התאורטי — אך הסבירות לתקיפה מוצלחת נותרה נמוכה. שני הטילים בניסיון לעבר דייגו גרסיה לא הגיעו ליעדם.

לכן ההערכה הזהירה ביותר היא: איום ממשי, אך מוגבל. אי אפשר להתעלם ממנו, אולם טווח הטילים, אמינותם, יכולת היירוט, שרידותם והמחיר הכבד של תקיפת מדינה אירופית מגבילים את הסבירות למערכה מיידית של טילים בליסטיים נגד אירופה.

איום על כבלי תקשורת במצר הורמוז: עדיין ללא אישור

דיווחים נוספים תיארו בחינה איראנית של תקיפות או צעדי כפייה נגד כבלי סיבים אופטיים תת־ימיים במצר הורמוז או בסביבתו. כבלים אלה משמשים להעברת עסקאות פיננסיות, שירותי ענן ותקשורת דיגיטלית בין אירופה, אסיה ומדינות המפרץ.

החומר הזמין אינו מוכיח באופן עצמאי שטהרן אישרה תקיפה בכבלים או ביצעה אותה. בשלב זה יש להתייחס לאפשרות כאיום חירום — לא כמערכה מאומתת. עם זאת, מימוש מהלך כזה יהיה הסלמה משמעותית, משום שהשיבוש עלול להרחיב את המשבר מספינות ומתקנים צבאיים אל תשתיות דיגיטליות אזרחיות.

גם המישור הדיפלומטי איבד את מנגנון הריסון שלו

מסגרת ההבנות ל־60 יום בין ארה״ב לאיראן פקעה בלי הסכם רחב יותר. רויטרס דיווחה כי לא התקיימו שיחות להארכת תקופת הפסקת האש, בעוד גורמים איראניים אמרו שעל וושינגטון לחזור להסדר הביניים ולהציג לוח זמנים לקיום התחייבויותיה.

בהמשך אמר הנשיא דונלד טראמפ כי אין שיחות או מגעים עם איראן, וכי לא נקבעו שיחות כאלה. דיווחים אחרים תיארו את פקיעת המועד כשהצדדים עדיין חלוקים על תנאי ההסדר ארוך הטווח.

סיום חלון הזמן הדיפלומטי אינו מוכיח שחידוש הלחימה רחבת־ההיקף בלתי נמנע. הוא כן מסיר מנגנון רשמי שיכול היה לסייע בבלימת ההסלמה — ומגדיל את הסיכון שמסרים צבאיים, פעולות תגמול וטעות בחישוב יחליפו את המשא ומתן.

הקרע בין איחוד האמירויות לאיראן מוסיף לחץ אזורי

איחוד האמירויות מסר כי מערכות ההגנה האווירית שלו זיהו שני טילים בליסטיים ששוגרו מאיראן לעבר המדינה או לעבר תנועה ימית סמוכה. לפי הדיווח, אחד מהם נפל במים הטריטוריאליים של האמירויות והשני במים בינלאומיים. איראן דחתה את ההאשמה וטענה כי היא חסרת בסיס.

גם אם שאלת האחריות נותרה שנויה במחלוקת, תגובת אבו דאבי ברורה: האמירויות השעתה את המסחר, את הקשרים המסחריים ואת העסקאות הפיננסיות עם איראן עד להודעה חדשה. הצעד מעמיק את בידודה האזורי של איראן ומייקר את המחיר של כל תקיפה נוספת שתפגע במדינות המפרץ או בספנות.

הורמוז הוא כבר ערוץ ההסלמה המיידי ביותר

ההשפעה הברורה ביותר ניכרת בים. רויטרס דיווחה כי התנועה במצר הורמוז התקרבה כמעט לעצירה לאחר ששתי ספינות נוספות הותקפו. שירות המחקר של הקונגרס האמריקני תיאר גם הוא תקיפות איראניות מחודשות נגד ספנות מסחרית ומדינות באזור, לצד צעדי נגד אמריקניים.

גורמים איראניים ואמריקניים הציגו טענות מנוגדות באשר לשליטה בנתיב המים: גורם המקושר למשמרות המהפכה אמר שהמצר נמצא תחת ניהול איראני, ואילו טראמפ טען שארה״ב שולטת בו. בלי קשר לטענות, הירידה בתנועת הספינות יוצרת סיכונים מעשיים לספנות, לביטוח, להובלה ולשוקי האנרגיה — גם ללא הכרזה רשמית על סגירה קבועה ומוחלטת.

החומר שנבדק אינו מאמת במידה מספקת דיווח על תקיפה קטלנית של ספינת מטען, לרבות שם הספינה, מספר הנפגעים או זהות האחראים. אין להציג את האירוע כעובדה מבוססת ללא אישור עצמאי של רשויות ימיות או דיווחים אמינים ממספר מקורות.

ומה צפוי לקרות עכשיו?

בהתבסס על הראיות הזמינות, כלי ההסלמה הסבירים יותר של איראן הם:

• שיבוש, בדיקה כפויה או תקיפות נגד תנועה מסחרית במצר הורמוז;
• לחץ באמצעות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים על יעדים אזוריים סמוכים;
• איומים נגד בסיסים המסייעים ישירות לתקיפות אמריקניות נגד איראן;
• צעדי תגמול כלכליים ומסרים מאיימים נגד מדינות המשתפות פעולה עם וושינגטון;
• ואיומים נגד תשתיות חיוניות, ובהן כבלים תת־ימיים, בלי אישור לכך שתקיפות כאלה כבר החלו.

הטענות על מינוי אנשי מחנה ניצי, ובהם מפקד משמרות המהפכה לשעבר מוחסן רזאאי, לתפקידי ביטחון בכירים בידי איתאללה מוג׳תבא חמינאי ועל דחיקתו של מוחמד באקר קאליבאף מתפקיד המתווך — לא אומתו באופן עצמאי באמצעות מקורות חזקים דיים בחומר שנבדק. אם יאושרו, הן עשויות להצביע על קבלת החלטות ביטחונית יותר ופחות ממוקדת במשא ומתן; בשלב זה אין די ראיות לקבוע זאת.

תקיפה בשטח אירופה או נגד תשתיות תקשורת אזרחיות בינלאומיות תהיה צעד מסוכן בהרבה מהמשך הלחץ סביב הורמוז. היא עלולה להרחיב את המלחמה במהירות ולגרור תגובה מערבית רחבה יותר. לפי שעה, התמונה מצביעה על צורך בדריכות גבוהה ועל סיכון אמיתי אך מוגבל — לא על החלטה איראנית מאומתת לתקוף את אירופה.