מדוע ישראל מנעה את כניסתם של יונאס שוסטדט והאנה גדין?

מה קרה בפועל?

ישראל הודיעה כי תמנע את כניסתם של יונאס שוסטדט והאנה גדין, שני חברי הפרלמנט האירופי ממפלגת השמאל השוודית, זמן קצר לפני שהיו אמורים להגיע לביקור ברשות הפלסטינית. ההודעה נמסרה ב־23 באוגוסט 2026, ולפיה שר החוץ גדעון סער ביקש מרשות האוכלוסין וההגירה לסרב להכניסם מכוח חוק הכניסה לישראל. 12

לפי הדיווחים, השניים היו אמורים להגיע לישראל במהלך הלילה ומשם להמשיך לביקור ברשות הפלסטינית. עם זאת, אין בחומרים הזמינים מידע המאשר כי נעצרו, הורדו ממטוס או עוכבו בנמל תעופה או במעבר גבול מסוים. העובדה המתועדת היא החלטה למנוע את כניסתם עוד לפני הביקור המתוכנן. 123

על איזה חוק ישראל הסתמכה?

ישראל הסתמכה על חוק הכניסה לישראל. לפי הדיווחים על החוק, ניתן למנוע כניסה של אזרחים זרים בנסיבות הכוללות קריאה פומבית לחרם על ישראל, הכחשת השואה או הכחשת מתקפת 7 באוקטובר 2023, וכן תמיכה פומבית בהליכים משפטיים נגד אזרחים ישראלים בבתי משפט זרים. 15

משרד החוץ טען כי שוסטדט וגדין פעלו בשנים האחרונות נגד ישראל. בין היתר, הוא ייחס להם תמיכה בקידום הליכים משפטיים בינלאומיים נגד ישראלים, קריאות לחרמות או לסנקציות, וכן אמירות שלפיהן ישראל מבצעת רצח עם, מרעיבה אזרחים ותוקפת בכוונה ילדים וצוותים רפואיים. אלה הן טענותיה של ממשלת ישראל, ולא קביעות שיפוטיות עצמאיות. 236

מה רצו חברי הפרלמנט לעשות?

השניים ביקשו לעבור דרך ישראל בדרכם לביקור ברשות הפלסטינית. לפי הדיווחים, לא מדובר היה בנסיעת תיירות, אלא בביקור הקשור למוסדות הפוליטיים הפלסטיניים. 12

במסגרת פעילותם בפרלמנט האירופי, שוסטדט וגדין מתחו ביקורת על מה שתיארו כתעמולה או דיסאינפורמציה ישראלית בנוגע לאונר״א, סוכנות האו״ם לפליטים הפלסטינים. בשאלה פרלמנטרית בכתב הם ביקשו לדעת אילו צעדים על האיחוד האירופי לנקוט ומה ניתן לעשות כדי למנוע את הפצת הטענות במדינות החברות. 19

השניים נמנו גם עם חברי הפרלמנט האירופי הקשורים למכתב מ־7 במאי 2026, שקרא לנשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין ולראש מדיניות החוץ של האיחוד, קאיה קאלאס, להפעיל לחץ על ישראל ולאפשר לעיתונאים זרים עצמאיים להיכנס לעזה. 21 שאלת הגישה העצמאית חשובה, משום שהיא משפיעה על יכולתם של עיתונאים ומשקיפים מבחוץ לבדוק את התנאים בשטח.

כיצד הוצגה המחלוקת מצד שוסטדט?

הדיווחים שסופקו אינם כוללים תמלול מלא וניתן לאימות עצמאי של תגובתו. עם זאת, ההבחנה המרכזית המיוחסת לעמדתו היא בין ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל — ובכלל זה על פעולותיה בעזה ובשטחים הפלסטיניים הכבושים — לבין התנגדות לישראל כמדינה או לעם הישראלי.

ההבחנה הזו עומדת בלב המחלוקת. ישראל הגדירה את פעילותם של השניים כ״אנטי־ישראלית״, ואילו עמדותיהם הפוליטיות המתועדות מצביעות על התנגדות למדיניות ממשלתית מסוימת, לפעולות צבאיות, לכיבוש ולהתנהלות בזירה הבינלאומית. השאלה אם עמדות אלה עומדות ברף המשפטי למניעת כניסה היא נפרדת מהשאלה אם הן שקולות להתנגדות לעצם קיומה של ישראל.

מהי עמדת מפלגת השמאל השוודית?

המדיניות הרשמית של מפלגת השמאל השוודית מספקת הקשר לעמדות שעליהן הצביע משרד החוץ הישראלי:

• המפלגה מגדירה את הכיבוש הישראלי של השטח הפלסטיני כמנוגד למשפט הבינלאומי וקוראת לסיומו.
• היא קוראת להפסקת אש מיידית וקבועה בעזה ולגינוי מתקפות על אזרחים והפרות זכויות אדם, בלי קשר לצד שמבצע אותן. 3032
• היא תומכת בהגברת הלחץ האירופי על ישראל, לרבות סנקציות, צעדים כלכליים ואמברגו נשק. 222730
• היא קוראת לחקור פשעי מלחמה לכאורה ולהעמיד מנהיגים ישראלים לדין במסגרת אחריות משפטית בינלאומית. 31
• היא תומכת בפתרון של שתי מדינות על בסיס קווי 1967, כולל מזרח ירושלים, שבו מדינה פלסטינית חופשית תחיה בשלום לצד ישראל. מסגרת זו מכירה בהמשך קיומה של ישראל ואינה קוראת לביטולה. 3338
• המפלגה מגנה במפורש את מתקפות חמאס על אזרחים ב־7 באוקטובר ומתארת אותן כברוטליות וחסרות תקדים. 34

העמדות האלה מסבירות מדוע משרד החוץ הישראלי הזכיר סנקציות, חרמות והליכים משפטיים בינלאומיים. הן גם מסבירות מדוע השניים ומפלגתם דוחים את התיאור הרחב שלפיו הם מתנגדים לישראל עצמה: המצע שלהם משלב ביקורת חריפה על מדיניות ישראל עם תמיכה בהסדר של שתי מדינות, שבו ישראל ופלסטין מתקיימות זו לצד זו. 3033

מה מלמד המקרה על מגבלות הכניסה?

המקרה הנוכחי נוגע לשני נבחרי ציבור אירופים שביקשו לקיים קשר עם מוסדות פלסטיניים. לכן הוא שונה מסירוב כניסה לנוסע פרטי, אף שהרשויות הסתמכו על אותה מסגרת חוקית החלה על אזרחים זרים.

ההחלטה מגיעה על רקע דיווחים נוספים על מגבלות שהוטלו על מבקרים בינלאומיים. לפי דיווחים, היתרי כניסה של פעילים יהודים אמריקאים בוטלו לאחר שהשתתפו בהפגנות או בעבודה התנדבותית בגדה המערבית הכבושה. בנוסף, הוועדה להגנת עיתונאים תיעדה מקרים שבהם עיתונאים זרים לא הורשו להיכנס, וציינה כי ישראל נימקה את המשך ההגבלות על כניסת עיתונאים ללא ליווי בחששות ביטחוניים. 7913

מקרים אלה אינם מוכיחים כשלעצמם קיומו של מניע מדיניות יחיד. ישראל מציגה את ההגבלות כתגובות חוקיות לשיקולי ביטחון או לפעילות שהיא רואה כעוינת. עם זאת, הם מעלים שאלה רחבה יותר: כאשר נבחרי ציבור, פעילים ועיתונאים המבקשים לבחון את המציאות או לקיים קשר עם קהילות פלסטיניות אינם מורשים להיכנס, נעשה קשה יותר לקיים בדיקה עצמאית של התנאים בגדה המערבית ושל המציאות הקשורה לעזה.

המסקנות העובדתיות הברורות במקרה הזה מוגבלות אך משמעותיות: ישראל הודיעה על מניעת הכניסה לפני הגעתם של חברי הפרלמנט, הסתמכה על חוק הכניסה לישראל והצדיקה את ההחלטה באמצעות פעילותם הפוליטית. החומרים הזמינים אינם מצביעים על עימות פיזי בנקודת גבול מסוימת, ואינם מאפשרים להכריע באופן עצמאי אם טענות הממשלה בנוגע להתבטאויותיהם היו מדויקות.