דיווחים אחרים ציינו שהפוסט כלל גם דימויים ושפה שהשוו את חמינאי ל"שטן" וגינו את הדיכוי האלים של המפגינים על ידי השלטונות בתחילת אותה שנה .
זמן קצר לאחר פרסום ההודעה, מזאהרי נעלם מהעין הציבורית, מה שעורר דאגה בקרב בני משפחתו ומשקיפים.
רעייתו של מזאהרי סיפרה כי איבדה עמו קשר זמן קצר לאחר שהפוסט הופיע ברשת. היא דיווחה בפומבי כי לא שמעה ממנו במשך יותר מ-48 שעות, מה שהעלה חששות כי נעצר .
באיראן, משפחות של עצורים מדווחות לעיתים קרובות על אובדן קשר עם קרוביהן לאחר מעצרים הקשורים למקרים פוליטיים. ארגוני זכויות אדם טוענים כי הרשויות לעיתים מונעות מידע על מקום הימצאם של עצורים, ומשאירות את המשפחות בחוסר ודאות לגבי מצבם או מעמדם החוקי .
נסיבות מעצרו של מזאהרי נותרו שנויות במחלוקת.
מאחר ששני ההסברים פורסמו בציבור, הסיבה המדויקת למעצר נותרת לא ברורה. מבקרים טוענים כי האשמת חציית הגבול עשויה להיות תואנה, בעוד שגורמים רשמיים מציגים את המקרה כעניין פלילי שגרתי ולא כנקמה על אמירה פוליטית.
גם הדיווחים על תנאי מעצרו של מזאהרי שונים זה מזה.
אימות בלתי תלוי של תנאי החזקתו היה מוגבל, דבר נפוץ במקרים רגישים פוליטית באיראן.
מעצרו של מזאהרי התרחש בתקופה של דיכוי אינטנסיבי בעקבות ההפגנות הארציות שפרצו בסוף 2025 ותחילת 2026. ההפגנות, שהחלו על רקע תלונות כלכליות וחוסר שביעות רצון רחב מהממשלה, התפשטו ברחבי המדינה ונתקלו בתגובה אלימה מצד השלטונות .
ארגוני זכויות אדם טוענים כי הרשויות האיראניות הגיבו באמצעות:
ארגון Human Rights Watch תיאר את הקמפיין שלאחר טבח המפגינים בינואר 2026 כ**"גל אכזרי" של מעצרים שרירותיים והיעלמויות כפויות שנועד להפחיד את האוכלוסייה ולדכא התנגדות** .
דיווחים מארגוני זכויות אדם וכלי תקשורת מצביעים על כך שעשרות אלפי אנשים - בהם סטודנטים, פעילים, עיתונאים ואנשי מקצוע - נעצרו במהלך מסע הדיכוי .
ארגוני זכויות אדם מודאגים במיוחד משום שהרשויות האיראניות משתמשות יותר ויותר באישומי ביטחון חמורים נגד מפגינים ומתנגדים.
לפי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, לפחות 78 מפגינים ומתנגדים אחרים היו תחת גזר דין מוות או בסיכון להוצאה להורג בקשר לתיקים פוליטיים בשנת 2026, כאשר עשרות כבר הוצאו להורג בעקבות משפטים שהארגון תיאר כלא הוגנים .
אישומים כמו "איבה לאל" (מוחארבה) - שלעיתים מוגשים במקרים של מפגינים - עלולים לשאת עונש מוות על פי החוק האיראני .
למרות שאישום כזה לא אושר רשמית במקרה של מזאהרי, מגיני זכויות אדם מזהירים כי דמויות בולטות המבקרות בפומבי את ההנהגה עלולות להפוך למטרות במערכה הרחבה יותר נגד התנגדות.
מעצרו של מזאהרי משך תשומת לב משום שהוא דמות ספורט מוכרת שייצגה את איראן בעבר בזירה הבינלאומית. המקרה שלו מדגים כיצד הגבולות בין התנגדות פוליטית, אמירה ברשתות חברתיות והעמדה לדין פלילי טושטשו בתקופות של אי-שקט.
באופן רחב יותר, המחלוקת מדגישה מתח מרכזי בסביבה שאחרי ההפגנות באיראן: מצד אחד הסברים רשמיים המציגים מעצרים כתיקים משפטיים רגילים, ומצד שני טענות של משפחות ופעילים כי מדובר במעצרים פוליטיים הקשורים לביקורת על השלטון.