שלוש שנות מאסר באיראן בגלל תגובות לביבי ולטראמפ באינסטגרם

המידע הזמין על הפרשה מגיע בעיקר מארגוני זכויות אדם, פעילים משפטיים וכלי תקשורת המצטטים מקורות המעורים בתיק. בדיווחים לא מופיע תיעוד בלתי תלוי של הראיות שהוצגו במשפט או של פסק דין פומבי המפרט את נימוקי בית המשפט.

מה דווח על מעצרה ותנאי הכליאה?

פעילי זכויות אדם מסרו כי יהו הוחזקה בכלא ואקילאבאד במשהד במהלך ההליך. לפי טענותיהם, הרשויות הגבילו את קשריה עם משפחתה לאחר שניסתה להפנות תשומת לב לתנאי המעצר. עוד דווח כי היא נותרה במעצר גם לאחר שהופקד עבורה שחרור בערבות, לכאורה משום שאנשי ביטחון וסוהרים מנעו את שחרורה.

ספידה גוליאן, אסירה פוליטית לשעבר, טענה כי יהו הוחזקה באגף שבו אסירות היו כלואות בתאים במשך 24 שעות ביממה, בתנאי היגיינה ואוורור ירודים, עם מזון לא מספק, תנועה מוגבלת וללא גישה למטבח. גוליאן הוסיפה כי יהו אוימה בבידוד לאחר שמחתה. מדובר בטענות של פעילי זכויות אדם, שלא אומתו באופן בלתי תלוי.

חלק מדפוס רחב של דיכוי

הפרשה של יהו משתלבת בדפוס רחב יותר שארגוני זכויות אדם מתארים: שימוש בעבירות ביטחוניות, מוסריות ועבירות הקשורות למחאה כדי להעניש אנשים על ביטוי מקוון, מחאה סמלית או פעילות אופוזיציונית. אמנסטי אינטרנשיונל דיווחה על מעצרים שרירותיים, משפטים מזורזים והוצאות להורג בעלות אופי פוליטי מאז תחילת העימות ב־2026.

סטודנטים נענשים על מחאה סמלית

באוניברסיטת שריף לטכנולוגיה גורש רזא דלמאן, סטודנט להנדסת מחשבים, ונאסר עליו ללמוד בכל אוניברסיטה באיראן במשך ארבע שנים. זאת לאחר שלפי הדיווחים תלה עכבר צעצוע על עץ בקמפוס — מחווה שהתייחסה לכינוי לעגני שהמפגינים העניקו למנהיג העליון לשעבר, עלי ח'אמנאי. האוניברסיטה אישרה את החלטת המשמעת הסופית.

ארגון הנגאו דיווח בנפרד כי שבעה סטודנטים בשריף עמדו בפני גירוש או איסור על לימודים במוסדות להשכלה גבוהה. לפי הדיווח, על דלמאן הוטל איסור לארבע שנים, ועל סטודנטים אחרים הוטלו איסורים לחמש שנים.

אמניות ומבצעות עומדות לדין

הזמרת פרסטו אחמדי ושמונה מוזיקאים ואנשי הפקה נוספים נידונו ל־74 מלקות בפרשה הקשורה להופעה ללא חיג'אב חובה. בדיווחים נמסר גם על איסורים למשך שנתיים לצאת מהמדינה ולעסוק בפעילות אמנותית.

המקרה ממחיש כיצד ביטוי תרבותי עלול להפוך להליך פלילי במסגרת כללי המוסר הציבורי. לעומת זאת, בעניינה של יהו נוסחו האישומים במונחים של ביטחון לאומי וקשר לישראל.

בתיקי ביטחון לאומי העונש עלול להיות חמור בהרבה

בכמה מתיקי המחאה והביטחון הלאומי ההשלכות היו קשות בהרבה. הראפר מנהאם נוואב סאפווי קיבל גזר דין מוות באישומים שכללו ״ניהול מלחמה נגד האל״, ״תעמולה נגד המשטר״ וכן התכנסות וקשירת קשר. לפי הדיווחים, התביעה ראתה בכתיבת סיסמאות מחאה על קירות משום השחתת רכוש ציבורי.

נציב האו״ם לזכויות אדם מסר כי מאז 19 במרץ הוצאו להורג באיראן לפחות 56 בני אדם באישומים הקשורים לביטחון הלאומי, בהם 27 תיקים הקשורים למחאות. הוא הזהיר כי יותר מ־100 בני אדם נוספים נמצאים בסכנת הוצאה להורג באישומים דומים. אמנסטי אינטרנשיונל דיווחה גם היא כי לפחות 60 בני אדם נמצאים לפי החשש בסכנת הוצאה להורג.

בדוח זכויות אדם נפרד נטען כי הרשויות באיראן השתמשו בהליכים קולקטיביים ומזורזים, שבהם עשרות מפגינים נידונו למוות, באופן שעורר חששות כבדים בנוגע להליך הוגן.

מדוע המקרה של יהו משמעותי?

העונש שנגזר על יהו חמור פחות מגזרי דין המוות שדווחו בתיקי מחאה אחרים, אך ההתנהלות שיוחסה לה מצומצמת יחסית: תגובות מקוונות וסימוני לב בעלי אופי סמלי. הפער הזה הוא שהופך את הפרשה למשמעותית בעיני ארגוני זכויות האדם.

היא מצביעה, לטענתם, על כך שבאקלים הנוכחי באיראן הרשויות עשויות להתייחס לביטוי דיגיטלי ולמחוות של הזדהות פוליטית כאל התנהלות בעלת משמעות ביטחונית — ולא כאל ביטוי אישי רגיל.

המידע הפומבי על המקרה חלקי, והטענות בנוגע ליחסה של יהו בכלא עדיין לא אומתו באופן בלתי תלוי. עם זאת, כאשר בוחנים את הפרשה לצד גירוש סטודנטים מאוניברסיטאות, ענישת אמנים והשימוש באישומי הון נגד מפגינים, היא מצטרפת לתמונה רחבה יותר של דיכוי שתועדה בידי ארגוני זכויות אדם וגופים בינלאומיים.