התקיפה באה בעקבות מתקפה חמורה הרבה יותר ב-25 ביולי, אז שיגרו החות'ים מטח מתואם של טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר בית הזיקוק בג'אזאן ומסוף היצוא ביאנבו . מתקפה זו הציתה את בית הזיקוק ופגעה במתקן ה-IGCC (Integrated Gasification Combined Cycle), ואילצה את עראמקו להשבית את המתקן, המעבד 400,000 חביות נפט ביום, ב-27 ביולי . תצלומי לוויין של נאס"א זיהו מוקדי חום באתר .
ערב הסעודית הגיבה למתקפת ה-25 ביולי בהפצצת עמדות חות'יות בהודידה ובסביבותיה, ובתקיפת אתרים צבאיים בצפון תימן . במישור הדיפלומטי, חתמה הממלכה על הסכם הגנה עם טורקיה ופקיסטן ב-7 באוגוסט, יומיים לפני המתקפה השנייה, כאות להעמקת קשרי הביטחון מול האיום הרב-חזיתי מצד כוחות הנתמכים על ידי איראן .
לא ניתן להבין את המתקפות הללו ללא המשבר הגדול יותר במפרץ. ב-28 בפברואר 2026 פתחו ארצות הברית וישראל במערכה אווירית נרחבת נגד איראן . איראן הגיבה בסגירה אפקטיבית של מצר הורמוז, תוך שימוש בכטב"מים, טילים בליסטיים וסירות תקיפה קטנות כדי לאיים על אוניות שניסו לעבור . עד מרץ, התנועה דרך המצר – דרכו עוברים בדרך כלל כ-20% מהנפט הגולמי והגז הטבעי בעולם – פסקה כמעט לחלוטין . ביטוח הפך לבלתי זמין או יקר באופן מופרז עבור כל כלי שיט שינסה לחצות את הנתיב .
ההשפעה על יצוא האנרגיה מהמפרץ היא הרסנית. היצוא המשולב מהמפרץ ומחופה המערבי של ערב הסעודית ירד לכ-6.2 מיליון חביות ביום בסוף יולי 2026 – פחות ממחצית שיא המלחמה שעמד על 13.4 מיליון חביות ביום בסוף יוני, והרבה מתחת לרמות שלפני המלחמה שעמדו על למעלה מ-20 מיליון חביות ביום . המתקפות החות'יות על ג'אזאן ויאנבו מכוונות אסטרטגית לסגירת מסדרון היצוא האחרון של ערב הסעודית בים סוף, הנתיב היחיד שנותר פתוח לאחר חסימת הורמוז .
הדרישה המרכזית של איראן היא הפסקת התקיפות האמריקאיות והישראליות על שטחה וביטול הסנקציות שהוטלו מחדש . החות'ים, כשליחים של איראן, פועלים כחזית שנייה ללחוץ על מדינות המפרץ בעלות בריתה של ארה"ב . המלחמה התפשטה כעת למספר חזיתות: תקיפות ישירות של ארה"ב-ישראל על איראן, מתקפות חות'יות על סעודיה ועל ספנות בים סוף, ותקיפות תגמול על פני תימן כולה.
כשהסכסוך נמשך, בית הזיקוק בג'אזאן, חלק קריטי מתשתית האנרגיה הסעודית, נותר יעד במאבק שכבר שרטט מחדש את מפת אספקת האנרגיה העולמית.