תגובתה של סין הייתה מהירה ודו-ראשית.
ב-1 ביוני, משמר החופים הסיני ערך פטרול "אכיפה" במים שממזרח לטייוואן, ותיאר אותו כתגובה ישירה לשיחות יפן-פיליפינים. טייוואן גינתה את הפטרול, אך מסרה שזיהתה רק שתי ספינות סיניות מדרום-מזרח לאי, שאף אחת מהן לא נכנסה למים המוגבלים .
לאחר מכן, ב-6 ביוני, משרד התחבורה הסיני הכריז על הסלמה משמעותית: "מבצע אכיפת תעבורה ימית מיוחד" ממזרח לטייוואן, בהשתתפות מינהלי הבטיחות הימית של פוג'יין וגואנגדונג, מרכז התמיכה בניווט בים סין המזרחי, ולשכת החילוץ של ים סין המזרחי . כלי תקשורת ממלכתיים דיווחו כי המבצע נועד "להפעיל באופן מלא את סמכות השיפוט המנהלית הימית של סין", לחזק את יכולות הסיור וניהול התעבורה במים עמוקים, ולשמור על זכויות לאומיות
.
בהודעת משרד התחבורה נכתב במפורש כי המבצע הוא תגובה "להודעה החד-צדדית" של יפן והפיליפינים על שיחות הגבול, אשר לדבריו "פוגעת באופן חמור בריבונות הטריטוריאלית ובזכויות ובאינטרסים הימיים של סין" . מינהל משמר החופים של טייוואן גינה את המבצע ב-7 ביוני, וקבע כי "לסין אין כל זכויות ריבוניות במים שממזרח לטייוואן" וכי פעולות בייג'ינג מפרות את החוק הבינלאומי
.
המבצע ממזרח לטייוואן לא התרחש בחלל ריק. במקביל, כלי שיט סיניים הסלימו את הלחץ באיי פראטאס (אִי דוֹנְגְשָׁה), אטול בשליטת טייוואן בקצהו הצפוני של ים סין הדרומי, שכמה מומחי ביטחון רואים בו פגיע במיוחד למתקפה סינית .
העימות הישיר ביותר התרחש ב-7 ביוני 2026, כאשר ארבע ספינות ממשלתיות סיניות – כולל שלוש ספינות משמר חופים – נכנסו למים המוגבלים של טייוואן, כ-30 מיילים ימיים דרומית-מערבית לקצהו הדרומי של האי .
טייוואן שיגרה שבע ספינות משמר חופים ליירוט. הצדדים החליפו אזהרות רדיו מתוחות, ועד שעות אחר הצהריים המאוחרות של יום ראשון, משמר החופים הטייוואני הודיע כי "גירש" את כל ארבע הספינות הסיניות מהאזור . גירוש זה היה נפרד גיאוגרפית מהמבצע שממזרח לטייוואן ומהתקריות באיי פראטאס, מה שמרמז על אסטרטגיית לחץ רב-חזיתית מכוונת.
גם התקשורת הממלכתית הסינית דיווחה על האירוע דרך הפריזמה של תביעותיה המנהליות הרחבות יותר. העיתון "צ'יינה דיילי" פרסם מאמר מערכת ב-7 ביוני תחת הכותרת "הקנוניה בין טוקיו למנילה היא האיום האמיתי על השלום", ותיאר את כל רצף האירועים כתגובה מוצדקת להתערבות חיצונית במים שסין טוענת לבעלות עליהם .
לחץ רב-צירי זה מזכיר דפוס שבו נקטה בייג'ינג בים סין הדרומי, שם היא משלבת טענות לאכיפת חוק, פעולות ספינות סקר, והצהרות מנהליות לשינוי הדרגתי של העובדות בשטח. דפוס זה, המכונה לעתים "סאלאמי-טקטיקה", נועד לכרסם בריבונות מבלי לחצות סף שיצדיק תגובה צבאית חריפה.
עד ה-3 ביוני, המימד הדיפלומטי התגבש. דחייתה הנחרצת של יפן את דרישת טייוואן להתייעצות הותירה את טאיפיי ללא נתיב פורמלי להשפיע על שיחות יפן-פיליפינים .
משרד החוץ הטייוואני ביקש לאשר כי "תהליך המשא ומתן העתידי ותוצאות ההסכמים הרלוונטיים בין שתי המדינות לא ישפיעו על הזכויות הריבוניות המוקנות לטייוואן בהתאם לחוק הבינלאומי ודיני הים" . עמדת יפן – שהשיחות הן דו-צדדיות גרידא ואינן יכולות להשפיע חוקית על צדדים שלישיים – משמעה שחששותיה של טייוואן נותרו רשמית ללא מענה.
הדרה דיפלומטית זו התרחשה באותו שבוע שבו תוכננו להתחיל תרגילי רימפאק (RIMPAC) הימיים בהנהגת ארצות הברית, ב-24 ביוני, רקע נוסף שמולו לעתים קרובות מכוילת האסרטיביות של סין באזור .
המבצע הימי המיוחד של סין ממזרח לטייוואן הוצג כפריסה מתמשכת, ולא כאירוע חד-יומי. משרד התחבורה תיאר אותו כתרגיל ל"שיפור יכולות הסיור והאכיפה במים עמוקים" ו"חיזוק ניהול התעבורה במים חיוניים" .
עבור טייוואן, השבוע הדגים שהלחץ הימי הסיני יכול כעת להתפרץ במספר חזיתות בו-זמנית: במוצב מרוחק השנוי במחלוקת בים סין הדרומי, במים ישירות מדרום לאי המרכזי, ובאזור מנהלי חדש שהוכרז ממזרח. עבור יפן והפיליפינים, תגובת בייג'ינג הבהירה שהיא רואה בכל משא ומתן דו-צדדי על גבולות במים שהיא מחשיבה כשלה אתגר ישיר – ושהיא מוכנה להשתמש בנכסי משמר החופים ומשרד התחבורה, לא רק בכוחות צבאיים, כדי לדחוף לאחור.
Comments
0 comments