מה משמעות הפגישה של קושנר עם חמאס למצבה של התוכנית לעזה?

פגישה נדירה בין ג'ארד קושנר, שליחו של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, לבין מנהיג חמאס ח'ליל אל-חיה התקיימה ביום ראשון, 16 באוגוסט, בעיר הנופש המצרית אל-עלמיין. מטרת המגעים הייתה לנסות להחזיר למסלול את יישום מסגרת הפסקת האש בעזה, שנתקעה על רקע מחלוקות בין חמאס לישראל. במרכז הדיונים עמדה השאלה כיצד להפוך את הצהרת חמאס בנוגע לוויתור על נשקו לצעדים שניתן לבדוק ולאמת — והאם ישראל תסכים לנסיגה ולהסדרים המוצעים ליום שאחרי.

מי השתתף בשיחות במצרים?

השיחה התקיימה באל-עלמיין, עיר חוף מצרית לחופי הים התיכון, ובה השתתפה משלחת חמאס בראשות אל-חיה. בדיווחים על מאמצי התיווך הוזכרו גם גורמים מצריים, קטריים וטורקיים.

הדיווחים אינם אחידים באשר להרכב המלא של הצד האמריקני והבינלאומי. דיווח אחד תיאר את קושנר כחלק משלישיית שליחים שנפגשה עם אל-חיה, בעוד דיווח אחר ציין את ניקולאי מלאדנוב וטוני בלייר, בכירים ב״מועצת השלום״, כמשתתפים. מאחר שהמידע נמסר מפי גורמים ודיפלומטים שביקשו להישאר אנונימיים, לא פורסמו רשימת משתתפים רשמית או תמליל של השיחה.

קושנר נפגש גם עם נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי באל-עלמיין. לפי לשכת הנשיאות המצרית, השיחה הדגישה את הצורך שכל הצדדים יעמדו בהתחייבויותיהם במסגרת הסכם הפסקת האש ברצועת עזה.

מה דרשה ארה״ב מחמאס?

המאמץ האמריקני התמקד לא רק בהשגת הצהרה פוליטית נוספת, אלא ביצירת מנגנון ליישום בנושאי פירוק הנשק, הממשל והמשך הפסקת האש. קושנר לחץ על חמאס:

• להתחיל בפירוק הנשק בעזה באמצעות "צעדים קונקרטיים וניתנים לאימות";
• לוותר על כל תפקיד עתידי בניהול הרצועה;
• להתחיל להעביר את סמכויות השלטון לממשל חדש.

מפת הדרכים האמריקנית הרחבה, הכוללת 15 סעיפים, מדברת גם על נסיגה ישראלית מעזה ועל שיקום הרצועה תחת ממשל אזרחי פלסטיני חדש.

המשמעות המעשית של המונח "פירוק נשק" הייתה נקודת המחלוקת המרכזית. לפי הדיווחים, המטרה הייתה לתרגם את התחייבויות חמאס למהלכים מוגדרים שאפשר לפקח עליהם ולאמת אותם, במקום להסתפק בהתחייבות כללית.

כיצד הגיב חמאס — ומה עדיין לא ברור?

לפי הדיווחים, חמאס חזר במהלך הפגישה על מחויבותו להסכם. בדיווחים קודמים נאמר כי הארגון הסכים עקרונית למסור את נשקו לוועדה שלטונית חדשה, כחלק מהמתווה.

עם זאת, אין בכך הוכחה שחמאס קיבל את כל פרטי היישום שהעלה קושנר. מהמידע הפומבי לא ניתן ללמוד באופן מלא מהם התנאים שהציב הארגון, כיצד אמור להתבצע פירוק הנשק, מי יפקח על האימות ומהו לוח הזמנים.

לאחר הפגישה קרא חמאס למתווכות ול״מועצת השלום״ לפעול מול ישראל כדי שתיישם את התוכנית, לפי אחד הדיווחים. התגובה ממחישה את אופיו הדו-צדדי של המבוי הסתום: וושינגטון ביקשה מחמאס צעדים מדידים, בעוד חמאס דרש מישראל צעדי יישום מקבילים.

מדוע עמדת נתניהו היא גורם מכריע?

קושנר היה צפוי להגיע לישראל ולשוחח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום שני, 17 באוגוסט. הפגישה תוכננה לאחר שנתניהו דחה בפומבי את מפת הדרכים בת 15 הסעיפים. לפי הדיווחים, המתווה כולל את פירוק חמאס מנשקו, נסיגת כוחות ישראליים והקמת ממשל אזרחי חדש בעזה.

הדחייה הישראלית היא המכשול הדיפלומטי המיידי. הדיווחים שנמסרו אינם מפרטים את כל הסעיפים שנתניהו התנגד להם; הם מצביעים על דחיית התוכנית או מרכיבים מרכזיים בה, במיוחד בכל הנוגע לנסיגה הישראלית ולתנאים שבהם יפורק חמאס מנשקו.

לכן, לרצף הפגישות של קושנר היה היגיון דיפלומטי ברור: להשיג תחילה התחייבות קונקרטית מחמאס, ולאחר מכן ללחוץ על נתניהו לנקוט צעדים מקבילים. בשלב זה לא היה ברור אם המהלך יצליח לגשר על התנגדותה של ישראל.

מדינות באזור מגנות את דחיית ישראל

איחוד האמירויות ושבע מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות פרסמו הצהרה משותפת נגד דחייתה של ישראל את המאמצים המחודשים ליישום תוכנית טראמפ לעזה. המדינות שהוזכרו כחתומות על ההצהרה הן איחוד האמירויות, קטר, ירדן, אינדונזיה, פקיסטן, טורקיה, ערב הסעודית ומצרים.

לפי הדיווח, ההצהרה גינתה גם את דחייתה של ישראל את רעיון המדינה הפלסטינית. משמעותה הייתה בעיקר פוליטית ולא מעשית: ממשלות באזור הטילו בפומבי את האחריות לקיפאון על ישראל, במקביל לניסיון של קושנר לקדם את המתווה באמצעות שיחות ישירות ותיווך אזורי.

מה ידוע על המשך התקיפות בעזה?

המאמץ הדיפלומטי התנהל לצד דיווחים על המשך תקיפות אוויריות ישראליות בעזה. CNBC דיווחה כי שליחים אמריקניים נפגשו עם מתווכים ממצרים, קטר וטורקיה, בזמן שישראל המשיכה בתקיפות אוויריות ברצועה. דיווח אחר מסר כי הפסקת האש האטה את התקיפות הישראליות, אך לא עצרה אותן לחלוטין.

המידע שסופק אינו מאפשר לקבוע באופן מהימן את מספר התקיפות, יעדיהן, מספר הנפגעים או אם אירועים מסוימים הפרו סעיף מסוים בהסכם הפסקת האש. אין להסיק את הפרטים האלה מהדיווחים הדיפלומטיים בלבד.

השורה התחתונה

הפגישה במצרים סיפקה סימן לחידוש המגעים הדיפלומטיים, אך לא להסכם סופי. קושנר ביקש לחזק או להשיג את מחויבות חמאס למתווה הכולל פירוק נשק והעברת סמכויות שלטוניות, אולם השאלות הקשות נותרו ללא מענה: כיצד יאומת פירוק הנשק, אילו תנאים מציב חמאס, והאם ישראל תסכים לסגת.

המבחן הבא היה אמור להיות הפגישה של קושנר עם נתניהו. כל עוד שני הצדדים אינם מקבלים צעדים הדדיים, מדידים וניתנים לאימות, מפת הדרכים בת 15 הסעיפים נותרת תקועה — גם לאחר סבב השיחות החדש.