הסיבה האמיתית לכך שהזהב קורס במלחמת איראן: מלכודת הנפט והריבית ששברה את חוף המבטחים

התוצאה הייתה סערה מתמשכת במחירי הנפט. חבית נפט מסוג ברנט, מדד הייחוס הבינלאומי, נסחרה בטווח תנודתי בין 94 ל-98 דולר בתחילת יוני 2026. זה לא היה זינוק קצר; מדובר היה בהלם היצע מתמשך שהזין ישירות את חששות האינפלציה.

כיצד חששות האינפלציה הפכו את תחזית הריבית

הזהב הוא נכס שאינו מניב תשואה. הוא משגשג כאשר הריבית הריאלית יורדת או צפויה לרדת. אבל זעזוע הנפט שלח איתות הפוך. הזינוק במחירי האנרגיה שכנע את השווקים שהאינפלציה תישאר גבוהה לאורך זמן, מה שהכריח תמחור מחדש אגרסיבי של תוואי הריבית של הפדרל ריזרב בארה"ב.

לפי כלי המעקב FedWatch של בורסת CME, ההסתברות להעלאת ריבית אחת לפחות עד דצמבר 2026 זינקה אל מעל 67%, כולל סיכוי של 42.5% להעלאה של 25 נקודות בסיס, וסיכוי של 20.6% להעלאה של 50 נקודות בסיס. נתונים מאוחרים יותר דחפו את ההסתברות להעלאה אף גבוה יותר, כאשר דיווחים הראו סיכוי של 68.4% להעלאה עד סוף השנה.

ציפייה להעלאת ריבית היא הסיבה המרכזית לנפילת הזהב. דיווחים קשרו באופן מפורש את ירידת מחירי הזהב לכך שהסכסוך המחודש ליבה את חששות האינפלציה והעיב על תחזית הריבית. העלאת ריבית צפויה מגדילה את העלות האלטרנטיבית של החזקת זהב ודוחפת את הדולר האמריקאי כלפי מעלה, שני גורמים שליליים ביותר עבור המתכת היקרה.

תפקידו של הדולר כ"חוף מבטחים" המועדף

בזמן המשבר, תזרימי "המקלט הבטוח" לא נהרו אל הזהב. הם זרמו לדולר האמריקאי. דיווחים מ-CNBC ו-Republic World תיארו כיצד הזהב צנח בעוד שהדולר והנפט עלו במקביל, בעקבות התחדשות הלחימה בין ארה"ב לאיראן. מכיוון שהזהב נקוב בדולרים, דולר חזק יותר מפעיל לחץ ישיר על מחירו.

הזהב "ירד במשך שלושה ימים לאחר שארה"ב פתחה בתקיפות חדשות על איראן, תוך איום להאריך את המלחמה שכבר טרפה את השווקים הגלובליים וליבתה את האינפלציה," דיווחה בלומברג. "המתכת צנחה ב-1.2% ל-4,024 דולר לאונקיה, והשלימה ירידה של 4.4% באותו שבוע."

האטרקטיביות של הדולר תוגברה על ידי העובדה ששוקי ההון חזו עלייה בריבית בארה"ב. תרחיש זה הפך את התשואות הצמודות לדולר לאטרקטיביות יותר ביחס לזהב. נוצר מחזור שהזין את עצמו: המלחמה העלתה את מחירי הנפט, מחירי הנפט העלו את ציפיות האינפלציה, ציפיות האינפלציה הקפיצו את הסבירות להעלאת ריבית, והסבירות הזו דחפה משקיעים אל תוך הדולר והחוצה מהזהב.

למה התומכים ארוכי הטווח לא משנים כרגע?

הטענה שהזהב צריך לעלות בגלל רכישות הבנקים המרכזיים, חששות משחיקת מטבעות, או גיוון יתרות המט"ח, נכונה מבחינה מבנית, אך אינה רלוונטית מבחינה טקטית ברגעי ההלם האלה. כוחות אלו הם גורמים מפגרים, לא מובילים. הם יכולים לתמוך במחיר הזהב לאורך אופק של מספר שנים, אבל הם אינם מכתיבים את תנועות המחיר היומיות כאשר השוק מתמחר מחדש את כל תחזית הפד על בסיס כמעט יומי.

אפילו נתון מדד המחירים לצרכן (CPI) הליבה המתון של 0.2% בחודש מאי הפך לשולי ביחס להתפתחויות. הדיווחים והפעולה בשוק התמקדו בסיכון לאינפלציית ה"כותרת" שנוצר מ"אפקט המעבר" של מחירי האנרגיה, ולא בקריאה היציבה של הליבה. השווקים תימחרו מחדש את הלם הצד ההיצע, ותמחור מחדש זה הוא שהפיל את הזהב.

אזהרת סיטי: עוד כאב לפני האיפוס

אנליסטים של סיטיגרופ סיפקו את התחזית המפוכחת ביותר לטווח הקצר. הם הזהירו כי אם מצרי הורמוז יישארו חסומים עד סוף הקיץ, מחירי הזהב עלולים לצנוח בעוד 20% מרמה של $4,357.90, אל שפל של $3,500 דולר לאונקיה. תחזית זו מרמזת על סיכון משמעותי להמשך הירידות, בטרם תרחיש העלייה המבני של הזהב יוכל לשוב ולהתקיים.

נרטיב העלייה ארוך הטווח של הזהב עדיין קיים, אבל הוא נמצא בתרדמת. ברגע שציפיות העלאות הריבית יגיעו לשיא, או שהחסימה במצרי הורמוז תראה סימני פתרון, התנאים שהופכים את הזהב לאטרקטיבי – אי-ודאות גיאופוליטית, חששות פיסקליים, ובסופו של דבר הקלה מוניטרית של הפד – יכולים לחזור. עד אז, מלכודת הנפט והריבית היא הסיפור היחיד שחשוב.