רוסיה כבר מנהלת מלחמה היברידית באירופה — אבל לא פלישה לנאט״ו

מדוע רחפנים והגנה אווירית עומדים במרכז הדאגה?

רחפנים זולים יחסית, ניתנים להתאמה וקשים לגילוי וליירוט כאשר הם טסים בגובה נמוך. גורמי צבא באירופה הזהירו כי פעילות רחפנים רוסית עשויה לשמש גם לבחינת מערכות ההגנה האווירית ולאיתור נקודות תורפה.

הדאגה אינה מסתכמת בשאלה אם רחפן מסוים חצה גבול. חדירות חוזרות או פעילות שנראית כמו איסוף מודיעין עלולות לחשוף פערים במעקב, בגילוי מטרות בגובה נמוך, בזמני התגובה ובכיסוי נגד רחפנים. דיווחים על המרחב האווירי במזרח ובצפון אירופה הצביעו אף הם על חולשות בהגנה האווירית ועל הצורך לחזק את ההרתעה ואת יכולות ההגנה.

עם זאת, המקורות הזמינים אינם מבססים את הטענה הספציפית שרוסיה תשתמש ב״רחפנים אוקראיניים״ נגד תשתיות קריטיות באירופה. תרחיש כזה עשוי להופיע בדיווחים על פרובוקציות אפשריות, אך בשלב זה יש להתייחס אליו כאפשרות שלא אומתה — לא כראיה מבוססת.

האזהרה החשובה: מערכה היברידית אינה פלישה קרובה

רינקביצ׳ס הבחין בין יכולתה של רוסיה לבצע פעולות קטנות לבין יכולתה לפתוח בפלישה רחבת היקף לאגף המזרחי של נאט״ו. בריאיון ל־TVP World הוא אמר שלרוסיה אין כיום את היכולת הצבאית לפלישה כזו, אך עדיין יש לה יכולת לבצע פעולות בהיקף קטן או בינוני.

ההבחנה הזו חיונית. המידע הפומבי תומך בדאגה מפני חבלה, לחץ קיברנטי, דיסאינפורמציה ופרובוקציות מוגבלות. הוא אינו מוכיח שהתקבלה במוסקבה החלטה לפלוש למדינות הבלטיות, ואינו מראה שמתקפה קונבנציונלית גדולה עומדת להתרחש.

הסיכון האסטרטגי המיידי יותר הוא פעולה מוגבלת וניתנת להכחשה, שתהיה חמורה מספיק כדי לבחון את הברית — אך מעורפלת מספיק כדי להקשות על חברות נאט״ו להסכים על תגובה משותפת.

מדוע הערכות המודיעין האמריקאיות מגבירות את החרדה באזור?

דיווחים עדכניים המבוססים על הערכות מודיעין אמריקאיות טוענים כי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עשוי לנסות לבחון את נחישות נאט״ו בשנים הקרובות. התרחישים שנבחנים נעים ממתקפת סייבר ועד חדירה קרקעית מוגבלת, שמטרתה לערער את אחדות הברית ואת מחויבותה לסעיף 5 — עקרון ההגנה הקולקטיבית שלפיו מתקפה על חברה אחת נחשבת מתקפה על כולן.

דיווחים אחרים מציבים את חלון הזמן האפשרי בין סתיו 2026 ל־2029 ומצביעים על המדינות הבלטיות ועל פולין כזירה הסבירה ביותר למבחן כזה. אלה הערכות של תרחישים אפשריים המבוססות על מידע מסווג — לא תחזית שלפיה מתקפה אכן תתרחש בתקופה הזו.

ובכל זאת, ההיגיון שמאחוריהן מדאיג את המדינות שבאגף המזרחי של נאט״ו. פעולה מוגבלת נגד תשתית קריטית, שטח, מערכות תקשורת או נתיבי תחבורה יכולה להיות מתוכננת כך שתאלץ את בעלות הברית להחליט עד כמה הן מוכנות להרחיק לכת בתגובה. לכן חוסן ותיאום מהיר הם חלק מההרתעה: ככל שקשה יותר ליצור בלבול או לנצל מחלוקות בין המדינות, כך פוחת התמריץ לנסות ״מבחן מוגבל״.

מדוע ליטא בוחנת מחדש את כללי המעבר לקלינינגרד?

מערכת המעבר המקל בין רוסיה היבשתית לבין מחוז קלינינגרד דרך ליטא מבוססת על הסדרים של האיחוד האירופי שאומצו ב־2003. המסגרת כוללת מסמכי מעבר ייעודיים, ובמסלול הרלוונטי נקבעה תקרת זמן של 24 שעות.

חבר הסיימאס הליטאי ושר ההגנה לשעבר ארווידס אנושאווסקאס הציע לשנות את חוקי הגבול במדינה כך שזמן המעבר המותר לאזרחים רוסים יקוצר לשש שעות. לטענתו, השינוי יחזק את האכיפה בלי שליטא תשנה באופן חד־צדדי את המסגרת האירופית. נסיבות חריגות כמו תאונה, תקלה ברכב, תורים בגבול או מזג אוויר קיצוני ימשיכו להיות רלוונטיות במסגרת הכללים הקיימים.

ההצעה מגיעה על רקע גידול מדווח הן בהיקף התנועה והן במספר ההפרות. כמעט 13 אלף מכוניות פרטיות בעלות לוחיות רישוי רוסיות השתמשו במסמכי מעבר מקוצרים ב־2025, בעוד שמספר ההפרות המתועדות עלה מ־360 ב־2024 ל־1,493 ב־2025.

הנתונים מחזקים את הטענה שחלון קצר יותר, בשילוב מעקב אוטומטי, יקל לזהות עצירות או סטיות לא מורשות מהמסלול. אך הם אינם מוכיחים כשלעצמם שנוסעי המעבר עוסקים בריגול או בחבלה. הטיעון הביטחוני נוגע לצמצום החשיפה ולשיפור הפיקוח — לא להתייחסות לכל נוסע כאל סוכן מודיעין.

התגובה האזורית: לצמצם סיכונים, לא לנבא מלחמה

עבור לטביה, ליטא, אסטוניה ופולין, התגובה המעשית היא הפחתת סיכונים משותפת. סדרי העדיפויות כוללים:

• שילוב של מערכות הגנה אווירית ומערכות נגד רחפנים;
• שיפור המעקב אחר גבולות, נתיבי תחבורה והמעבר הקשור לקלינינגרד;
• הגנה על אנרגיה, תקשורת, נמלים, מסילות ברזל ותשתיות קריטיות אחרות;
• שיתוף מהיר של מודיעין בין גופי הביטחון הלאומיים לבין נאט״ו; וכן
• תיאום מגבלות לאומיות במסגרת האיחוד האירופי, כדי שכללים שונים במדינות שונות לא ייצרו חוליה חלשה שניתן לנצל.

נאט״ו וממשלות אירופיות בוחנות גם דרכים לשלב מפעילי תשתיות אזרחיות וחברות סייבר בהתמודדות עם איומים היברידיים.

לכן, את דבריו של רינקביצ׳ס נכון לקרוא כקריאה להכיר בתחרות ביטחונית שכבר מתקיימת — לפני שהיא חוצה את הסף למלחמה קונבנציונלית. המידע הפומבי מצביע על פעילות עוינת מתמשכת ועל פגיעויות רציניות, אך אינו מספק ראיות לפלישה רוסית מלאה ומיידית. האתגר המרכזי הוא לחזק את ההגנות ואת הלכידות של הברית, בלי להפוך תרחישי מודיעין מותנים לטענות ודאיות.