הקרח נעלם — ולווייתנים מגלים אזור האכלה חדש במזרח גרינלנד

תצפיות מספינות מספקות את אחד הסימנים הברורים ביותר לשינוי. בסקרים שנערכו באזור לא נצפו לווייתנים גדולי-סנפיר לפני 2006. ב־2007 נרשמו שבע תצפיות, וב־2024 כבר נרשמו יותר מ־150.

הלווייתנים גם ניזונים בקבוצות מעורבות. החוקרים תיעדו התקבצויות קבועות של לווייתני סנפיר, לווייתנים גדולי-סנפיר ולווייתני מינקי, ובהן קבוצה של עד 50 לווייתני מזיפות שנצפתה סמוך לקו רוחב 69°N באוגוסט 2025.

עם זאת, תצפיות לבדן אינן מוכיחות שכל הלווייתנים הגיעו זה עתה ממקום אחר. מספר התצפיות עשוי להשתנות גם בגלל שינויים ביכולת האיתור, בתנועת הלווייתנים ובזמינות הטרף המקומית. אך השילוב בין רישומי ספינות היסטוריים, סקרים אוויריים, מעקב לווייני וידע מקומי תומך במסקנה שהאזור משמש כיום את הלווייתנים באופן שונה באופן מהותי.

כמה לווייתנים מגיעים בקיץ?

הדיווחים הקיימים מצביעים על אלפי לווייתנים המבקרים במזרח גרינלנד במהלך הקיץ. אחת ההערכות מדברת על כ־4,000 לווייתנים גדולי-סנפיר וכ־6,000 לווייתני סנפיר בעונה.

ההערכה לגבי לווייתני המינקי דורשת זהירות רבה יותר: בדיווחים משניים מסוימים מופיע המספר 6,000, אך תקציר המחקר שסופק מציג הערכה נמוכה יותר — כ־4,500 לווייתנים. מאחר שהמקורות הזמינים אינם מיישבים את הפער, אין להציג את המספר 6,000 כתוצאה מוסכמת של המחקר המקורי.

לפי תקציר המחקר, כלל הלווייתנים צורכים יחד כמיליון טונות של טרף במשך כארבעה חודשים. היקף כזה מסביר מדוע מדובר ביותר מסיפור על תפוצת לווייתנים: ריכוז חדש של טורפים גדולים עשוי להשפיע על התנועה והזמינות של הטרף לאורך מארג המזון העונתי.

מי מרוויח מהשינוי — ומי עלול להיפגע?

עבור לווייתנים גדולי-סנפיר ולווייתני סנפיר, אזור ההאכלה החדש עשוי להיות יתרון חשוב. שני המינים נפגעו בעבר קשות מציד מסחרי, והתרחבותו של בית גידול קיצי עשיר במזון עשויה לתמוך באוכלוסיות המתאוששות מהניצול ההיסטורי.

אבל אותו שינוי יוצר גם סיכונים אקולוגיים. מינים שהסתגלו לסביבה הקשורה בקרח — ובהם נרוואלים, לווייתני קשת וכלבי ים טבעתיים — עלולים לאבד בית גידול ככל שקרח הים נסוג. ריכוזים גדולים של לווייתנים עשויים גם להגביר את הביקוש לטרף המשותף.

הראיות הקיימות תומכות בכך שמדובר בתוצאות אפשריות של שינוי במארג המזון, אך הן אינן קובעות את היקף התחרות ואינן מוכיחות השפעה מסוימת על אוכלוסייתו של כל אחד מהמינים התלויים בקרח.

לא רק “עונת לווייתנים” יוצאת דופן

המסקנה המרכזית היא שמזרח גרינלנד אינו חווה רק עונת לווייתנים חריגה. כמה קווי ראיות מצביעים על מעבר ממערכת חופית קרה הנשלטת בידי קרח למערכת עונתית חמה ופתוחה יותר.

המעבר הזה עשוי ליצור הזדמנויות חדשות למינים ניידים, ובמקביל לצמצם את השטח הזמין לבעלי חיים התלויים בקרח יציב. לכן “טירוף ההאכלה” של הלווייתנים הוא גם מראה מרשימה לשינויי האקלים באזור הארקטי — וגם תזכורת לכך שרווח של קבוצה אחת עשוי לבוא יחד עם טלטלה עבור אחרות.