הישגים טריטוריאליים נקודתיים אינם מעידים על מסלול ברור להשתלטות מלאה על מחוז דונייצק. המכון לחקר המלחמה (ISW) תיעד התקדמות רוסית של 34.67 קמ״ר באזור הטקטי של דוברופיליה ביולי 2026, לאחר אובדן של 2.23 קמ״ר ביוני, והגדיר את לוחות הזמנים הרוסיים להשלמת המערכה הרחבה כ״לא מציאותיים ביותר״.
דיווח נפרד, שהתבסס על ניטור של קבוצת המעקב האוקראינית DeepState, קבע כי הכוחות הרוסיים השתלטו ביולי על 36 קמ״ר בלבד לאורך כל החזית. לפי ההערכה הזו, בקצב הנוכחי רוסיה עלולה שלא לכבוש את כל מחוז דונייצק גם עד 2027.
הנתונים אינם מוכיחים שרוסיה אינה מסוגלת להאיץ את התקדמותה. קצב ההתקפה עשוי להשתנות אם ההגנות האוקראיניות ייחלשו, אם התמיכה מבחוץ תצטמצם או אם מוסקבה תרכז כוחות רבים יותר בגזרה אחת. אבל הם כן מסבירים מדוע היעד לסתיו 2027 נראה בשלב זה כמו שאיפה הנמצאת תחת לחץ — ולא כמו תוצאה בלתי נמנעת.
רוסיה מנסה להימנע מגיוס כלל־ארצי נוסף, שאינו פופולרי מבחינה פוליטית, באמצעות חוזי שירות מתגמלים וגיוס אזורי. המודל הזה נעשה קשה יותר לתחזוקה ככל שהגיוס בהתנדבות מאט והאבידות בחזית נותרות גבוהות. לפי דיווח ב״גרדיאן״, רוסיה מאבדת כ־30 אלף אנשי צוות בחודש וגייסה כ־1.3 מיליון חיילים בחוזה מאז הפלישה המלאה.
הערכות אחרות שצוטטו על ידי ISW מדברות על כ־222,500 נפגעים רוסיים בין ינואר ליולי 2026 — כ־31,785 בחודש בממוצע — לעומת כ־221 אלף מגויסים באותה תקופה. הערכות של אבדות במלחמה שנויות במחלוקת ויש להתייחס אליהן בזהירות, אך הלחץ הכללי ברור: מנגנון הגיוס נדרש גם להחליף אבדות וגם לייצר את הכוחות הדרושים למתקפות חדשות.
על רקע זה הופיעו דיווחים על אפשרות לגיוס לאחר הבחירות או על גיוס שאינו מבוסס על התנדבות. גורמים אוקראיניים אמרו שרוסיה עשויה להכריז על גיוס רחב יותר לאחר הבחירות לפרלמנט, בעוד שמוסקבה הכחישה תוכניות למבצע גיוס חדש.
גיוס כזה עשוי להגדיל את מספר החיילים הזמינים, אך הוא לא ייצור בן־לילה קצינים מנוסים, יחידות מגובשות או כוחות סערה איכותיים. לכן, תוספת כוח אדם תרחיב את האפשרויות של רוסיה — אך לא תפתור את בעיית בניית הכוח שלה.
מצבה הפיננסי של רוסיה הוא מגבלה נוספת על מלחמה שנועדה להימשך עד 2027. מכון קיל לכלכלה עולמית דיווח כי הנכסים הנזילים של קרן העושר הריבונית הרוסית ירדו מ־6.5% מהתמ״ג בתחילת המלחמה ל־1.8% בלבד באפריל 2026. עוד דווח כי הגירעון הפדרלי חצה כבר בשלושת החודשים הראשונים של השנה את היעד השנתי של הממשלה, בעוד שההכנסות מנפט וגז צנחו ב־45% לעומת הרבעון הראשון של השנה הקודמת.
בדיווח נפרד, שהתבסס על נתוני המודיעין האוקראיני, הוערך הגירעון הרוסי בשבעת החודשים הראשונים של 2026 ב־6.46 טריליון רובל, בעוד שהמשאבים הנזילים בקרן העושר הלאומית הצטמצמו ל־3.69 טריליון רובל.
אין פירוש הדבר שרוסיה עומדת להישאר ללא כסף או לנטוש את המלחמה. הקרמלין עדיין יכול לתת עדיפות להוצאות הביטחון, להעלות מסים, ללוות בשוק המקומי ולהעביר את העלויות לחברות, למחוזות ולאזרחים. המסקנה המצומצמת יותר היא שכל שנת מלחמה נוספת מחריפה את הפשרות: הלחץ הפיננסי עלול לפגוע בחוסן, להגביל השקעות באיכות הצבא ולכפות החלטות פוליטיות כואבות — גם בלי להביא לתבוסה צבאית אוטומטית.
המערכה החורפית הבאה צפויה לכוון ליותר מאשר לעמדות צבאיות. מאז סוף 2022 רוסיה תוקפת באופן שיטתי את מערכות החשמל, הגז והחימום של אוקראינה, וגורמת להפסקות חשמל ולשיבושים באספקת חום ומים בתקופות של קור עז.
ההיגיון האסטרטגי הוא כפייתי:
גם תשתיות קריטיות באירופה חשופות ללחץ היברידי. המכון ללימודי ביטחון של האיחוד האירופי הגדיר מתקפות משבשות על תשתיות באיחוד ואת המשך התוקפנות הרוסית כאיומים מרכזיים, ודירג מתקפה היברידית על תשתיות קריטיות בין האיומים הסבירים והמשמעותיים ביותר באירופה.
פעולות כאלה נועדו לבחון את יכולתן של מדינות נאט״ו לזהות את מקור המתקפה, לתאם תגובה ולהרתיע הסלמה — מבלי להעניק למוסקבה עילה להרחיב את המלחמה.
מערכת התקיפות של אוקראינה בעומק השטח הרוסי מספקת דרך לערער את לוח הזמנים של מוסקבה: לפגוע בדלק, בלוגיסטיקה, בהגנה האווירית, במערכות הפיקוד ובייצור הביטחוני. עם זאת, המידע הקיים כאן אינו מספיק כדי למדוד את ההשפעה האסטרטגית העצמאית של התקיפות המדווחות ביולי או לקבוע שהן כבר שינו את כיוון המלחמה.
הערך שלהן תלוי במערכת ההגנה הרחבה יותר — תחמושת זמינה, הגנה אווירית, רחפנים, מודיעין ויכולת להחזיק בקווי ההגנה. פגיעה בתשתיות בעורף חשובה במיוחד כאשר היא מצמצמת את יכולתה של רוסיה לקיים את הפעילות בחזית, ולא רק יוצרת שיבוש זמני.
כישלון רוסי לכבוש את הדונבאס עד סתיו 2027 עשוי להגדיל את הסיכוי למו״מ, משום שהוא יחליש את הטענה של הקרמלין שהזמן פועל באופן מכריע לטובת רוסיה. זו המסקנה המותנית העולה מהדיווחים על הדדליין.
אך כישלון כזה לא יוביל בהכרח להסדר סביר. מוסקבה עשויה במקום זאת:
לכן, ההשפעה הסבירה ביותר של כישלון היעד תהיה שינוי בחישוב המיקוח הרוסי — לא נטישה מיידית של מטרות המלחמה. גם אז, האפשרות להסדר תהיה תלויה במצבה הצבאי של אוקראינה, ביציבות התמיכה של בעלות בריתה ובאמינותו של מנגנון ביטחון לאחר המלחמה.
עד סתיו 2027 עדיין קיים מרחב לשנות את חישוב העלות והתועלת של הקרמלין.
ממשלות אירופה חזרו והדגישו את המשך התמיכה באוקראינה ואת מטרתן להשיג שלום צודק ויציב, בהתאם למשפט הבינלאומי. ערבויות ביטחוניות אמינות וארוכות טווח, מימון לנשק, הגנה אווירית, מודיעין ואימונים יקשה על רוסיה להניח שהפסקת אש תאפשר לה להתחמש מחדש ולתקוף שוב.
הלחץ משמעותי יותר כאשר הוא מכוון להכנסות, לערוצים פיננסיים, לייבוא טכנולוגי, לרשתות ספנות ולשרשראות אספקה של מוצרים דו־שימושיים — כלומר מוצרים שיכולים לשמש גם לצרכים אזרחיים וגם לצרכים צבאיים. האכיפה חשובה לא פחות מהכרזה על מגבלות חדשות: סנקציות שקל לעקוף לא ישנו באופן מהותי את חישובי מוסקבה.
האסטרטגיה הרוסית נשענת במידה מסוימת על ההנחה שהזמן יפלג את תומכי אוקראינה. מנהיגים אירופים הדגישו את חשיבות האחדות המתמשכת, בעוד שבנאט״ו תיארו צבא אוקראיני חזק, מחויבות אירופית וגיבוי אמריקני כמרכיבים מרכזיים של ערבויות ביטחוניות אמינות.
יכולתה של רוסיה לנהל מלחמה ממושכת תלויה לא רק במשאבים המקומיים שלה, אלא גם בגישה לשווקים, לטכנולוגיה ולרשתות אספקה חיצוניות. מאמץ מתואם להגביל סיוע שמשפר את הייצור הצבאי הרוסי יכול לצמצם את אפשרויותיה של מוסקבה, בלי להסתמך על הסיכוי הלא ודאי לקריסה כלכלית פנימית.
לרוסיה עדיין יש יכולת לנהל מלחמה הרסנית עד 2027. עם זאת, היא טרם הוכיחה שיש לה דרך מהירה, בת־קיימא וזולה להשתלט על כל הדונבאס.
הדדליין המדווח חושף אפוא גם שאפתנות וגם פגיעוּת. מוסקבה מהמרת על התשה, גיוס, כפייה באמצעות מתקפות חורף ועל עייפותן של בעלות הברית. אוקראינה ושותפותיה יכולות להפוך את ההימור הזה לפחות משתלם באמצעות שמירה על יכולת למנוע הישגים רוסיים, הגנה על תשתיות אזרחיות, המשך הלחץ הכלכלי והבטחה שכל הפסקת אש עתידית תהיה בטוחה יותר עבור אוקראינה ממחזור נוסף של מתקפה רוסית.
אם היעד ייכשל, הדיפלומטיה עשויה להפוך לסבירה יותר — אך השאלה המכריעה תהיה אם רוסיה תראה במו״מ דרך לפשרה, או כלי נוסף להמשך אותן מטרות באמצעים אחרים.