באיראן המחירים כמעט הוכפלו בתוך שנה — והמזון התייקר הרבה יותר

לפי אחד הדיווחים, האינפלציה החודשית ירדה מ־5.9% ביוני ל־3.1% ביולי. אך גם לאחר ההאטה, קצב של 3.1% בחודש עדיין מצביע על המשך עלייה מהירה במחירים.

המזון התייקר הרבה יותר מהממוצע

הפגיעה הקשה ביותר נרשמה בסעיף המזון. מחירי המזון, המשקאות והטבק עלו ב־128.1% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, לפי דיווחים שהתבססו על נתוני מרכז הסטטיסטיקה האיראני.

לפחות שמונה מתוך עשר קבוצות המזון המרכזיות רשמו עלייה שנתית של יותר מ־100% — כלומר, מחירן יותר מהוכפל בתוך שנה.

ההתייקרויות החריפות ביותר שדווחו היו:

• שמנים ושומנים: 261.5%
• מוצרי חלב וביצים: 147.1%
• בשר אדום, בשר לבן ומוצרי בשר: 145.2%
• לחם ודגנים: 116.7%

לנתונים האלה יש משמעות מיוחדת עבור משפחות בעלות הכנסה נמוכה, משום שמזון תופס חלק גדול יותר מתקציבן. כאשר מוצרי יסוד מתייקרים, אין למשפחה כמעט אפשרות לפצות על כך באמצעות ויתור על הוצאות מותרות בלבד.

הריאל החלש מוסיף לחץ למחירים

איראן נכנסה לתקופה הזו לאחר שנים של סנקציות, בידוד פיננסי והגבלת הגישה למטבע זר. הדיווחים על המשבר הרחב יותר מתארים גם שיבושים הקשורים להסלמה בעימות שבו מעורבות ארצות הברית וישראל, לצד לחצים על מסחר, אספקה ושינוע.

גם הריאל, המטבע האיראני, מעמיק את הבעיה. כאשר הוא נחלש, יבוא מזון, תרופות, חומרי גלם ומוצרים חיוניים אחרים נעשה יקר יותר במונחי המטבע המקומי. לפי נתוני שוק פתוח שצוטטו בדיווחים, ב־20 ביולי נסחר הדולר בכ־1.95 מיליון ריאל — שפל חדש לפי המקור המצוטט.

עם זאת, הנתונים אינם מוכיחים שגורם יחיד אחראי לכל העליות. הסנקציות, התנודות בשער החליפין, השיבושים הקשורים לעימות, ניהול המדיניות הכלכלית ובעיות האספקה פועלים במקביל; אין במידע הקיים סיבה אחת שאפשר לקבוע בוודאות כמקור הבלעדי למשבר.

איך המשבר נראה בתוך סל הקניות

עבור משפחות מעוטות הכנסה, האינפלציה אינה מתבטאת רק בחשבון חודשי גבוה יותר. היא מתורגמת לפחות אפשרויות ולכמויות קטנות יותר. דיווחים מתארים משפחות שמוותרות על בשר, אורז איכותי יותר, מוצרי חלב, שמן בישול ומוצרים מזינים אחרים.

הפער בין ההכנסה למחירים ניכר במוצרי יסוד: עבור עובד שמקבל שכר מינימום לצד תמיכה ממשלתית, קילוגרם אחד של בשר טלה עשוי לעלות כ־10% מההכנסה החודשית, ואילו 10 קילוגרם אורז מקומי עשויים לעלות יותר מחמישית מהכנסה זו.

בדיווחים קודמים נמסר כי מחירי בשר, ביצים ושמן בישול עלו בחלק מהמקרים ביותר מפי שלושה בתוך שנה, בעוד השכר נותר מאחור. גם העלאה מדווחת של 60% בשכר המינימום לא בהכרח החזירה את כוח הקנייה, כאשר מחירי המוצרים החיוניים עלו מהר יותר.

עוני וחובות

כאשר השכר והפנסיות מאבדים מערכם, משפחות נאלצות להסתמך יותר על אשראי או ללוות כסף כדי לרכוש מצרכים בסיסיים. דיווח שציטט סיקור כלכלי באיראן טען שמספר האנשים שמתחת לקו העוני המוחלט עלה מכ־16 מיליון לכ־34 מיליון. מדובר באומדן שדווח במקור, ולא בספירה שאומתה באופן עצמאי בחומר הזמין.

דיווחים אחרים מתארים עובדים שנושאים חובות הולכים וגדלים ומשתמשים באשראי כדי לממן מזון והוצאות יומיומיות. כך נוצר פתרון זמני שמעמיק את הבעיה: המשפחה מצליחה לצרוך היום, אך חלק מההכנסה העתידית כבר משועבד לתשלומים.

האבטלה הסמויה מקשה למדוד את המצוקה

נתוני האבטלה הרשמיים אינם כוללים בהכרח את כל מי שהודר משוק העבודה היציב. אנשים שהפסיקו לחפש עבודה באופן פעיל עשויים להיעלם מחישוב האבטלה המקובל, אף שהם נותרים ללא ביטחון כלכלי. תופעה זו מוכרת כאבטלה סמויה או כאבטלת עובדים מיואשים.

החומר הקיים תומך בכך שקיים פער מדידה כזה, אך אינו מספק נתון ארצי מהימן לגבי היקף האבטלה הסמויה. לכן שיעור אבטלה רשמי מתון יחסית אינו בהכרח מעיד שלמשקי הבית יש עבודה יציבה, מספיק שעות עבודה או הכנסה מספקת.

הסיוע הממשלתי אינו מדביק את קצב ההתייקרות

משקי בית באיראן מקבלים סובסידיות כספיות ותלושי מזון אלקטרוניים, אך לפי הדיווחים שווי הסיוע מסתכם בכמה דולרים בחודש בלבד. כמו כן דווח כי חנויות מסוימות סירבו לקבל את התלושים משום שלא קיבלו החזר מהממשלה, ובדיווחים אחרים נמסר על קיצוצים או השעיות שפגעו בחלק מהזכאים.

אין בחומר הקיים הוכחה לכך שתלושי המזון הושעו באופן גורף. המסקנה הברורה יותר היא שמערך הסיוע היה מוגבל מדי — ובמקרים מסוימים גם לא אמין או קשה למימוש — בתקופה שבה מחירי המזון עלו ביותר מ־100% בתוך שנה.

גם הקמעונאים נמצאים במלכוד

בעלי החנויות חווים את האינפלציה מהצד השני של העסקה. לקוחות מבקשים יותר ויותר לקנות בהקפה או בתשלומים, אך הקמעונאים מסתכנים בהפסד אם המחירים הסיטונאיים יעלו בין מועד המכירה למועד רכישת המלאי הבא.

בדיווחים מאוחרים יותר תוארו גם עסקים איראניים שמקדמים מודלים של קנה עכשיו, שלם אחר כך עבור מוצרים כמו בגדים, טלפונים, מוצרי בית ואפילו נסיעות. הסדרים כאלה עשויים לאפשר ללקוח להשלים רכישה היום, אך הם אינם מוזילים את המוצר — אלא דוחים חלק מהעלות ומעבירים אותה להכנסה העתידית.

מה צפוי למשפחות באיראן?

בטווח המיידי, כוח הקנייה צפוי להמשיך להישחק אלא אם כמה לחצים ייחלשו בו־זמנית: אינפלציית המזון, התנודתיות בריאל, השיבושים הקשורים לעימות, הסנקציות והחולשה של מנגנוני הסיוע.

האטה באינפלציה החודשית לבדה אינה יכולה לבטל את הנזק שכבר נוצר בתקציבי משקי הבית. עבור משפחות רבות, המשמעות עשויה להיות מעבר נוסף למזון זול יותר, ירידה באיכות התזונה, הגדלת ההלוואות ועלייה במספר האנשים שמתחת לקו העוני. עבור הקמעונאים, האתגר הוא להמשיך לשרת לקוחות שאינם יכולים לשלם מיד — מבלי להיחשף לסיכון שמחירי המלאי יזנקו בינתיים.

לכן נתוני תיר אינם רק עוד נתון אינפלציה גבוה. הם מצביעים על כלכלה שבה מחירי המזון הבסיסיים עולים הרבה יותר מהמדד הכללי, בעוד השכר, הפנסיות, הסובסידיות והגישה לעבודה אינם מספקים למשקי הבית רשת ביטחון יציבה.