גם במודל כזה נדרשים ממשל, בקרה, משמעת ביצוע וניהול בעלי עניין. ההבדל הוא שהאחריות מחוברת באופן ישיר יותר לאנשים שבונים ומפעילים את השירות, ולא רק למי שמפקח על המעבר בין שלבים.
מומחי גיוס שצוטטו בדיווחים על המהלך מתארים העדפה לעובדים שיכולים לצמצם העברות בין צוותים ולהגיב ישירות לצורכי המשתמשים והארגון. הדבר מחזק את מעמדם של אנשי טכנולוגיה מעשיים — אך עומק טכני לבדו אינו מספיק.
הצוותים המבוקשים יותר משלבים יכולות הנדסיות או אנליטיות עם שיקול דעת מוצרי, היכרות עם התחום והבנה של סיכונים. עובד שמסוגל רק לכתוב קוד, בלי להבין איזו בעיה יש לפתור, כיצד להפעיל את המערכת באופן מאובטח ואיך למדוד את הצלחתה, אינו מממש לבדו את מלוא הערך של המודל החדש.
הדרישה הזו מתחדדת ככל שארגונים משקיעים בבינה מלאכותית, באבטחת סייבר, בתשתיות ענן, בנתונים ובמוצרים דיגיטליים. פלישיה רומלי מ-Robert Walters אמרה כי מעסיקים צריכים להתאים את מודלי ההפעלה, מבני כוח האדם ומערכי הכישורים שלהם לשינויים בסדרי העדיפויות הטכנולוגיים.
המעבר לבעלות פנימית על מוצרים אינו הכרזה על הפסקת העבודה עם חברות חיצוניות. ג'סמין לאו, שרת המדינה הבכירה לפיתוח דיגיטלי ומידע, אמרה כי GovTech תמשיך לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם ספקים חיצוניים גם כאשר יותר מהבעלות על המוצרים תעבור לתוך הארגון.
האיזון הוא שמשתנה. ארגון יכול להיעזר בספקים עבור מומחיות נקודתית, היקף ביצוע או יכולת אספקה — ובמקביל לשמור בתוכו את היכולת להגדיר סדרי עדיפויות, לקבל החלטות ארכיטקטוניות ולבחון סיכונים ואיכות.
אנוראג גארג מ-Michael Page Singapore תיאר את היכולת הזו כדרך להימנע ממצב שבו הלקוח מיקור-חוץ לא רק את הביצוע, אלא גם את שיקול הדעת. הדבר חשוב במיוחד בטכנולוגיה במגזר הציבורי: הספק יכול להביא קנה מידה ומומחיות, אך הגוף שאחראי לשירות הציבורי עדיין צריך להבין את המערכת שבבעלותו ואת הסיכונים הכרוכים בה.
המהלך זוכה לתשומת לב רבה משום ש-GovTech נמצאת בלב תשתיות הדיגיטל הציבוריות ושאיפות הטכנולוגיה של סינגפור. עם זאת, אגף השירות הציבורי במדינה מסר כי אין מדובר במהלך התארגנות מחדש רחב בכל השירות הציבורי.
לכן, GovTech היא בעיקר מקרה מבחן לאופן שבו ארגון טכנולוגי משנה את הרכב כוח האדם שלו, ולא הוכחה לכך שאותו קיצוץ צפוי מיד בכל משרד ממשלתי. חשיבותה היא בלחצים שהיא ממחישה: גופים שמספקים טכנולוגיה לציבור נדרשים לפעול במהירות, לשמור על אבטחה ולהשוות את יכולותיהם לספקים חיצוניים ולסטנדרטים גלובליים.
גארג אמר כי שאיפותיה של סינגפור בתחום ה-AI והדיגיטל מחייבות ארגונים ציבוריים ופרטיים לבחון את עצמם מול אמות מידה עולמיות. בסביבה כזו, הערך של גוף טכנולוגי אינו נמדד רק ביכולתו לרכוש ולמסור פרויקט, אלא גם ביכולתו לשפר ללא הפסקה את המוצרים והפלטפורמות שהפרויקט יוצר.
המהלך ב-GovTech משתלב בדפוס רחב יותר בתעשיית הטכנולוגיה: צמצום של תפקידים מסוימים לצד המשך השקעה ביכולות שנתפסות כאסטרטגיות. מומחי עבודה אמרו ל-CNA כי התוכנית דומה למאמצי התארגנות מחדש שנראו במקומות אחרים בענף, ובמקביל נמשכת התמקדות בתפקידים טכנולוגיים חדשים.
המשמעות אינה בהכרח קריסה כללית בביקוש. ארגון יכול לתפקד היטב ועדיין לשנות את מבנה כוח האדם שלו אם הוא סבור שהמבנה הקיים איטי מדי, יקר מדי או אינו מתאים לסדרי העדיפויות החדשים. לכן השקעות ב-AI, בסייבר, בענן, בנתונים ובהנדסת מוצר יכולות להימשך גם כאשר פונקציות אחרות מצטמצמות.
כלכלן העבודה וולטר תסיירה אמר כי GovTech מתמודדת עם חלק מהלחצים התחרותיים של חברות טכנולוגיה, משום שניתן להשוות את השירותים שלה לאלה של ספקים חיצוניים. עם זאת, הוא לא ציפה להתארגנות מחדש מיידית באותו קנה מידה בכל יתר חלקי הממשלה. לדבריו, המקרה משקף גם שינוי רחב יותר: התעסוקה נעשית פחות צפויה, אפילו כאשר הביקוש והביצועים הארגוניים נותרים חזקים.
הלקח אינו פשוט “להעסיק יותר מהנדסים” או “לקצץ מנהלים”. מודל מונחה-מוצר מצליח רק כאשר לצוותים יש בעלות ברורה, סטנדרטים טכניים חזקים, אבטחה אמינה וסמכות מספקת לקבל החלטות. הסרת שכבות תיאום בלי להחליף אותן בבעלות רב-תחומית ואחראית עלולה ליצור בלבול במקום מהירות.
עבור אנשי מקצוע, שילוב הכישורים החשוב יותר ויותר כולל:
בסופו של דבר, ההתארגנות מחדש ב-GovTech מסמנת שינוי בשאלה היכן יושבת האחריות. ספקים עדיין חשובים, ותיאום עדיין נחוץ, אך ארגונים רוצים יותר ויותר צוותים פנימיים שמסוגלים להחזיק בבעלות על הטכנולוגיה, על הפשרות המקצועיות ועל התוצאות.