החלק המכונה ״אור עייף״ מציע שפוטונים מאבדים בהדרגה אנרגיה במהלך מסעם בחלל. כך, אובדן האנרגיה אמור להסביר חלק מההיסט לאדום שאנו מודדים בגלקסיות רחוקות, במקום לייחס את כולו להתפשטות היקום. במסגרת הזו, אין צורך בחומר אפל או באנרגיה אפלה .
המודל הצליח להתאים לחלק מהנתונים, ובהם קטלוג הסופרנובות Pantheon+, ואף מציע שהיקום עשוי להיות בן כ־26.7 מיליארד שנה — כמעט פי שניים מהגיל המקובל, כ־13.8 מיליארד שנה .
ניתוח בלתי תלוי שפורסם ב־2026 ב־Monthly Notices of the Royal Astronomical Society מצא שמערכת הפרמטרים של CCC+TL שהותאמה לנתוני סופרנובות מסוג Ia אינה מצליחה לשחזר את מדידות פרמטר האבל, H(z). לעומת זאת, ΛCDM מתאים היטב לשני סוגי הנתונים .
היחס הסטטיסטי בין הסבירות של ΛCDM לזו של CCC+TL בנתוני H(z) היה כ־1.7 × 10⁻¹⁴ — תוצאה שמצביעה על דחייה סטטיסטית חזקה מאוד של התאמת CCC+TL לנתונים האלה . בנוסף, המודל עדיין לא אומת באמצעות מגוון רחב של מדידות קוסמולוגיות בלתי תלויות .
בסוף 2025 פרסם צוות בראשות פרופ׳ יאנג־ווק לי מאוניברסיטת יונסיי בדרום קוריאה מחקר שטען כי סופרנובות מסוג Ia — ה״נרות הסטנדרטיים״ המשמשים למדידת מרחקים קוסמיים — מושפעות מהטיה הקשורה לגיל הכוכב שהתפוצץ .
לפי החוקרים, אם מתקנים את ההטיה הזו, הראיות לכך שהתפשטות היקום מאיצה נחלשות במידה ניכרת. הם הציעו שהיקום עדיין מתפשט, אך ייתכן שכבר עבר לשלב של האטה . הממצא עורר מחדש את השאלה אם אנרגיה אפלה — התופעה שאמורה להניע את התאוצה הקוסמית — אכן קיימת .
ביוני 2026 פרסם צוות בינלאומי בראשות ד״ר פיל ויזמן מאוניברסיטת סאות׳המפטון ניתוח מתוקן ב־Monthly Notices of the Royal Astronomical Society. בצוות היו גם חתני פרס נובל אדם ריס ובריאן שמידט .
החוקרים הצביעו על שתי בעיות מתודולוגיות במחקר של יונסיי: הראשונה הייתה התייחסות לגיל הגלקסיה כאילו הוא זהה לגיל הכוכב שהתפוצץ; השנייה הייתה אי־יישום של תיקוני המסה המקובלים לגלקסיה המארחת .
לאחר תיקון הכיול, הראיות להתפשטות מואצת של היקום נותרו חזקות . כמה כלי תקשורת תיארו זאת כ״מניעת משבר״ בקוסמולוגיה .
עם זאת, התמונה אינה סגורה לחלוטין. ניתוח נפרד של קבוצה בהובלת סוביר סרקר מהמכון ההודי למחקר בסיסי טאטא ומאוניברסיטת אוקספורד ממשיך להטיל ספק בתאוצה גם לאחר תיקוני גיל הכוכבים . למרות זאת, הקונצנזוס המדעי הדומיננטי — ובהם התוצאות הסופיות של סקר האנרגיה האפלה, DES — עדיין תומך בתמונה הסטנדרטית .
מחקר תיאורטי של מרקו קוסטה ועמיתיו, שפורסם ב־Journal of Cosmology and Astroparticle Physics, בדק מה יקרה אם חלקיקי חומר אפל יפעלו זה על זה באמצעות כוח מושך נוסף, מעבר לכבידה .
התוצאה מפתיעה: הכוח הנוסף אכן עשוי לגרום לחלקיקים להתקבץ מהר יותר, אך במקביל לגרום להם להתנהג כאילו המסה הדינמית שלהם פוחתת עם הזמן. כתוצאה מכך, האחיזה הכבידתית שלהם נחלשת — וצמיחתם של מבנים קוסמיים בקנה מידה גדול עשויה להאט .
מדובר במודל תיאורטי בלבד, ללא אישור תצפיתי או ניסויי לכוח אפל כזה . המחקר מציג אפשרות מעניינת לפיזיקה חדשה במגזר האפל, אך אינו מוכיח שחומר אפל באמת פועל כך.
יתרה מכך, השפעת הכוח תלויה בפרטי המודל. בתרחישים מסוימים, דיכוי צמיחת המבנים עשוי להיות קטן בלבד . בינתיים, ΛCDM נותר תואם לנתונים הזמינים על המבנה הקוסמי בקנה מידה גדול.
כל אחד מהמחקרים בוחן שכבה אחרת של ΛCDM:
הרוחב הזה מעיד שהמודל הסטנדרטי אכן נמצא תחת לחץ מדעי מכמה כיוונים. אבל ביקורת מדעית אינה שקולה להחלפה של תיאוריה: חלופה צריכה להסביר מגוון רחב של תצפיות, ולהצליח במבחנים שבהם המודל הקיים כבר נבדק.
בשלב זה, לכל אחת משלוש החלופות יש מכשול ברור. CCC+TL מתקשה לשחזר את נתוני H(z); הטענה שהתפשטות היקום מאטה נפגעה לאחר שהתגלו טעויות בניתוח הסופרנובות; והכוח האפל נותר בגדר השערה שלא נבדקה תצפיתית.
לכן ΛCDM עדיין עומד על כנו — לא רק מכוח ההרגל, אלא משום שהוא ממשיך להתאים למערך רחב של נתונים, בעוד שהחלופות טרם הציגו התאמה מקבילה. במילים אחרות, הוויכוח בקוסמולוגיה רחוק מסיום, אך נכון לעכשיו התמונה הסטנדרטית עדיין מחזיקה מעמד .