דיווחים נוספים ייחסו לארדואן את הטענה שממשלת ישראל נעשתה תלויה במלחמה. מאחר שהניסוח מופיע בדיווחי משנה ולא בתמליל מלא של הריאיון, נכון להציגו כטענה המיוחסת לו — ולא כציטוט שאומת במלואו.
הסיקור הזמין תומך בעמדתו של ארדואן שלפיה חמאס פעל בתום לב ועמד במחויבויותיו במסגרת המאמצים להסדר בעזה, בעוד שישראל המשיכה בפעילות צבאית.
עם זאת, אין בחומרים מספיק מידע כדי לקבוע במדויק כיצד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו או חמאס העריכו באופן רשמי כל סעיף בתוכנית עזה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. גם הפרטים המלאים בנוגע לתיווכו של ג'ארד קושנר או לחששותיו הפרטיים של טראמפ אינם מבוססים כאן במידה מספקת.
דיווח נפרד כן מאשר שקושנר נפגש במצרים עם מנהיגי חמאס בניסיון לקדם את תוכנית טראמפ לעזה — תוכנית שישראל דחתה באותו שלב.
המסר של ארדואן לא התמקד רק בישראל ובעזה. הוא קרא לפתוח מחדש את מצר הורמוז, נתיב שיט אסטרטגי שדרכו עוברת תנועת נפט עולמית, ואמר שטורקיה ואיראן תומכות בהמשך זרימת הנפט דרך המצר. גם בדיווחי אל-ג'זירה הוצגה פתיחת הורמוז מחדש כאחד מהנושאים החשובים עבורו, לצד הדאגה הטורקית מהתקיפות הישראליות בלבנון.
ביחס לסוריה, ארדואן הבטיח תמיכה טורקית ביציבות במדינה ורמז כי הוא מתכנן לבקר בה. לפי הדיווחים, הוא אמר גם שטורקיה לא ת abandon את המדינות השכנות המתמודדות עם הטלטלה האזורית.
העמדה הטורקית הרחבה יותר באה לידי ביטוי גם בדברי בכירים באנקרה, שהדגישו כי הסכם ההגנה ממכה אינו מגדיר את איראן — או כל מדינה אחרת — כאויב משותף.
ההסכם שנחתם בין טורקיה, סעודיה ופקיסטן במכה מבוסס על עיקרון של הגנה קולקטיבית: מתקפה מזוינת על אחת המדינות תיחשב מתקפה על שלושתן.
ארדואן אמר שההסכם אינו מכוון נגד מדינה כלשהי. לדבריו, הוא נועד להעביר מסר של שלום, שגשוג ויציבות, מבוסס על הרתעה משותפת, ופתוח להצטרפותן של מדינות נוספות השותפות למטרות האלה.
לכן ההסכם הוא גם התחייבות ביטחונית וגם איתות דיפלומטי. הניסוח הרשמי שלו הגנתי ואינו מציין את ישראל, איראן או יריבה משותפת אחרת. עם זאת, פרשנים אזוריים בחנו אותו על רקע ההסלמה במזרח התיכון ומדיניותה האזורית של ישראל.
ארדואן אמר שהשתתפות מצרים אפשרית. הוא לא הודיע שמצרים כבר הצטרפה, וגם לא טען שקבלת ההחלטה בקהיר הושלמה. ההסכם פתוח לחברות נוספות, אך הדיווחים שסופקו תומכים בשלב זה רק באפשרות של הצטרפות מצרית בעתיד.
ההבחנה הזו חשובה: נכון לעכשיו, ההסכם מחבר בין שלוש המדינות החתומות בלבד. הצטרפות מצרים תרחיב את המשמעות האזורית של המסגרת רק אם תתקבל החלטה רשמית בנושא. הסיקור תיאר את ההתרחבות כאפשרות עתידית, לא כצעד שכבר הושלם.
הראיות שסופקו אינן מאפשרות לאמת כמה פרטים שנקשרו לריאיון: הניסוח המדויק וההקשר של האזהרה שיוחסה לראש ממשלת ישראל לשעבר נפתלי בנט, שלפיה טורקיה עלולה להיות "היעד הבא" של ישראל; דיווח על בקשת בית משפט באיסטנבול מאינטרפול לעצור את בנימין נתניהו; והעמדה המדויקת של נתניהו ושל חמאס ביחס לכל סעיפי תוכנית טראמפ לעזה.
גם הפרטים על תיווכו של קושנר ועל חששותיו הפרטיים של טראמפ אינם מבוססים דיים בחומר הזמין. המסקנה הנתמכת ביותר מצומצמת יותר: ארדואן הציג את טורקיה כמדינה השואפת לשלום אך מוכנה להגן על עצמה, האשים את ישראל — לפי הערכתו — בהחרפת חוסר היציבות באזור, תמך ביציבות בסוריה ובהימנעות ממלחמה רחבה יותר עם איראן, וקידם את הסכם ממכה כמסגרת פתוחה להרתעה קולקטיבית, שמצרים עשויה להצטרף אליה בעתיד.