שם הקוד התייחס, לפי הדיווח, למספר הגדול של רחפנים קטנים, זולים ודומים זה לזה. הרעיון היה לשגר עד 1,000 רחפנים בלילה אחד, כדי להעמיס על מערכות ההגנה האווירית הרוסיות ולשבש שוב ושוב את התעופה סביב מוסקבה.

היעד המבצעי היה השבתה ממושכת של המרחב האווירי האזרחי בעיר ובסביבתה. גם ללא פגיעה ישירה במסלולים או במבני נמל התעופה, חדירות חוזרות של רחפנים עלולות לגרום לרשויות ולחברות התעופה לעצור או להסיט טיסות בשל הסיכון למטוסים.

לגישה הזו כבר היה תקדים מסוים. נמלי תעופה במוסקבה חוו מגבלות זמניות בעקבות פעילות רחפנים שיוחסה לאוקראינה, כולל שיבושים והסטות טיסות בנמל התעופה שרמטייבו.

כיצד הייתה פועלת מערכת הניווט?

לפי התיאור, הרחפנים לא היו אמורים להיות תלויים בשליטה רציפה של מפעיל אנושי. מערכת הניווט שלהם הייתה אמורה להשוות תמונות בזמן אמת מהמצלמה — למשל של כבישים, מבנים, תוואי שטח ועצמים בולטים אחרים — למפות שהוטענו מראש.

שיטה כזו, המכונה התאמת מפה חזותית, יכולה לסייע לכלי טיס להעריך את מיקומו כאשר ניווט לווייני אינו זמין או כאשר אותות GPS משובשים. בתוכנית המתוארת, הרחפנים היו משתמשים במאפיינים החזותיים כדי לשמור על נתיב ולזהות את אזור היעד גם בתנאים של הפרעות ניווט.

עם זאת, חשוב להדגיש: הפרטים הטכניים הללו לא אומתו באופן עצמאי. הם מתארים רעיון מבצעי שדווח עליו, ולא יכולת אוקראינית שהוכחה בפועל או פעולה שבוצעה.

מדוע חברות התעופה הבינלאומיות היו חלק מרכזי בתוכנית?

המטרה המדווחת הייתה להפוך את הטיסות למוסקבה למסוכנות מדי עבור חברות זרות. לפי התוכנית, שיבושים חוזרים היו עלולים לפגוע במיוחד בנוסעים רוסים אמידים, ובהם מי שנשענים על מסלולים דרך מרכזי תעופה כמו איסטנבול ודובאי.

כך הייתה הפרעה בנמלי התעופה הופכת מכלי לפגיעה פיזית בלבד למנוף לחץ כלכלי ופוליטי. חוסר הוודאות וההשבתות החוזרות היו עלולים להפוך את מוסקבה לעיר פחות מחוברת לעולם ולהטיל עלויות על האליטה הרוסית.

לפי הדיווח, היעד הרחב יותר היה להגביר את הלחץ על פוטין לחזור למשא ומתן על הפסקת אש.

הסיכון למטוסי נוסעים ולחוקי המלחמה

התוכנית עוררה, לפי הדיווח, חששות כבדים אצל זלנסקי. רחפן אוטונומי הפועל בקרבת נמל תעופה עלול להתנגש במטוס נוסעים או לפגוע בו — ובכך לגרום למותם של נוסעים ואנשי צוות. האפשרות שהתקפה כזו תתואר כ"פיראטיות" נמנתה עם החששות שיוחסו להנהגה האוקראינית.

היא העלתה גם שאלה רחבה יותר בנוגע לנשק אוטונומי: האם מערכת שפועלת ללא הטסה אנושית רציפה מסוגלת להבחין באופן אמין בין יעד צבאי לבין מטוס אזרחי, עובדי נמל תעופה ואנשים או עצמים אחרים המוגנים בדין.

The Atlantic הציג את הסיכון כבעיה הומניטרית ומשפטית מרכזית — במיוחד אם התוצאה המעשית של המבצע הייתה איום על התעופה האזרחית, ולא תקיפה של יעד צבאי מוגדר.

מכיוון שהמבצע לא יצא לפועל, אין במידע שסופק כדי לקבוע כיצד היו הרחפנים מתפקדים בשטח או כיצד הייתה נבחנת תקיפה מסוימת לפי המשפט הבינלאומי.

תפקידו של מיכאילו פדורוב והסיבה שהתוכנית נעצרה

The Atlantic זיהה את מיכאילו פדורוב, שכיהן אז כשר ההגנה של אוקראינה, כאדריכל המרכזי של התוכנית. לפי הדיווח, ההכנות נמשכו זמן מה חרף הסתייגויותיו של זלנסקי, אך נעצרו לאחר שפדורוב הודח ביולי במסגרת חילופי גברי בממשלה.

פדורוב היה מזוהה עם המאמצים להרחיב את השימוש האוקראיני ברחפנים בלחימה. דיווחים קודמים תיארו אותו כתומך מרכזי בטכנולוגיה וקישרו אותו להקמת יחידות הרחפנים התוקפים הראשונות של אוקראינה ב־2023.

הדחתו עוררה זעם בקרב ארגוני חברה אזרחית והובילה למחאות של חברי פרלמנט, ובכך הוסיפה ממד פוליטי פנימי למחלוקת. לפי החשבון שהובא בשיח סביב הדיווח, פדורוב אף קרא לקיום בחירות בזמן המלחמה — צעד שהחריף את העימות הפוליטי סביב הנהגת זלנסקי.

עם זאת, המקורות שסופקו אינם מוכיחים שהתוכנית יכולה להתחדש. המסקנה הזהירה ביותר היא שמדובר בהצעה שלא בוצעה, ושמעמדה העתידי נותר לא ברור.

כיצד התוכנית השתלבה במערכה הרחבה יותר?

הרעיון לנמלי התעופה הופיע על רקע החרפה במערכה האוקראינית של תקיפות רחפנים לטווח ארוך בתוך רוסיה. The Atlantic דיווח על פגיעות בתשתיות אנרגיה רוסיות, ובהן בתי זיקוק גדולים, וכן על מחסור בדלק ותורים ארוכים בתחנות דלק באזורים מסוימים.

דיווחים נוספים תיארו תקיפות רחפנים אוקראיניות וסגירות זמניות של נמלי תעופה באזור מוסקבה — נסיבות שמסבירות מדוע שיבוש חוזר של התעופה האזרחית עשוי היה להיתפס בקייב כמנוף לחץ.

אלא שהתגובה הפומבית של ממשלת אוקראינה הייתה סותרת. דוברו של זלנסקי סירב להגיב, בעוד גורם אוקראיני אנונימי אחר הכחיש את קיומה של תוכנית נחיל רחפנים מבוסס AI וכינה אותה "שטות מוחלטת". אותו גורם הודה שאוקראינה מעוניינת להשבית זמנית נמלי תעופה ברוסיה, אך טען כי אין ברשותה נשק ארוך־טווח מדויק ואמין מספיק שיאפשר לפגוע בהם בלי לסכן באופן בלתי מתקבל על הדעת אזרחים.

מה ידוע — ומה עדיין מוטל בספק?

המסקנה שניתן לבסס בזהירות היא ש־The Atlantic דיווח על הצעה אוקראינית נטענת, ולא על מתקפה שהושלמה. בין הפרטים שדווחו אך לא אומתו באופן עצמאי:

• שם הקוד M&Ms.
• האפשרות לשגר עד 1,000 רחפנים בלילה אחד.
• ניווט אוטונומי באמצעות התאמת תמונות מהמצלמה למפות.
• ניסיון לשבש את התעופה האזרחית באזור מוסקבה ולהרתיע חברות תעופה בינלאומיות.
• מטרה רחבה יותר — להגביר את הלחץ על פוטין לחדש את המשא ומתן.
• תפקידו הנטען של פדורוב בפיתוח התוכנית והקשר המדווח בין עצירתה להדחתו.

ההסתייגות המרכזית חשובה במיוחד: המבצע לא בוצע לפי הדיווחים, הפרטים המורכבים ביותר נשענים על מקורות אנונימיים, וגורם אוקראיני הכחיש את עצם קיומו. לכן מדובר בתיאור של רעיון אסטרטגי שדווח עליו — לא בהוכחה שאוקראינה החזיקה בנחיל רחפנים מוכן להפעלה שהיה מסוגל לסגור את נמלי התעופה במוסקבה.

שם הקוד התייחס, לפי הדיווח, למספר הגדול של רחפנים קטנים, זולים ודומים זה לזה. הרעיון היה לשגר עד 1,000 רחפנים בלילה אחד, כדי להעמיס על מערכות ההגנה האווירית הרוסיות ולשבש שוב ושוב את התעופה סביב מוסקבה.

היעד המבצעי היה השבתה ממושכת של המרחב האווירי האזרחי בעיר ובסביבתה. גם ללא פגיעה ישירה במסלולים או במבני נמל התעופה, חדירות חוזרות של רחפנים עלולות לגרום לרשויות ולחברות התעופה לעצור או להסיט טיסות בשל הסיכון למטוסים.

לגישה הזו כבר היה תקדים מסוים. נמלי תעופה במוסקבה חוו מגבלות זמניות בעקבות פעילות רחפנים שיוחסה לאוקראינה, כולל שיבושים והסטות טיסות בנמל התעופה שרמטייבו.

כיצד הייתה פועלת מערכת הניווט?

לפי התיאור, הרחפנים לא היו אמורים להיות תלויים בשליטה רציפה של מפעיל אנושי. מערכת הניווט שלהם הייתה אמורה להשוות תמונות בזמן אמת מהמצלמה — למשל של כבישים, מבנים, תוואי שטח ועצמים בולטים אחרים — למפות שהוטענו מראש.

שיטה כזו, המכונה התאמת מפה חזותית, יכולה לסייע לכלי טיס להעריך את מיקומו כאשר ניווט לווייני אינו זמין או כאשר אותות GPS משובשים. בתוכנית המתוארת, הרחפנים היו משתמשים במאפיינים החזותיים כדי לשמור על נתיב ולזהות את אזור היעד גם בתנאים של הפרעות ניווט.

עם זאת, חשוב להדגיש: הפרטים הטכניים הללו לא אומתו באופן עצמאי. הם מתארים רעיון מבצעי שדווח עליו, ולא יכולת אוקראינית שהוכחה בפועל או פעולה שבוצעה.

מדוע חברות התעופה הבינלאומיות היו חלק מרכזי בתוכנית?

המטרה המדווחת הייתה להפוך את הטיסות למוסקבה למסוכנות מדי עבור חברות זרות. לפי התוכנית, שיבושים חוזרים היו עלולים לפגוע במיוחד בנוסעים רוסים אמידים, ובהם מי שנשענים על מסלולים דרך מרכזי תעופה כמו איסטנבול ודובאי.

כך הייתה הפרעה בנמלי התעופה הופכת מכלי לפגיעה פיזית בלבד למנוף לחץ כלכלי ופוליטי. חוסר הוודאות וההשבתות החוזרות היו עלולים להפוך את מוסקבה לעיר פחות מחוברת לעולם ולהטיל עלויות על האליטה הרוסית.

לפי הדיווח, היעד הרחב יותר היה להגביר את הלחץ על פוטין לחזור למשא ומתן על הפסקת אש.

הסיכון למטוסי נוסעים ולחוקי המלחמה

התוכנית עוררה, לפי הדיווח, חששות כבדים אצל זלנסקי. רחפן אוטונומי הפועל בקרבת נמל תעופה עלול להתנגש במטוס נוסעים או לפגוע בו — ובכך לגרום למותם של נוסעים ואנשי צוות. האפשרות שהתקפה כזו תתואר כ"פיראטיות" נמנתה עם החששות שיוחסו להנהגה האוקראינית.

היא העלתה גם שאלה רחבה יותר בנוגע לנשק אוטונומי: האם מערכת שפועלת ללא הטסה אנושית רציפה מסוגלת להבחין באופן אמין בין יעד צבאי לבין מטוס אזרחי, עובדי נמל תעופה ואנשים או עצמים אחרים המוגנים בדין.

The Atlantic הציג את הסיכון כבעיה הומניטרית ומשפטית מרכזית — במיוחד אם התוצאה המעשית של המבצע הייתה איום על התעופה האזרחית, ולא תקיפה של יעד צבאי מוגדר.

מכיוון שהמבצע לא יצא לפועל, אין במידע שסופק כדי לקבוע כיצד היו הרחפנים מתפקדים בשטח או כיצד הייתה נבחנת תקיפה מסוימת לפי המשפט הבינלאומי.

תפקידו של מיכאילו פדורוב והסיבה שהתוכנית נעצרה

The Atlantic זיהה את מיכאילו פדורוב, שכיהן אז כשר ההגנה של אוקראינה, כאדריכל המרכזי של התוכנית. לפי הדיווח, ההכנות נמשכו זמן מה חרף הסתייגויותיו של זלנסקי, אך נעצרו לאחר שפדורוב הודח ביולי במסגרת חילופי גברי בממשלה.

פדורוב היה מזוהה עם המאמצים להרחיב את השימוש האוקראיני ברחפנים בלחימה. דיווחים קודמים תיארו אותו כתומך מרכזי בטכנולוגיה וקישרו אותו להקמת יחידות הרחפנים התוקפים הראשונות של אוקראינה ב־2023.

הדחתו עוררה זעם בקרב ארגוני חברה אזרחית והובילה למחאות של חברי פרלמנט, ובכך הוסיפה ממד פוליטי פנימי למחלוקת. לפי החשבון שהובא בשיח סביב הדיווח, פדורוב אף קרא לקיום בחירות בזמן המלחמה — צעד שהחריף את העימות הפוליטי סביב הנהגת זלנסקי.

עם זאת, המקורות שסופקו אינם מוכיחים שהתוכנית יכולה להתחדש. המסקנה הזהירה ביותר היא שמדובר בהצעה שלא בוצעה, ושמעמדה העתידי נותר לא ברור.

כיצד התוכנית השתלבה במערכה הרחבה יותר?

הרעיון לנמלי התעופה הופיע על רקע החרפה במערכה האוקראינית של תקיפות רחפנים לטווח ארוך בתוך רוסיה. The Atlantic דיווח על פגיעות בתשתיות אנרגיה רוסיות, ובהן בתי זיקוק גדולים, וכן על מחסור בדלק ותורים ארוכים בתחנות דלק באזורים מסוימים.

דיווחים נוספים תיארו תקיפות רחפנים אוקראיניות וסגירות זמניות של נמלי תעופה באזור מוסקבה — נסיבות שמסבירות מדוע שיבוש חוזר של התעופה האזרחית עשוי היה להיתפס בקייב כמנוף לחץ.

אלא שהתגובה הפומבית של ממשלת אוקראינה הייתה סותרת. דוברו של זלנסקי סירב להגיב, בעוד גורם אוקראיני אנונימי אחר הכחיש את קיומה של תוכנית נחיל רחפנים מבוסס AI וכינה אותה "שטות מוחלטת". אותו גורם הודה שאוקראינה מעוניינת להשבית זמנית נמלי תעופה ברוסיה, אך טען כי אין ברשותה נשק ארוך־טווח מדויק ואמין מספיק שיאפשר לפגוע בהם בלי לסכן באופן בלתי מתקבל על הדעת אזרחים.

מה ידוע — ומה עדיין מוטל בספק?

המסקנה שניתן לבסס בזהירות היא ש־The Atlantic דיווח על הצעה אוקראינית נטענת, ולא על מתקפה שהושלמה. בין הפרטים שדווחו אך לא אומתו באופן עצמאי:

• שם הקוד M&Ms.
• האפשרות לשגר עד 1,000 רחפנים בלילה אחד.
• ניווט אוטונומי באמצעות התאמת תמונות מהמצלמה למפות.
• ניסיון לשבש את התעופה האזרחית באזור מוסקבה ולהרתיע חברות תעופה בינלאומיות.
• מטרה רחבה יותר — להגביר את הלחץ על פוטין לחדש את המשא ומתן.
• תפקידו הנטען של פדורוב בפיתוח התוכנית והקשר המדווח בין עצירתה להדחתו.

ההסתייגות המרכזית חשובה במיוחד: המבצע לא בוצע לפי הדיווחים, הפרטים המורכבים ביותר נשענים על מקורות אנונימיים, וגורם אוקראיני הכחיש את עצם קיומו. לכן מדובר בתיאור של רעיון אסטרטגי שדווח עליו — לא בהוכחה שאוקראינה החזיקה בנחיל רחפנים מוכן להפעלה שהיה מסוגל לסגור את נמלי התעופה במוסקבה.