לפי דיווחים, סאם אלטמן הציג לעובדי OpenAI שלוש דרכים אפשריות להסדיר את פיתוחה של בינה־על: פיקוח בינלאומי, ארגון משותף למעבדות AI מובילות, או מצב שבו מפתחת אחת צוברת כוח שמאפשר לה לחסום את מתחרותיה. על פי הדיווחים, אלטמן נטה לאפשרות של פיקוח בינלאומי ותיאר את התרחיש השלישי כאיום. אלה הוצגו כתרחישים אפשריים — לא כמדיניות ש-OpenAI אימצה.
1
4
6
שלושה תרחישים, שלוש דרכים לפזר כוח
1. גוף פיקוח בינלאומי
האפשרות הראשונה היא להקים גוף בינלאומי בדומה לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), שתפקידו יהיה לקבוע או לאכוף תקני בטיחות בתחום הבינה המלאכותית. לפי הדיווחים, המודל עשוי לכלול פיקוח על מערכות AI מתקדמות, לרבות בדיקות או ביקורות.
1
4
6
עם זאת, הדיווחים הזמינים אינם מציגים תוכנית מלאה לסמכויותיו של גוף כזה. בפרט, אין בהם ביסוס לכל פרט שמקושר לעיתים להצעה — למשל ניטור של משאבי מחשוב וצריכת אנרגיה — או אישור לכך שהדיון הפנימי היה המשך ישיר להצעה מסוימת ממאי 2023.
2. ״תוכנית דמיס״
האפשרות השנייה, שכונתה ״תוכנית דמיס״, היא לרכז מעבדות AI מובילות בארגון בסגנון CERN, או להפעיל אותן תחת גוף משותף. השם מתייחס לדמיס הסביס, העומד בראש Google DeepMind; העיתונאי אמיר אפרתי קשר את הרעיון להצעה מסביבות 2017.
5
23
לפי אחד הדיווחים, הארגון המשותף עשוי לספק מודלים למדינות שישתפו איתו פעולה.
5 בבסיס הרעיון עומדת התנהלות מתואמת תחת בעלות או ממשל משותפים, במקום תחרות בין מעבדות נפרדות.
3. ״תוכנית אליעזר״
התרחיש השלישי נקרא על שם חוקר בטיחות ה-AI אליעזר יודקובסקי. בתיאור שיוחס לדיון של אלטמן, מפתחת אחת משיגה יתרון מכריע באמצעות AI שמשפר את עצמו, ואז משתמשת בכוחה כדי להגביל את הגישה של מתחרות למשאבי מחשוב. התרחיש תואר בביטוי הציורי ״להמיס לכולם את ה-GPU״. לפי הדיווחים, אלטמן דחה את האפשרות הזאת.
3
5
6
מה ההבדל בין התרחיש של יודקובסקי לזה שיוחס לאלטמן?
השם עלול לטשטש את ההבדל בין שתי אפשרויות שונות. לפי דיווחים על כתיבתו של יודקובסקי מ-2022, הוא דן ב״פעולה מכרעת״ של בינה כללית מלאכותית בטוחה, שנועדה למנוע מאחרים לבנות בינה כללית מלאכותית לא בטוחה.
7
10 זה אינו אותו תרחיש כמו חברה שמשתמשת ביתרון שלה כדי להשיג שליטה על מתחרותיה.
דיווח נפרד מוסר שיודקובסקי הבהיר בהמשך שדוגמת ״לשרוף את כל ה-GPU״ לא הייתה הצעה מעשית.
34 המקורות הזמינים אינם כוללים מספיק מהתגובה המלאה שלו כדי לשחזר את כל ההסתייגויות. ההבחנה המרכזית היא בין תרחיש היפותטי שנועד למנוע פיתוח של בינה כללית לא בטוחה, לבין תרחיש שבו מפתחת אחת מונעת מאחרות גישה למשאבי מחשוב.
גם הטענה שעובדי OpenAI פירשו את הכינוי ״תוכנית אליעזר״ כעקיצה כלפי Anthropic אינה מבוססת בדיווחים הזמינים. עצם השימוש בשמו של יודקובסקי אינו מעיד ש-Anthropic תומכת בתרחיש, או שהכינוי כוון כלפי החברה.
השאלה המרכזית: היכן ירוכז הכוח?
שלושת התרחישים נבדלים בשאלה מי יחזיק בכוח: גוף פיקוח בינלאומי, ארגון משותף למעבדות המובילות, או מפתחת אחת דומיננטית. לפי הדיווחים, אלטמן העדיף את האפשרות הראשונה ודחה את השלישית. לכן, הניגוד בין פיקוח מתואם לבין ריכוז שליטה בידיה של חברה אחת הוא המסר הבולט ביותר מהדיון.
1
4
6