בפודקאסט Cheeky Pint טען מנכ״ל OpenAI סם אלטמן ש־AI מקומי משאיר זיכרון DRAM נדיר במחשבים אישיים, שם הוא עשוי לעמוד ללא שימוש, בעוד שמרכזי נתונים בענן יכולים להפעיל אותו בעומס גבוה יותר. הוא כינה את המצב „די נורא” מנקודת מבט של הקצאה עולמית, וציין שהזיכרון מנוצל 5% מהזמן — הערכה שהדיווחים הזמינים אינם מאמתים באופן עצמאי.
2
10
מה אלטמן אמר — ומה השתנה בגרסה הוויראלית
הניסוח שצוטט בדיווחים היה: „מנקודת מבט של הקצאה עולמית, זה די נורא שכולם מחזיקים במחשב שלהם חלק גדול מההיצע המוגבל של DRAM בעולם”.
10 באותה שיחה דווח שאלטמן אמר שהזיכרון מנוצל 5% מהזמן.
2
הביטוי שהופץ ברשת, „הקצאה נוראית של משאבים נדירים”, מסכם את רוח הדברים, אבל הוא פרפרזה ולא הניסוח המצוטט בדיווחים. ההבחנה חשובה: אלטמן העלה בשיחה טענה על אופן ניצול הזיכרון, ולא הציג מדד פורמלי לערך החברתי של מחשבים אישיים.
10
11
הדברים עסקו ב־DRAM שמשמש להרצת מודלי AI מקומית — כלומר, הפעלת מודל במחשב האישי במקום לשלוח בקשות לשרתים של ספק שירות. אין להסיק מהם שלמחשבים אישיים אין צורך בזיכרון RAM, או שאלטמן הציג טיעון גורף נגד תוכנה בקוד פתוח.
3
10
טיעון הניצולת — והמגבלות שלו
ההשוואה של אלטמן נוגעת לניצולת: אם הזיכרון במחסור, הוא הציע, ריכוזו במרכזי נתונים עשוי לאפשר להריץ עליו יותר משימות AI מאשר פיזורו במחשבים שמשתמשים בו רק לסירוגין.
2
10 עם זאת, הקטעים שדווחו אינם מסבירים כיצד חושב נתון ה־5%, ואינם מוכיחים שהוא מייצג את כלל המחשבים האישיים או את השימוש ב־AI מקומי.
ניצולת לבדה גם לא קובעת איזו אפשרות טובה יותר למשתמש מסוים. יש מי שיעדיפו AI מקומי כדי שהעיבוד יישאר במכשיר שלהם — אם התוכנה אכן אינה שולחת את המידע החוצה — או כדי לעבוד בלי להיות תלויים בזמינות של שירות ענן, במגבלות השימוש שלו או בתשלום. אלה שיקולים נפרדים; בדברים שדווחו אלטמן לא השווה בינם לבין השימוש בענן.
גם האינטרס העסקי של OpenAI הוא הקשר רלוונטי: לפי הדיווחים, מרכזי הנתונים של החברה מתחרים על אותם שבבי זיכרון. אין בכך כדי להפריך את טענת הניצולת, אבל זה מסביר מדוע ביקורת של חברת AI בענן על השימוש בזיכרון במחשבים אישיים עוררה תשומת לב.
10
למה אלטמן אמר שה„יד הנעלמה” נכשלת
אלטמן תיאר גם שוק זיכרון שאינו מגיב לביקוש במידה מספקת. בקטע מתמליל הפרק מופיע המשפט „אני חושב שהיד הנעלמה נכשלת כרגע”, ובדיווחים צוטט גם כאומר שייצור זיכרון לא היה בעבר עסק טוב לאורך זמן.
8
28
בדיווח נפרד על דבריו, אלטמן השווה בין השקעות ותשואות של יצרניות בעבר — כ־20 מיליארד דולר שהושקעו כדי להרוויח 19 מיליארד דולר — לבין תחזית שלפיה כל אחת מהן עשויה לייצר כ־100 מיליארד דולר בתזרים מזומנים חופשי בשנה.
1
6
28 אלה דברים שיוחסו לו ותחזית לעתיד, לא הוכחה שכל יצרנית כבר הגיעה לתוצאות האלה. כמו כן, הוצאות הוניות, רווחים ותזרים מזומנים חופשי הם מדדים פיננסיים שונים.
הטענה הרחבה היא שיצרניות לא בהכרח ימהרו להרחיב את כושר הייצור רק מפני שמחירי הזיכרון והביקוש מצד תעשיית ה־AI עולים: ציפיותיהן לגבי משך הזמן שבו התשואות יישארו גבוהות עשויות להשפיע על החלטות השקעה. הקטעים הזמינים אינם מאמתים את כל פרטי ההסבר של אלטמן לגבי השקעה במפעלים, ולכן נכון להתייחס אליו כאל עמדתו על השוק — לא כתמונה מלאה של המחסור.