מה צילמה ג׳סיקה מאייר מתחנת החלל

ג׳סיקה מאייר, אסטרונאוטית של נאס״א וחברה במשלחת 75 לתחנת החלל הבינלאומית, צילמה את צל הירח (האומברה) חוצה את פני כדור הארץ במהלך הליקוי . מנקודת התצפית שלה, כ-262 מייל (כ-422 ק״מ) מעל פני כדור הארץ, היא תיעדה זווית ששום צופה על הקרקע לא יכול היה לראות .

מאייר פרסמה תמונות של הליקוי החלקי כפי שנצפה מהתחנה, ודיווחה שמסלול התחנה איפשר לראות כ-18% כיסוי שמש בשיא . היא צילמה ארבע תמונות באמצעות מצלמת Nikon Z9 ועדשת 800 מחלון במקטע הרוסי של התחנה .

מה הפך את הצילום שלה לנדיר כל כך

• זווית תצפית מסלולית: מגובה 262 מייל, היא צילמה את צל הירח נע על פני כדור הארץ – מראה שאי אפשר לקבל מהקרקע .
• תזמון ומהירות: תחנת החלל מקיפה את כדור הארץ כל 90 דקות בערך. כדי לתפוס את הרגע המדויק שבו הצל עובר מתחת לתחנה נדרשו חישובים בליסטיים מורכבים. במקביל, תחנת החלל צולמה מהקרקע כשהיא חולפת על פני השמש במהירות 8 ק״מ בשנייה .
• השוואה בין-ממדית: הצוות בתחנת החלל תיעד את הליקוי מלמעלה, בזמן שצוותי קרקע תיעדו אותו מלמטה – שילוב נדיר שמאפשר השוואה בין שני העולמות .

איך תיעד ג׳ואל קואוסקי את האירוע מהקרקע

הצלם של נאס״א, ג׳ואל קואוסקי, הציב את עצמו בהודג׳דון, מיין, וצילם את תחנת החלל חולפת על פני השמש בעת ליקוי חלקי . בתצלום, השמש מוסתרת חלקית על ידי עננים והירח, ותחנת החלל נראית כצללית שחורה קטנה שחוצה את דיסקת השמש במהירות 8 ק״מ לשנייה .

צילום מעבר כזה קשה במיוחד: תחנת החלל חוצה את דיסקת השמש בפחות משנייה, והצלם צריך לכוון בדיוק מושלם, תוך התחשבות בהתקדמות הליקוי ובמסלול התחנה . בתצלום של קואוסקי נראית התחנה עם צוות של שבעה אסטרונאוטים: מאייר, אניל מנון, ג׳ק הת׳וויי, האסטרונאוטית של סוכנות החלל האירופית סופי אדנו, והקוסמונאוטים פיוטר דוברוב, אנדריי פדייב ואנה קיקינה מסוכנות החלל הרוסית .

שביל הטוטאליות – המסלול על פני כדור הארץ

שביל הטוטאליות (הרצועה הצרה שבה נראה ליקוי חמה מלא) של ליקוי החמה ב-12 באוגוסט 2026 התקדם כך :

1. צפון סיביר הרחוקה (רוסיה) – הצל נגע לראשונה בכדור הארץ ליד מפרץ חטנגה בחוף הארקטי בסביבות 17:00 UTC .
2. האוקיינוס הארקטי / ליד הקוטב הצפוני – הצל נע צפונה, חלף ליד הקוטב הצפוני .
3. מזרח גרינלנד – השביל חצה את צדו המזרחי של האי .
4. איסלנד – מערב איסלנד חווה ליקוי מלא, למשך כדקה-שתיים .
5. האוקיינוס האטלנטי הצפוני – נקודת הליקוי המקסימלי התרחשה במצר דנמרק, ממערב לאיסלנד, שם נמשך הליקוי המלא עד 2 דקות ו-18 שניות ורוחב הצל היה הגדול ביותר (~294 ק״מ) .
6. צפון ספרד – הטוטאליות חצתה את ספרד ממערב למזרח, עברה בערים לה קורוניה, לאון, סרגוסה ופלמה; הליקוי נראה כ״שקיעת שמש ליקויית״ .
7. צפון מזרח פורטוגל – פינה קטנה של פורטוגל נכללה בשביל .
8. הים התיכון המערבי – הצל התרומם מכדור הארץ בשקיעה .

זה היה ליקוי החמה המלא הראשון שנראה מיבשת אירופה המערבית מאז 1999 .

אירועים שמימיים בולטים שאירעו במקביל

ליקוי החמה ב-12 באוגוסט חפף לשלושה אירועים שמימיים בולטים, כולם באותו תאריך :

• מולד הירח (New Moon) – הליקוי התרחש בדיוק בתאריך מולד הירח – התנאי הכרחי לכל ליקוי חמה .
• שיא מטר המטאורים פרסאידים – מטר הפרסאידים הגיע לשיאו בלילה של 12–13 באוגוסט, שעות ספורות אחרי ליקוי החמה המלא . כיוון שהיה מולד ירח, השמים היו החשוכים ביותר האפשריים – תנאי הצפייה הטובים ביותר מזה עשור, ללא אור ירח שיטשטש את המטאורים החלשים .
• צירוף נדיר – ליקוי חמה מלא ביום ושיא של מטר מטאורים חשוב באותו לילה הוא צירוף מקרים נדיר ומפתיע. מומחים ציינו ששני האירועים אינם קשורים זה לזה מבחינה אסטרונומית – ליקויי חמה מתרחשים כשפעמיים בשנה, והפרסאידים חוזרים מדי שנה באמצע אוגוסט – אך יחד הם יצרו ״יום השמיים המוזר ביותר״ לחובבי אסטרונומיה .

המשמעות: צופים שנמצאו במיקום הנכון יכלו לחזות בליקוי חמה מלא בשקיעה, ואחריו באותו לילה במטר מטאורים פרסאידים בשמים חשוכים – שילוב שלא יחזור באותה צורה שנים רבות .

מה צילמה ג׳סיקה מאייר מתחנת החלל

ג׳סיקה מאייר, אסטרונאוטית של נאס״א וחברה במשלחת 75 לתחנת החלל הבינלאומית, צילמה את צל הירח (האומברה) חוצה את פני כדור הארץ במהלך הליקוי . מנקודת התצפית שלה, כ-262 מייל (כ-422 ק״מ) מעל פני כדור הארץ, היא תיעדה זווית ששום צופה על הקרקע לא יכול היה לראות .

מאייר פרסמה תמונות של הליקוי החלקי כפי שנצפה מהתחנה, ודיווחה שמסלול התחנה איפשר לראות כ-18% כיסוי שמש בשיא . היא צילמה ארבע תמונות באמצעות מצלמת Nikon Z9 ועדשת 800 מחלון במקטע הרוסי של התחנה .

מה הפך את הצילום שלה לנדיר כל כך

• זווית תצפית מסלולית: מגובה 262 מייל, היא צילמה את צל הירח נע על פני כדור הארץ – מראה שאי אפשר לקבל מהקרקע .
• תזמון ומהירות: תחנת החלל מקיפה את כדור הארץ כל 90 דקות בערך. כדי לתפוס את הרגע המדויק שבו הצל עובר מתחת לתחנה נדרשו חישובים בליסטיים מורכבים. במקביל, תחנת החלל צולמה מהקרקע כשהיא חולפת על פני השמש במהירות 8 ק״מ בשנייה .
• השוואה בין-ממדית: הצוות בתחנת החלל תיעד את הליקוי מלמעלה, בזמן שצוותי קרקע תיעדו אותו מלמטה – שילוב נדיר שמאפשר השוואה בין שני העולמות .

איך תיעד ג׳ואל קואוסקי את האירוע מהקרקע

הצלם של נאס״א, ג׳ואל קואוסקי, הציב את עצמו בהודג׳דון, מיין, וצילם את תחנת החלל חולפת על פני השמש בעת ליקוי חלקי . בתצלום, השמש מוסתרת חלקית על ידי עננים והירח, ותחנת החלל נראית כצללית שחורה קטנה שחוצה את דיסקת השמש במהירות 8 ק״מ לשנייה .

צילום מעבר כזה קשה במיוחד: תחנת החלל חוצה את דיסקת השמש בפחות משנייה, והצלם צריך לכוון בדיוק מושלם, תוך התחשבות בהתקדמות הליקוי ובמסלול התחנה . בתצלום של קואוסקי נראית התחנה עם צוות של שבעה אסטרונאוטים: מאייר, אניל מנון, ג׳ק הת׳וויי, האסטרונאוטית של סוכנות החלל האירופית סופי אדנו, והקוסמונאוטים פיוטר דוברוב, אנדריי פדייב ואנה קיקינה מסוכנות החלל הרוסית .

שביל הטוטאליות – המסלול על פני כדור הארץ

שביל הטוטאליות (הרצועה הצרה שבה נראה ליקוי חמה מלא) של ליקוי החמה ב-12 באוגוסט 2026 התקדם כך :

1. צפון סיביר הרחוקה (רוסיה) – הצל נגע לראשונה בכדור הארץ ליד מפרץ חטנגה בחוף הארקטי בסביבות 17:00 UTC .
2. האוקיינוס הארקטי / ליד הקוטב הצפוני – הצל נע צפונה, חלף ליד הקוטב הצפוני .
3. מזרח גרינלנד – השביל חצה את צדו המזרחי של האי .
4. איסלנד – מערב איסלנד חווה ליקוי מלא, למשך כדקה-שתיים .
5. האוקיינוס האטלנטי הצפוני – נקודת הליקוי המקסימלי התרחשה במצר דנמרק, ממערב לאיסלנד, שם נמשך הליקוי המלא עד 2 דקות ו-18 שניות ורוחב הצל היה הגדול ביותר (~294 ק״מ) .
6. צפון ספרד – הטוטאליות חצתה את ספרד ממערב למזרח, עברה בערים לה קורוניה, לאון, סרגוסה ופלמה; הליקוי נראה כ״שקיעת שמש ליקויית״ .
7. צפון מזרח פורטוגל – פינה קטנה של פורטוגל נכללה בשביל .
8. הים התיכון המערבי – הצל התרומם מכדור הארץ בשקיעה .

זה היה ליקוי החמה המלא הראשון שנראה מיבשת אירופה המערבית מאז 1999 .

אירועים שמימיים בולטים שאירעו במקביל

ליקוי החמה ב-12 באוגוסט חפף לשלושה אירועים שמימיים בולטים, כולם באותו תאריך :

• מולד הירח (New Moon) – הליקוי התרחש בדיוק בתאריך מולד הירח – התנאי הכרחי לכל ליקוי חמה .
• שיא מטר המטאורים פרסאידים – מטר הפרסאידים הגיע לשיאו בלילה של 12–13 באוגוסט, שעות ספורות אחרי ליקוי החמה המלא . כיוון שהיה מולד ירח, השמים היו החשוכים ביותר האפשריים – תנאי הצפייה הטובים ביותר מזה עשור, ללא אור ירח שיטשטש את המטאורים החלשים .
• צירוף נדיר – ליקוי חמה מלא ביום ושיא של מטר מטאורים חשוב באותו לילה הוא צירוף מקרים נדיר ומפתיע. מומחים ציינו ששני האירועים אינם קשורים זה לזה מבחינה אסטרונומית – ליקויי חמה מתרחשים כשפעמיים בשנה, והפרסאידים חוזרים מדי שנה באמצע אוגוסט – אך יחד הם יצרו ״יום השמיים המוזר ביותר״ לחובבי אסטרונומיה .

המשמעות: צופים שנמצאו במיקום הנכון יכלו לחזות בליקוי חמה מלא בשקיעה, ואחריו באותו לילה במטר מטאורים פרסאידים בשמים חשוכים – שילוב שלא יחזור באותה צורה שנים רבות .