לגארד מזהירה: אירופה חייבת להתחיל באירופה ולצמוח באירופה

לכן השאלה המרכזית אינה רק אם חברות אירופיות ירכשו כלי AI. השאלה היא אם הן יוכלו להשתמש בהם באופן פרודוקטיבי, לממן את התרחבותן ולצמוח מעבר לגבולות — בלי להיאלץ להעביר את פעילותן למקום אחר.

שני חסמים מרכזיים: שוק מפוצל והון מפוצל

לגארד זיהתה שני מכשולים הקשורים זה בזה. הראשון הוא שהשוק האחיד האירופי אינו משולב מספיק בכל הנוגע לטכנולוגיות דיגיטליות. רגולציה שונה, מערכות משפט נפרדות ודרישות מנהליות לא אחידות מקשות על חברה להציע שירות דיגיטלי ברחבי האיחוד האירופי באותה קלות שבה היא פועלת בשוק לאומי גדול אחד.

המכשול השני הוא הפיצול של שוקי ההון באירופה. מצב זה מגביל את זרימת הון הסיכון לחברות חדשניות, במיוחד כשהן עוברות משלב הסטארט-אפ וזקוקות לסבבי גיוס גדולים יותר, למימון צמיחה או להשקעות הון.

יחד, שני החסמים יוצרים נחיתת צמיחה לחברות אירופיות. חברה מבטיחה עלולה להתקשות להתרחב למדינות שכנות, להשיג מימון בשלבים מתקדמים או לבצע הנפקה יעילה באירופה. החומרים שסופקו בנוגע לדבריה של לגארד אינם כוללים השוואה כמותית מאומתת של שיעורי העתקת פעילות או פערי מימון, ולכן אין להפריז בגודל הנזק המדויק. עם זאת, החשש המדיני ברור: אירופה עשויה לייצר חדשנות — אך לא להשאיר בתחומה מספיק מהחברות ומהערך הכלכלי שנוצרים ממנה.

מדוע מודל הצמיחה האירופי נמצא תחת לחץ

לגארד הציבה את הדיון ב-AI בתוך אבחון רחב יותר של כלכלת אירופה. לדבריה, מודל הצמיחה שלאחר מלחמת העולם השנייה נשען על יסודות שחיזקו זה את זה, וכעת הם נחלשים. בין הלחצים שמפעילים עליו נמצאים ריבוי מגבלות הסחר, עלויות אנרגיה גבוהות יחסית ותחרות תעשייתית מצד סין, שהפכה מאתגרת יותר.

לכן ה-AI חשוב הרבה מעבר לענף הטכנולוגיה. אם חברות אירופיות יטמיעו אותו בייצור, בשירותים ובמחקר, הוא עשוי לתמוך בפריון ולמתן חלק מהכוחות שהופכים את מודל הצמיחה המסורתי, המבוסס במידה רבה על יצוא, לפחות אמין. ה-ECB תיאר גם את המעבר להשקעות בלתי מוחשיות, כגון AI, כגורם שעשוי לרכך את הפגיעה בפעילות בגוש האירו בתקופה של אי-ודאות.

לגארד אינה טוענת שה-AI לבדו יפתור את הבעיות הכלכליות של אירופה. הטענה שלה היא שגודל, פריון ויכולת מקומית חזקה הופכים לחשובים יותר ככל שהתנאים החיצוניים שתמכו בצמיחה האירופית נעשים פחות יציבים.

הביקוש המקומי מספק שכבת חוסן

על רקע האתגרים הללו הצביעה לגארד על הביקוש המקומי כמקור חשוב לחוסן של גוש האירו, וציינה שהצמיחה האחרונה החזיקה מעמד טוב יותר מכפי שהלחצים הרחבים עשויים היו לרמוז.

לחוסן הזה יש משמעות גם עבור ה-AI: הוא מעניק לחברות האירופיות בסיס לקוחות גדול שבו ניתן להטמיע את הטכנולוגיה. אך אוכלוסייה גדולה אינה הופכת אוטומטית לשוק אחד. כדי להפוך ביקוש לקנה מידה אירופי אמיתי, חברות זקוקות לכללים משותפים, למימון נגיש יותר ולפחות חיכוכים בין מדינות.

הדרך של לגארד ל"להתחיל באירופה ולצמוח באירופה"

התגובה המדינית שהציעה לגארד מתמקדת בהפיכת הגודל הקיים של אירופה לשוק מתפקד ומאוחד יותר.

1. להעמיק את השוק האחיד, במיוחד בשירותים דיגיטליים

הצעד הראשון הוא לצמצם חסמים משפטיים ומנהליים שמסבכים פעילות חוצת-גבולות שלא לצורך, במיוחד בתחומים דיגיטליים. המטרה היא לאפשר לחברה לפתח ולמכור מוצר ברחבי אירופה בלי לבנות מחדש את מודל הפעילות שלה עבור כל שוק לאומי בנפרד.

2. ליצור מסגרת תאגידית אופציונלית — "EU Inc."

לגארד תמכה ביצירת צורת התאגדות אירופית אחידה ואופציונלית, המכונה בדרך כלל "EU Inc.". מסגרת כזו תאפשר לחברות לבחור להתאגד ולפעול לפי משטר אירופי אחיד יותר, במקום לנווט בין פסיפס של הסדרים לאומיים.

הרעיון נועד להקל על חברות חדשניות "להתחיל באירופה ולצמוח באירופה": להקים עסק ביבשת, לשרת לקוחות ברחבי האיחוד ולהישאר מעוגנות בו גם כשהן מתרחבות.

3. להשלים את האינטגרציה של שוקי ההון

המרכיב השלישי הוא שילוב עמוק יותר של שוקי ההון האירופיים. שווקים מחוברים יותר יאפשרו לחסכונות מכל רחבי האיחוד לתמוך ביתר קלות בהשקעות הון, בהון סיכון ובמימון בשלבי צמיחה מאוחרים יותר עבור חברות בעלות פוטנציאל התרחבות.

עבור חברות AI, מימון כזה עשוי להיות מכריע. פיתוח מוצרים, גיוס מומחים, בניית תשתיות והתרחבות בינלאומית דורשים הון בהיקף גדול בהרבה מזה הדרוש בשלב ההקמה הראשוני.

המתח בשוקי המניות

האזהרה של לגארד נשמעה גם על רקע ניגוד מורכב בשווקים הציבוריים. גל ה-AI העלה את שווי חברות הטכנולוגיה בעולם לרמות המזכירות את עידן בועת הדוט-קום, ועורר שאלות אם ההתלהבות הנוכחית עלולה להסתיים בתיקון חד.

במקביל, מבנה השווקים באירופה פחות מותאם למימון ולשימור של חברות טכנולוגיה בעלות צמיחה מהירה. כך נוצרת לאירופה בעיה כפולה: עליה ללכוד חלק גדול יותר מההזדמנות שמציע ה-AI, אך גם להימנע מהנחה ששוויי שוק גבוהים לבדם מוכיחים ערך כלכלי יציב לאורך זמן.

השורה התחתונה

לטענתה של לגארד, הבעיה של אירופה בתחום ה-AI אינה מחסור בשאפתנות — ואפילו לא מחסור בהשקעות עסקיות. הבעיה היא חוסר היכולת להפוך שוק גדול אך מפולג לקנה מידה אמיתי.

הנתונים כבר מצביעים על אימוץ גובר ועל השקעות מתוכננות משמעותיות, ובהן כ-9% מכלל ההשקעות שחברות בגוש האירו צפויות להפנות ל-AI ב-2026. אך בלי פחות חסמים בשוק האחיד, אינטגרציה עמוקה יותר של שוקי ההון ומסגרת תאגידית חוצת-גבולות פשוטה יותר כמו "EU Inc.", חברות חדשניות באירופה עלולות להמשיך להיתקל במכשולים שבין המצאה להתרחבות.

המסקנה שלה מעשית לא פחות משהיא טכנולוגית: אירופה צריכה להקל על חברות להתחיל באירופה, לממן את פעילותן באירופה ולצמוח באירופה — לפני שהמהפכה הדיגיטלית השנייה תילכד במקום אחר.