ההתחמשות האירופית עשויה להאיץ את הצמיחה — אך גם להעלות את האינפלציה ואת החוב

ההבחנה חשובה: מכפיל של כמעט אחת מתאר את תגובת התוצר בתקופה מוגדרת. הוא אינו אומר שכל אירו שהממשלה מוציאה יוצר תוספת קבועה לעושר הלאומי. התוצאה תלויה במהירות ההוצאה, במצב הכלכלה, בסוג הציוד שנרכש ובשאלה אם הייצור מתבצע בתוך אירופה או מחוצה לה.

תחזיות מערכת האירו משלבות תמריצים תקציביים הקשורים לביטחון ולתשתיות כמקור תמיכה לצמיחה בגוש האירו, כאשר השפעתם צפויה להצטבר לאורך תקופת התחזית. גם ניתוח מוקדם יותר של ה-ECB העריך כי צעדי ביטחון חדשים יתמכו בצמיחה בשנים 2026–2027, בעוד שהשפעתם הבסיסית על האינפלציה תהיה מוגבלת.

מדוע ה-ECB לא מסתכל רק על סכום ההוצאה

מבחינת הבנק המרכזי, השאלה אינה רק כמה כסף הממשלות הכריזו שיוציאו, אלא כיצד ההוצאה תשפיע בפועל על הביקוש, על ההיצע ועל התמשכות האינפלציה.

עלייה הדרגתית בהוצאות הביטחון עשויה להיספג עם השפעה מוגבלת על המחירים, אם חברות יצליחו להרחיב את הייצור ועובדים יוכלו לעבור לענפים שבהם נוצר ביקוש חדש. לעומת זאת, גל רכש פתאומי עלול לחשוף מחסור במהנדסים, בעובדים מיומנים, בחומרים ייעודיים ובתשומות תעשייתיות.

מכאן נובעים שני ערוצים מרכזיים למדיניות המוניטרית:

• ערוץ הביקוש: הוצאה ציבורית חזקה יותר תומכת בתוצר ועלולה להפחית את הצורך במדיניות ריבית מרחיבה במיוחד.
• ערוץ כושר הייצור: מחסור מתמשך ולחצי שכר ומחירים עלולים להפוך את האינפלציה לעמידה יותר, ולדרוש מדיניות מוניטרית הדוקה יותר מכפי שהייתה נדרשת אחרת.

המודלים של ה-ECB מצביעים על השפעה חיובית על התוצר ועלייה ממוצעת מתונה בלבד באינפלציה בתרחישים שנבדקו, אך גם על אי-ודאות משמעותית. לכן הבנק לא יכול להגיב באופן מכני להכרזה על יעד הוצאות ביטחון; עליו לבחון את קצב התשלומים בפועל, את צווארי הבקבוק ואת נתוני האינפלציה והשכר.

ההשלכות התקציביות לא יהיו זהות בכל אירופה

אותה תוכנית ביטחון עשויה להפעיל לחץ שונה לחלוטין על מדינות שונות. ממשלות בעלות תקציבים איתנים יכולות להגדיל את ההוצאה בלי לפגוע מיד בסדרי עדיפויות אחרים. מדינות בעלות חוב גבוה או מרחב תקציבי מצומצם ניצבות בפני בחירה קשה יותר בין ביטחון, השקעות אזרחיות, שירותים ציבוריים ויציבות החוב.

בתרחיש שנבחן ב-ECB, הוצאות הביטחון עולות מכ-2% מהתמ״ג ל-3.5% עד 2029 — מהלך המקביל להתרחבות תקציבית של כ-1.8% מהתמ״ג עד אותה שנה. מדובר בהנחה ברמת גוש האירו, ולא בתחזית שלפיה כל מדינה תצעד באותו קצב או תתמודד עם אותן השלכות.

גם דרך המימון משנה את אופן העברת הזעזוע לכלכלה:

• מימון באמצעות גירעון עשוי לספק דחיפה חזקה יותר לביקוש בטווח המיידי, אך מגדיל את היקף ההלוואות ואת תשלומי הריבית העתידיים.
• מימון באמצעות מיסים עשוי למתן את התוספת נטו לביקוש, משום שהוא מפחית את כוח הקנייה של משקי הבית או החברות.
• מימון אירופי משותף יכול לחלק את העלויות בין המדינות ולהקל על רכש מתואם, במיוחד כאשר היכולת התקציבית הלאומית אינה אחידה.

אלה מנגנונים כלכליים, לא הבטחות. השפעתם תלויה בעיתוי התשלומים, באמינות התוכניות הפיסקליות ובתגובת השווקים הפיננסיים.

היכן מיוצר הציוד יקבע כמה אירופה תרוויח

ההשפעה המקומית של הוצאות הביטחון גדולה יותר כאשר חברות אירופיות מספקות את הציוד והשירותים. סקירת היציבות הפיננסית של ה-ECB מציינת כי רכש של ציוד ביטחוני מתוך האיחוד האירופי יניב מכפיל תקציבי גבוה יותר.

לעומת זאת, רכש מספקים מחוץ לאירופה מפנה חלק מהביקוש אל מעבר לגבולות היבשת. לרכש כזה עדיין עשוי להיות ערך ביטחוני, אך הוא מצמצם את הדחיפה המיידית לייצור האירופי ואת האפשרות לבנות יכולת תעשייתית מקומית.

רכש משותף, מערכות תואמות והרחבת הייצור האירופי עשויים לכן לשפר גם את התועלת האסטרטגית וגם את התשואה הכלכלית. עם זאת, התועלת אינה אוטומטית: היא תלויה ביכולת להימנע מכפילויות, להשקיע ביעילות ולהרחיב את כושר הייצור במהירות מספקת.

הפוטנציאל לטווח הארוך קיים — אך אינו מובטח

מחקר ופיתוח בתחום הביטחון עשויים להניב יתרונות רחבים יותר כאשר טכנולוגיות חדשות עוברות לשימושים אזרחיים. ה-ECB הדגיש גם את היקף צורכי המימון הציבורי הנדרשים במקביל לביטחון, למעבר הירוק ולמעבר הדיגיטלי של אירופה.

אך אין לראות בזליגות הטכנולוגיות תשואה מובטחת על הוצאות צבאיות. הן תלויות באיכות הרכש, בהפצת הידע המחקרי, באימוץ הטכנולוגיות על ידי המגזר הפרטי ובשאלה אם השקעות הביטחון משלימות השקעות אזרחיות יצרניות — או דוחקות אותן.

השורה התחתונה

המסר של ה-ECB הוא אופטימיות מותנית. ההתחמשות האירופית עשויה לתמוך בתוצר של גוש האירו, והמודלים מציבים את מכפיל הוצאות הממשלה הממוצע לשנתיים קרוב לאחת. אך התוצאה תהיה פחות חיובית אם ההוצאה תגדל מהר יותר מכושר הייצור, אם חלק גדול מדי מהרכש יופנה לספקים מחוץ לאירופה, או אם לחץ החוב במדינות מסוימות יגביל השקעות בתחומים אחרים.

מבחינת המדיניות המוניטרית, המשתנים החשובים הם קצב ההוצאה, הרכבה והמעבר שלה למחירים ולשכר. מבחינת הממשלות, האתגר הוא לחזק את הביטחון בלי להפוך תגובה נחוצה למציאות אסטרטגית חדשה לזעזוע ביקושים בלתי מנוהל — או למקור נוסף להעמקת הפערים הפיסקליים באירופה.