BRICS מגדיר את מס הפחמן האירופי כ״פרוטקציוניסטי״ — והעימות המסחרי מתחמם

איך עובד ה-CBAM מ-2026?

המשטר הקבוע של CBAM החל ב-1 בינואר 2026, לאחר תקופת מעבר שבה יבואנים נדרשו לדווח על הפליטות הגלומות במוצרים — אך לא לרכוש ולהחזיר תעודות פחמן.

בשלב הראשון המנגנון חל על:

• מלט;
• ברזל ופלדה;
• אלומיניום;
• דשנים;
• חשמל;
• מימן;

וכן על חומרי מוצא ומוצרים במורד שרשרת הייצור שנכללים בהיקף שנקבע.

יבואנים שמכניסים לאיחוד האירופי יותר מ-50 טונות של סחורות הכלולות ב-CBAM נדרשים להגיש בקשה למעמד של מצהיר CBAM מורשה. לאחר מכן הם רוכשים תעודות הקשורות לכמות הפליטות שנפלטה במהלך ייצור הסחורה המיובאת.

מטרת התעודות היא לשקף את עלות הפחמן שמשלמים יצרנים מקבילים באיחוד האירופי במסגרת מערכת הסחר בפליטות — EU ETS. אם במדינת המקור כבר שולם מחיר פחמן מוכר, ניתן להביא אותו בחשבון ולצמצם את החיוב.

הנציבות האירופית פרסמה מחיר של 75.36 אירו לטונה של CO₂ ברבעון הראשון של 2026 ו-75.28 אירו ברבעון השני. עם זאת, המחיר הזה אינו קובע לבדו את החשבון הסופי של היבואן: החיוב תלוי גם בפליטות המאומתות, במדדי הייחוס של המוצר, במקדם היישום הרלוונטי ובמחיר פחמן שכבר שולם במדינת המקור.

מדוע הפלדה והאלומיניום חשופים במיוחד?

פלדה ואלומיניום הם מוצרים עתירי פליטות שנכללים ישירות במנגנון. היצואנים מתמודדים לכן עם שתי עלויות מקבילות: עלות אפשרית של תעודות CBAM, והנטל המנהלי הכרוך במדידה, באימות ובתיעוד של הפליטות הגלומות במוצר.

כאשר אין נתונים אמינים או מאומתים, יבואנים עשויים להידרש להסתמך על ערכי ברירת מחדל של האיחוד האירופי. מצב כזה עלול להגדיל את אי-הוודאות עבור יצרנים וסוחרים.

ההשפעה משמעותית במיוחד עבור יצואניות גדולות כמו הודו, סין ודרום אפריקה, שמייצאות לאירופה מוצרי מתכת עתירי פחמן. הערכת מדיניות שצוטטה בחומר שסופק מעריכה כי CBAM עלול להשפיע על יצוא ממדינות מתפתחות בהיקף של כ-16 מיליארד דולר בשנה, אך אין מדובר באומדן ייחודי לשלוש המדינות הללו.

ההשפעה הכספית צפויה לגדול בהדרגה, במקביל לצמצום ההקצאות החינמיות ליצרנים באיחוד האירופי במסגרת EU ETS. לפי הבנק העולמי, מקדם ההקצאה החינמית שנותר עבור ענפי CBAM עומד על 97.5% ב-2026, 95% ב-2027, 90% ב-2028, 77.5% ב-2029 ו-51.5% ב-2030. ככל שההגנה החינמית מצטמצמת, חלק גדול יותר מעלות הפחמן משתקף בחיובי CBAM.

כמה כסף עשוי ה-CBAM להכניס עד 2030?

אין כיום תחזית אחת מוסכמת ואמינה להכנסות בשנת 2030. ההערכות תלויות במחיר הפחמן, בהיקף היבוא, בעוצמת הפליטות, בקצב ביטול ההקצאות החינמיות ובשאלה אם האיחוד האירופי ירחיב את רשימת המוצרים שעליהם חל המנגנון.

בין ההערכות שפורסמו ניתן למצוא כ-1.5 מיליארד אירו בשנה החל מ-2028, כ-2.1 מיליארד אירו בשנה לפי הערכה אחרת, וטווח של 5–9 מיליארד אירו ב-2030 תחת היקף המוצרים הנוכחי. הערכה מוקדמת יותר, שהתבססה על נתונים הקשורים לנציבות האירופית, דיברה על הכנסות פוטנציאליות של 9.1 מיליארד אירו ב-2030 בתרחיש רחב יותר.

הטווח הרחב חשוב: הוא ממחיש מדוע כותרת המציגה מספר יחיד עלולה להטעות, במיוחד בתקופה שבה המנגנון עדיין מיושם בהדרגה והיקפו העתידי עשוי להשפיע על התחזיות.

מדוע BRICS מתנגד ליעד של ההכנסות?

הביקורת של BRICS אינה מתמקדת רק בעלות הנוספת שעלולה להיות מוטלת על יצואנים. היא נוגעת גם לשאלה מי מקבל את הכסף. חומרי הפרלמנט האירופי מציינים שהכנסות CBAM מיועדות להיכלל בתקציב האיחוד, בעוד ניתוחים אחרים מתארים שימושים הקשורים לסדרי עדיפויות תקציביים ואקלימיים ברמת האיחוד.

מדינות BRICS טוענות כי הכספים שנגבים מיצואנים במדינות מתפתחות צריכים לסייע במימון הפחתת פליטות, שדרוג תעשייתי והסתגלות לשינויי האקלים במדינות שנפגעות מהמנגנון. דרישה זו משתלבת בקריאה הרחבה יותר של שרי הגוש להגדיל את מימון האקלים למדינות מתפתחות.

כאן נמצא מוקד המתח הפוליטי: האיחוד האירופי מציג את CBAM ככלי למניעת דליפת פחמן — העברת ייצור למדינות עם כללי אקלים מקלים יותר — וכדרך להשוות בין יבוא לבין ייצור מקומי. BRICS רואה בו אמצעי סחר חד-צדדי, שהנטל הכספי שלו נופל באופן לא שוויוני על יצרנים שמחוץ לאירופה.

האם הסכסוך עלול להגיע ל-WTO?

גינוי דיפלומטי אינו שווה להליך משפטי ב-WTO. כדי לפתוח סכסוך רשמי, מדינה חברה צריכה בדרך כלל לבקש התייעצויות. אם אלה לא יפתרו את המחלוקת, היא יכולה לבקש הקמת פאנל שיבחן את הטענות.

הסוגיות המשפטיות עשויות לכלול את השאלה אם CBAM מפלה מוצרים מיובאים או שיטות ייצור זרות, אם היחס למוצרים אירופיים ולמוצרים מיובאים שקול, ואם האיחוד יכול להגן על המנגנון באמצעות החריגים הסביבתיים של ההסכם הכללי בדבר מכסים וסחר — GATT.

ההגנה הצפויה של האיחוד תתבסס על כך ש-CBAM נועד לשקף את מחיר הפחמן המקומי של האיחוד ולא להטיל מכס שרירותי. האיחוד יוכל להצביע גם על האפשרות להכיר במחיר פחמן ששולם במדינת הייצור. השאלה המרכזית תהיה אם מאפיינים אלה מספיקים כדי להתגבר על טענות לאפליה, על נטל הדיווח ועל אופן הטיפול ביצרנים זרים.

המידע הזמין מצביע על כך שדרום אפריקה אותתה על עניין בהגשת תלונה, וכי הודו, סין וברזיל העלו חששות משפטיים או חששות הנוגעים להוגנות המנגנון. עם זאת, אין בו הוכחה שסין הגישה סכסוך ספציפי נגד CBAM ב-WTO, וגם לא שהוגש הליך מתואם מטעם BRICS.

מה צפוי לקרות עכשיו?

העימות עשוי להחריף ככל שהחלק החייב בתשלום מתוך הפליטות הגלומות יגדל, וככל שהיצואנים יצברו ניסיון עם דרישות המדידה והדיווח. הסכמי סחר, משא ומתן וקשרים בילטרליים בין האיחוד האירופי למדינות BRICS עשויים לספק ערוצים להתייעצות, לשיתוף פעולה טכני או להתאמות — אך הם אינם מונעים אוטומטית פנייה ל-WTO.

המסקנה הזהירה ביותר אינה שמלחמת סחר סביב CBAM כבר עומדת לפרוץ. מה שניתן לקבוע הוא ש-BRICS גיבש חזית פוליטית חזקה נגד הגישה האירופית, שהלחץ הכלכלי צפוי לגדול עם יישום המנגנון, ושהליך משפטי רשמי הוא אפשרי. לעומת זאת, תיק מתואם של BRICS ב-WTO ותלונה סינית שהושלמה נגד CBAM אינם מאומתים במידע הזמין.