אזהרת הליבה שלו הייתה שמעורבות ישירה של הנציבות תייצר בדיוק את התוצאה שהחבילה מתיימרת לתקן – קבלת החלטות איטית וביורוקרטית. ״אנחנו צריכים להימנע מהסיכון של סרבול יתר וביורוקרטיה, תוך הסתמכות על מומחיות המגזר הפרטי,״ כתב פוקה .

גם קבוצת התעשייה DIGITALEUROPE השמיעה אזעקה דומה, כשהיא דוגלת בקיצור זמני האישור לפרויקטים אסטרטגיים לפחות משבעה חודשים ובפישוט המסגרת הרגולטורית הכוללת כדי למזער את עלויות הציות לחברות השבבים .

איזו גישה חלופית הוא הציע?

ההצעה הנגדית של פוקה הייתה פשוטה: תהליך המובל על ידי התעשייה, מלמטה למעלה, שבו חברות מציעות פרויקטים על סמך ביקוש בשוק ולא על סמך הכוונה פוליטית. הוא שיבח את יוזמות הביקוש של הנציבות עצמה – במיוחד את ״מאיצי הביקוש״ (Demand Accelerators) החדשים שמקשרים בין יצרני שבבים לקונים באמצעות הסכמי רכישה – ואת מינויו של ג׳ים הגמן סנאבה לשליח המיוחד לריבונות טכנולוגית .

עמדה זו מהדהדת משוב מהתעשייה שהגיע מ-SEMI Europe ומקואליציה רחבה יותר של חברות שבבים באיחוד האירופי, שקראה למעבר ״מגישה מונעת-היצע לאסטרטגיה ארוכת טווח שנותנת מענה לביקוש בפועל בשוק״ . דו״ח תעשייתי משותף ממרץ 2026 הרחיק לכת וקרא לאיחוד האירופי לספק מסגרת שבה ״תעשיות משתמשי הקצה ומתכנני/יצרני השבבים יניעו את תכנוני המערכות באופן דו-צדדי או רב-צדדי״ במקום לקבל הכוונה מבריסל .

שנה של ביקורת רגולטורית

ההתנגדות של פוקה ב-5 ביוני אינה תלונה מבודדת. היא ממשיכה דפוס עקבי של ביקורת שהוא מותח על רגולטורים באיחוד האירופי מאז 2025:

• חוק ה-AI (מאי 2026): בראיון ל-Politico, פוקה תמצת את תסכולו בצורה בלתי נשכחת: ״לא התחלנו לרוץ, אפילו לא התחלנו ללכת, וכבר היו מולנו כל המכשולים שמונעים מאיתנו לצעוד את הצעד הראשון.״ הוא טען שהאיחוד האירופי אישר את ספר החוקים שלו ל-AI עוד לפני שלגוש הייתה תעשיית AI משמעותית .
• רגולציית יתר שמבריחה חברות (מאי 2026): הוא הזהיר כי כללים מגבילים של האיחוד האירופי מנותקים מצרכי התעשייה, ומסתכנים בבריחת חברות טכנולוגיה מהאזור .
• עיכובים בחוק השבבים 1.0 (מאי 2026): במאמר דעה שכתב יחד עם שישה מנכ״לי טכנולוגיה אירופיים נוספים, פוקה כתב כי ״יותר משלוש שנים לאחר 'חוק השבבים', אנחנו עדיין ממתינים להשפעתו״ .

בכל ההתערבויות הללו, הטיעון המרכזי של פוקה נותר זהה: האינסטינקט של אירופה להסדיר קודם – בתחום ה-AI, השבבים, או הריבונות הטכנולוגית – שוחק את התחרותיות שלה. הוא רוצה שבריסל תהיה גורם מאפשר של חדשנות שמובלת על ידי התעשייה, ולא הבמאי שלה.

מה יש בחבילת הריבונות הטכנולוגית האירופית?

החבילה, שהוצעה על ידי הנציבות ב-3 ביוני 2026, שואפת לחזק את מעמדו של האיחוד האירופי בתחומי השבבים, הבינה המלאכותית, מחשוב הענן והקוד הפתוח באמצעות ארבעה רכיבים עיקריים :

1. חוק השבבים 2.0: בניית יכולת ייצור שבבים מתקדמת, קישור בין היצע לביקוש, ותמיכה בהשקעות רחבות היקף. חוק זה יבטל ויחליף את חוק השבבים המקורי מ-2023.
2. חוק פיתוח הענן וה-AI: תמיכה במחקר ובפריסה מסחרית של יכולת מחשוב ענן ובינה מלאכותית.
3. אסטרטגיית קוד פתוח: תוכנית בהיקף של 2 מיליארד אירו לשבע שנים לטיפוח אקוסיסטם אירופי של קוד פתוח.
4. מפת דרכים ל-AI ואנרגיה: התאמת הצמיחה של תשתיות ה-AI ליעדי קיימות אנרגטית.

חוק השבבים 2.0 מציג מספר הוראות מעשיות: הגבלת זמן האישור לפרויקטים אסטרטגיים ל-12 חודשים, ״אתגרים גדולים״ (Grand Challenges) עבור סוגי שבבים קריטיים לאיחוד האירופי כמו מעבדי AI, ומפעל היציקה (foundry) הפתוח הראשון באיחוד האירופי לייצור בתת-3 ננומטר עם ייצור פיילוט המתוכנן ל-2030–2033 .

תג מחיר והמשך התהליך

הנציבות קבעה את היקף ההשקעה הכולל שלדעתה אירופה צריכה לגייס :

נתונים אלו אינם הקצאות מתקציב האיחוד האירופי – הרוב חייב להגיע מהון פרטי, כאשר כספים ציבוריים מתוכניות כמו Horizon Europe, קרן התחרותיות האירופית העתידית ותוכניות לאומיות משמשים כזרז .

השלבים הבאים: החבילה עוברת כעת למשא ומתן בפרלמנט האירופי ובמועצת האיחוד האירופי. בהתחשב בכך שחוק השבבים 2.0 בנוי כרגולציה שנועדה לבטל את החוק מ-2023, הוא דורש את אישור המחוקקים . קבוצות תעשייה כבר פועלות במרץ: קואליציה המייצגת את כל 27 המדינות החברות דחפה בעבר למיקוד חד יותר מעבר ליעד המקורי של 20% נתח שוק, ו-DIGITALEUROPE קראה לאיגום מימון מהאיחוד, מהמדינות ומהמגזר הפרטי כדי לגייס 200 מיליארד אירו להשקעות בשבבים עד 2035 .

אזהרתו הפומבית של פוקה מבטיחה שהוויכוח על השאלה מי שולט בבחירת הפרויקטים – התעשייה או בריסל – הולך להיות סוער ככל שהמשא ומתן יתקדם.

אזהרת הליבה שלו הייתה שמעורבות ישירה של הנציבות תייצר בדיוק את התוצאה שהחבילה מתיימרת לתקן – קבלת החלטות איטית וביורוקרטית. ״אנחנו צריכים להימנע מהסיכון של סרבול יתר וביורוקרטיה, תוך הסתמכות על מומחיות המגזר הפרטי,״ כתב פוקה .

גם קבוצת התעשייה DIGITALEUROPE השמיעה אזעקה דומה, כשהיא דוגלת בקיצור זמני האישור לפרויקטים אסטרטגיים לפחות משבעה חודשים ובפישוט המסגרת הרגולטורית הכוללת כדי למזער את עלויות הציות לחברות השבבים .

איזו גישה חלופית הוא הציע?

ההצעה הנגדית של פוקה הייתה פשוטה: תהליך המובל על ידי התעשייה, מלמטה למעלה, שבו חברות מציעות פרויקטים על סמך ביקוש בשוק ולא על סמך הכוונה פוליטית. הוא שיבח את יוזמות הביקוש של הנציבות עצמה – במיוחד את ״מאיצי הביקוש״ (Demand Accelerators) החדשים שמקשרים בין יצרני שבבים לקונים באמצעות הסכמי רכישה – ואת מינויו של ג׳ים הגמן סנאבה לשליח המיוחד לריבונות טכנולוגית .

עמדה זו מהדהדת משוב מהתעשייה שהגיע מ-SEMI Europe ומקואליציה רחבה יותר של חברות שבבים באיחוד האירופי, שקראה למעבר ״מגישה מונעת-היצע לאסטרטגיה ארוכת טווח שנותנת מענה לביקוש בפועל בשוק״ . דו״ח תעשייתי משותף ממרץ 2026 הרחיק לכת וקרא לאיחוד האירופי לספק מסגרת שבה ״תעשיות משתמשי הקצה ומתכנני/יצרני השבבים יניעו את תכנוני המערכות באופן דו-צדדי או רב-צדדי״ במקום לקבל הכוונה מבריסל .

שנה של ביקורת רגולטורית

ההתנגדות של פוקה ב-5 ביוני אינה תלונה מבודדת. היא ממשיכה דפוס עקבי של ביקורת שהוא מותח על רגולטורים באיחוד האירופי מאז 2025:

• חוק ה-AI (מאי 2026): בראיון ל-Politico, פוקה תמצת את תסכולו בצורה בלתי נשכחת: ״לא התחלנו לרוץ, אפילו לא התחלנו ללכת, וכבר היו מולנו כל המכשולים שמונעים מאיתנו לצעוד את הצעד הראשון.״ הוא טען שהאיחוד האירופי אישר את ספר החוקים שלו ל-AI עוד לפני שלגוש הייתה תעשיית AI משמעותית .
• רגולציית יתר שמבריחה חברות (מאי 2026): הוא הזהיר כי כללים מגבילים של האיחוד האירופי מנותקים מצרכי התעשייה, ומסתכנים בבריחת חברות טכנולוגיה מהאזור .
• עיכובים בחוק השבבים 1.0 (מאי 2026): במאמר דעה שכתב יחד עם שישה מנכ״לי טכנולוגיה אירופיים נוספים, פוקה כתב כי ״יותר משלוש שנים לאחר 'חוק השבבים', אנחנו עדיין ממתינים להשפעתו״ .

בכל ההתערבויות הללו, הטיעון המרכזי של פוקה נותר זהה: האינסטינקט של אירופה להסדיר קודם – בתחום ה-AI, השבבים, או הריבונות הטכנולוגית – שוחק את התחרותיות שלה. הוא רוצה שבריסל תהיה גורם מאפשר של חדשנות שמובלת על ידי התעשייה, ולא הבמאי שלה.

מה יש בחבילת הריבונות הטכנולוגית האירופית?

החבילה, שהוצעה על ידי הנציבות ב-3 ביוני 2026, שואפת לחזק את מעמדו של האיחוד האירופי בתחומי השבבים, הבינה המלאכותית, מחשוב הענן והקוד הפתוח באמצעות ארבעה רכיבים עיקריים :

1. חוק השבבים 2.0: בניית יכולת ייצור שבבים מתקדמת, קישור בין היצע לביקוש, ותמיכה בהשקעות רחבות היקף. חוק זה יבטל ויחליף את חוק השבבים המקורי מ-2023.
2. חוק פיתוח הענן וה-AI: תמיכה במחקר ובפריסה מסחרית של יכולת מחשוב ענן ובינה מלאכותית.
3. אסטרטגיית קוד פתוח: תוכנית בהיקף של 2 מיליארד אירו לשבע שנים לטיפוח אקוסיסטם אירופי של קוד פתוח.
4. מפת דרכים ל-AI ואנרגיה: התאמת הצמיחה של תשתיות ה-AI ליעדי קיימות אנרגטית.

חוק השבבים 2.0 מציג מספר הוראות מעשיות: הגבלת זמן האישור לפרויקטים אסטרטגיים ל-12 חודשים, ״אתגרים גדולים״ (Grand Challenges) עבור סוגי שבבים קריטיים לאיחוד האירופי כמו מעבדי AI, ומפעל היציקה (foundry) הפתוח הראשון באיחוד האירופי לייצור בתת-3 ננומטר עם ייצור פיילוט המתוכנן ל-2030–2033 .

תג מחיר והמשך התהליך

הנציבות קבעה את היקף ההשקעה הכולל שלדעתה אירופה צריכה לגייס :

נתונים אלו אינם הקצאות מתקציב האיחוד האירופי – הרוב חייב להגיע מהון פרטי, כאשר כספים ציבוריים מתוכניות כמו Horizon Europe, קרן התחרותיות האירופית העתידית ותוכניות לאומיות משמשים כזרז .

השלבים הבאים: החבילה עוברת כעת למשא ומתן בפרלמנט האירופי ובמועצת האיחוד האירופי. בהתחשב בכך שחוק השבבים 2.0 בנוי כרגולציה שנועדה לבטל את החוק מ-2023, הוא דורש את אישור המחוקקים . קבוצות תעשייה כבר פועלות במרץ: קואליציה המייצגת את כל 27 המדינות החברות דחפה בעבר למיקוד חד יותר מעבר ליעד המקורי של 20% נתח שוק, ו-DIGITALEUROPE קראה לאיגום מימון מהאיחוד, מהמדינות ומהמגזר הפרטי כדי לגייס 200 מיליארד אירו להשקעות בשבבים עד 2035 .

אזהרתו הפומבית של פוקה מבטיחה שהוויכוח על השאלה מי שולט בבחירת הפרויקטים – התעשייה או בריסל – הולך להיות סוער ככל שהמשא ומתן יתקדם.