האם ערי הענק של המחר יצליחו לשמר את הקשר האנושי?

אך הפלא ההנדסי של ניהול עשרות מיליוני אנשים במטרופולין אחד כרוך במחיר אנושי שרק עכשיו מתחילים להבין. אלברט בחטיזין – מנהל המכון המרכזי לכלכלה ומתמטיקה של האקדמיה הרוסית למדעים, חבר האקדמיה ופרופסור באוניברסיטת לומונוסוב במוסקבה – טוען במאמר דעה מיולי 2026 שפורסם ב-South China Morning Post כי אנו מאבדים את היכולת לקרב אנשים זה לזה למסגרות של משפחה, דווקא כשאנו דוחסים אותם לתוך מטרופולינים הולכים וגדלים . החשש המרכזי שלו הוא שהקנה המידה העצום של "ערי-גיגה" מותח את המרקם החברתי מעבר לגבול: בדידות פיזית ונפשית עלולה דווקא להתגבר כשהצפיפות עולה, משום שהתשתיות, מרחקי הנסיעה לעבודה והלחצים הכלכליים של ערים ענקיות שוחקים את הזמן והמרחב הדרושים ליחסים בין-אישיים משמעותיים ולהקמת משפחה .

מעיר-ענק לעיר-גיגה: מה מראות תחזיות האו"ם

המעבר מערי-ענק למה שבחטיזין מכנה "ערי-גיגה" – ערים עם 50 מיליון תושבים ויותר – מונע בעיקר על ידי אסיה ואפריקה. דו"ח האו"ם מציין כי למעלה ממחצית מ-33 ערי-הענק הנוכחיות (19) נמצאות באסיה . דאקה וג'קרטה הן השחקניות הראשיות בסיפור הזה, אך הן לא לבד. לאגוס, ניגריה, עשויה להגיע ל-88 מיליון איש עד 2100, ובכך לחצות באופן נחרץ את סף עיר-הגיגה .

בחטיזין מציין כי מרכז הכובד של העיור רחב-ההיקף העתידי עובר לעבר אפריקה ודרום אסיה . זה תואם לנתונים הרחבים יותר של האו"ם, המראים כי האוכלוסייה העירונית העולמית צפויה לגדול ביותר מ-1.7 מיליארד איש עד 2050, ולהגיע לכ-6.5 מיליארד .

אוכלוסיות חזויות של הערים הגדולות בעולם (2025 לעומת 2050)

עד 2050, דאקה צפויה לשמור על יתרון דחוק של כ-300,000 תושבים לעומת ג'קרטה, כששתי הערים צפויות לראות עשורים של צמיחה נפיצה – אוכלוסייתה של דאקה גדלה ביותר מפי שבעה מהקצב של טוקיו מאז שנת 2000 . טוקיו, לעומת זאת, צפויה לרדת למקום השביעי באמצע המאה, כשיעברו אותה ערים הגדלות במהירות כמו שנגחאי וניו דלהי .

האתגר החברתי: למה גדול יותר לא אומר בהכרח טוב יותר

בחטיזין ממסגר את עלייתן של ערי-הגיגה הן כהישג הנדסי והן כאתגר חברתי: היכולת הטכנולוגית לבנות ולנהל ריכוזים עירוניים הולכים וגדלים עקפה את היכולת שלנו לשמר את הקשרים האנושיים בקנה מידה אנושי שמקיימים משפחות וקהילות .这不是 חשש תיאורטי בלבד. מחקר על ערי-ענק רוסיות מצא כי התושבים "מנותקים חברתית ומרחבית", וחיים תחת לחץ כפול מהארגון המבני-פונקציונלי המואץ והמשתנה תדיר של העיר .

ככל שאגדים עירוניים חוצים את רף 50 מיליון התושבים, השאלה שבחטיזין מציב הופכת דחופה: האם נוכל לתכנן ערי-גיגה שלא רק מאכלסות אנשים, אלא גם עוזרות להם להקים משפחות, לשמור על חברויות ולבנות קהילות? נתוני האו"ם נותנים לנו את קנה המידה של האתגר – אך התשובה לשאלה האם הקשר האנושי יכול לשרוד בקנה מידה כזה עדיין נכתבת. מה שברור הוא ש-25 השנים הבאות יעמידו למבחן הן את הדמיון ההנדסי והן את הדמיון החברתי שלנו.

מאמר זה מסתמך בעיקר על נתונים מחטיבת האוכלוסין של המחלקה לענייני כלכלה וחברה של האו"ם (דו"ח תחזיות העיור העולמי 2025) ועל ניתוח מאת אלברט בחטיזין שפורסם ב-South China Morning Post. כל נתוני האוכלוסייה מקורם במתודולוגיה האחידה של האו"ם ועשויים לסטות מעט מנתוני מפקדי אוכלוסין לאומיים.